חזון נחום ס

א) הדבר פשוט שיש בפתיחת השאלטער של האלקטרי ענין הוצאת ומוליד אש כמתני' דביצה (ל"ג) שאין מוציאין את האור כו' ובגמ' מ"ט משום דקא מוליד ביו"ט ובט"ז סי' תק"ב שלא התירה התורה אוכל נפש אלא לתקן מה שכבר יש בעולם אבל לא התירה להמציא ולהוליד אונ"פ, ובביצה (כ"ג) סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור משום דקמוליד ריחא ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' ל"א דבר מזה לענין איסור לדבר בשוי"ט ע"י טעלעפאן דאיכא משום מוליד כח האלקטרי שדומה להא דסחופי כסא אשיראי הנ"ל, וכ"ת פקפק דשאני התם שעושה פעולה המתקיימת שנשאר הריח בהבגד משא"כ כאן שאם יסיר חבורי החוטין הוא חוזר כבראשונה שבטל מציאת האש, אבל הנה הרי גם במתני' דאין מוציאין את האור כו' שהוא ע"י חכוך האבנים זב"ז שמוציאין אש כמו"ש בתוי"ט בשם הר"מ אע"ג שמיד נכבה מ"מ אסור, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ק"מ הביא משו"ת גו"ר הספרדי שהתיר לרחוץ בבורית בשבת אע"פ שהוא מוליד כיון שאינו אלא לשעה לא חשיב נולד והשיג עליו משו"ת ח"צ סי' צ"ב וממתני' הנ"ל דאין מוציאין את האור דאפי' שהוא רק לשעה אסור וכירושלמי פ"ז דשבת דגם בונה לשעה אסור ובע"כ דלא כגו"ר עיי"ש, וכעי"ז עיין תו"ח שבת פ"א מ"א בישוב קו' התוס' דמתני' אשמיענו דאפי' הנחה לשעה חשיב הנחה: ב) ובס' יבין דעת בקונט' גרם המעלות מנכד המחבר כתב להסביר ענין האלקטרי שהבערת האש תסובב עי"ז שזרמים הדינאמע מאשין עוברים דרך חוטי אינסטאלאצי' ובאים אל חוטים הקבועים בעששית של זכוכית ושם המה פוגעים כח מתנגדו לבלתי לתת להם לעבור וע"י התנגדות והתנגשות הללו נולדה החמימות כמו שדרך ע"י שפשוף חזק באיזה חומר נתחמם ומחימום הזה נולד האש שבוער, וא"כ היינו ממש דינא דמתני' דאין מוציאין את האור ופשוט מאוד שאין שום צד היתר להדליק את האלקטרי ביו"ט: ג) ובעיקר דינא דמתני' דאין מוציאין את האור ובגמ' מ"ט משום דקא מוליד הנה הר"מ בפ"ד מה' יו"ט ה"א הרכיב הדבר בתרי טעמי שכתב ע"ז שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצוי' אבל להמציא אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב, עכ"ל דנראה, דתרתי קאמר שלא הותר להמציא והוא טעם הגמ' משום מוליד, ועוד טעמא אחרינא מפני שאפשר להמציא אותה מבערב, וכבר השיג הראב"ד ז"ל עליו מה שלא הספיק להר"מ ז"ל טעמא דגמ' מפני שהוא מוליד: עוד תקשי מירושלמי מגילה פ"א ה"ו דתנו בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל התירו מה ביניהון ר"ח אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון ר"ת ברי' דר"א הוציא אש מהאבנים ביניהון ובציר"ש דמכאן ראי' לשי' הר"מ דהוציא אש מן האבנים הטעם משום מכשירי אונ"פ עיי"ש, ואמנם קשה דהרי בהירושלמי לא הזכיר כלל טעמא דמוליד רק מטעם דהוי מכשירי אונ"פ. וראיתי בבינה לעתים פ"ד מהיו"ט שהק' ע"ד הר"מ שכתב מפני שאפשר להמציאו מבערב דא"כ מאי אמר בירושלמי הוציא אש מן האבנים ביניהון דהרי במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אף לר"י אסור עכ"ק, אבל זה יש לתרץ דהירושלמי נקיט דאיכא ביניהון בכה"ג שלא אפשר לעשותו מעיו"ט אבל הא קשיא מה דלא נקט הירושלמי רק טעמא דמכשירי אונ"פ והר"מ נקט מתרי טעמא כנ"ל: והנ"ל בזה דבאמת הה"מ מפרש טעמו של הר"א משום דהוי מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט וביאר שהרי אין זה כביצה שנולדה שאסורה לפי שאין דבר זה ראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא הי' לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כתב