חזון נחום נט

שכן הוא שמירת שבת ישראל לא יעשה אבל אומר לנכרי ועושה, וא"כ אין כאן חה"ש שיאמרו במלאכה ע"י נכרי כגון בבישול שכר בשבת דלא מנטרי ישראל שבתא טפי עי"ז, אבל הח"ס לא כתב זה רק לגבי מלאכה בצינעה כמו בישול שכר בשבת ולא לגבי מלאכת פרהסיא וכ"כ מהר"ם שיק סי' צ"ו דמה"ט החמיר הח"ס בזה בסי' ס"א עיי"ש: ה) ובטעם הח"ס דמשום שרואין העכו"ם שמסיקין ע"י נכרים שוב ליכא חה"ש לכאו' יש להעיר בעיקר חומרא דחה"ש שהרי בע"ז (ט') אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותא אמרינן יהודאי לא מינטרי שבתא דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחי בשוקא ולא ידענא דס"ל כר"י דאמר המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד"א, א"כ תקשי דלמה נחוש היום במלאכת בשבת ע"י נכרי שיאמרו דישראל לא מנטרי שבתא הרי לא הועלנו בזה דבלאה"כ אומרים כן דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחי בשוקא, רק עכצ"ל דמ"מ אין לנו להניח להחזיק דבריהם עוד יותר ע"י שיראו ישראל עושים מלאכה ע"י נכרי, ולפי"ז גם עכשיו שרואים בארצות הקרות מסיקים תנורים ע"י נכרי למה נאמר שסוברים שכן הוא שמירת שבת אומר לנכרי ועושה לא משום דלא מינטרי שבתא, והרי בלאה"כ אמרי דישראל לא מנטרי שבתא דאל"כ כמה כיסי משתכחי בשוקא ואיך א"כ ידונו ישראל לזכות שכך הוא שמירת שבת נגד סברתם מאז, ואדרבה נאמר שלא להניח לחזק דבריהם דלא מינטרי שבתא מדלא משתכחי כיסי בשוקא, וגם ממה שמסיקים ע"י נכרי יש לעיין בע"ז (כ"ו) דאמרינן להו דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלי' וצע"ק ויש לחלק, ועכ"פ דמלאכת פרהסיא כתב הח"ס עצמו דאיכא גם בזה"ז חשש חה"ש, ועיין מהרש"ם ח"א סי' י"ב במה שמצינו עניני חה"ש שהם רק מדרבנן ומצינו ג"כ שהוא מה"