ג"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל, ואמנם הרשב"א ז"ל בעבודת הקודש כתב אין מוציאין את האור כו' מפני שהוא מוליד ואפשר לו מבערב יו"ט וכל שאפשר לו מבעיו"ט ואינו אונ"פ אסור עכ"ל, משמע מלשונו שאין זה טעם אחד רק דתרי טעמי איתנהו בה ותיקשי ג"כ מירושלמי הנ"ל שלא הזכיר כלל טעמא דנולד שהרי אמר דהוציא אש איכא ביניהון דאליבא דר' יהודה מותר ואס"ד דאיכא משום נולד גם לר"י אסור: ד ונראה בישוב זה עפ"מ שביאר הלח"מ את דברי הה"מ הנ"ל מ"ש שאין זה כביצה שנולדה לפי שאין ראוי לאסור משום שנולד ולא הוכן אלא כשאנו מסתפקים מהדבר בעצמו אבל כשאין אנו צריכים לאותו דבר אלא לתקן האפי' והבישול אין לנו לאוסרו משום זה עיי"ש, ולפי"ז נראה דאיכא תרי גוני הוצאת אש דאם מוציא האש כדי לבשל או לאפות בו שצורך האש הוא רק לתיקון הבישול ואפי' ואין נהנה מן האש עצמו שפיר עולה מה דלא הוי כביצה שנולדה ואתי עלה רק מטעמא דהוי מכשירין שאפשר מעיו"ט משא"כ במוציא אש להחם גופו או כדי להאיר שנהנה מהאש עצמו בכה"ג איכא טעם מוליד דהוי כביצה שנולדה, והנה הר"ן כתב בהא דביצה ל"א בהא דמותר לבקוע עצים ע"י שינוי ביו"ט אע"ג דאפשר מעיו"ט רק משום דעצים שנהנה מהם בעצמם שעושה מדורה ומתחמם כנגדו הוי כאוכל נפש ומותר אפי' באפשר מעיו"ט עיין ט"ז סי' תק"א סק"ב וסוס"י תק"ב כאן ומג"א סק"ג נמצא דבכה"ג שמוציא אש להתחמם או למאור שנהנה מן האש עצמו דהוי אונ"פ דליכא טעמא לאיסורא ע"י שאפשר מעיו"ט שוב איכא טעמא דמוליד עפ"ד הלח"מ הנ"ל כמו"ש הט"ז כאן בסי' תק"ב דאפי' שהוא אונ"פ לא הותר אלא לתקן מה שיש בעולם אבל לא להמציא ולהוליד, ובאופן שמוציא אש לבשל או לאפות בו דל"ה נולד כיון שלא נהנה מן האש עצמו כדברי הה"מ, שוב איכא טעם השני דאפשר מעיו"ט כיון דבכה"ג ל"ה אונ"פ רק מכשירי אונ"פ, ואתי' לפי"ז שפיר מה שהר"מ בלשונו ויותר מפורש בלשון הרשב"א בעבוה"ק דנקטי תרתי טעמי נולד ואפשר מעיו"ט משום שיכלול תרתי גווני הוצאת אש להחם ולהאיר, וגם לבשל ולאפות, ומתורץ כמין חומר: ה) והנה בחידושו של הר"ן דלהחם ע"י מדורה שנהנה מהעצים עצמן הוי כאונ"פ מצינו דתלי' בשי' בבלי וירושלמי, דבש"ס דילן (ביצה כ"א) אמתני' דבש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתי' וב"ה מתירין עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה ע"ז מסיק בגמ' דהאי מדורה ב"ה קתני לה אבל ב"ש לא שני להו בין הנאת כל גופו לאבר אחד, אבל עכ"פ מבואר דלב"ה שני להו ומותר לעשות מדורה אפי' בלא ע"ד שתי', ולפי"ז יתכן סברת הר"ן משום דמדורה להחם הוי כאונ"פ, אבל בירושלמי פ"ב ה"ג אמר דמתני' פתר לה תרין פתרין דלפי' הא' הא דמדורה דברי הכל והוא שיהא קומקום נגד המדורה דאגב שמותר להחם כדי לשתות מותר ג"כ להחם נגד המדורה ולפי' הב' רק לב"ש דלית להו מתוך צריך שיהא קומקום נגד המדורה ולב"ה דאית להו מתוך מותר אפי' באין קומקום עיין פנ"מ, מבואר להדיא בשי' הירושלמי דלהחם כנגד המדורה ל"ה כאונ"פ ומותר רק מטעם מתוך וע"כ לפי' הא' אף לב"ה בעי שיהא קמקום נגד המדורה, וראיתי בגליון הירושלמי של כ"ג אאמו"ר זצ"ל שהעיר בזה: ו) ולפי"ז מתורץ היטב שינוי הסוגיות מה דבש"ס דילן במתני' דאין מוציאין את האור קאמר מטעם מוליד ובירושלמי אמר רק מטעם דאפשר מעיו"ט, ולהאמור אזלי לשיטתי' דש"ס דילן דאית לי' דלחמם גופו הוי כאונ"פ א"כ לא שייך הטעם דאפשר מעיו"ט כיון דבאונ"פ אפי' אפשר מעיו"ט מותר לכך צריך לבא לטעמא דמוליד לאסור אפי' מוציא אש להחם גופו ומשום דאפי' באונ"פ אסור להמציא ולהוליד כנ"ל, אבל הירושלמי לשיטתו דגם להתחמם ל"ה כאונ"פ רק מכשירי אונ"פ [וממילא דה"ה אפשר דליכא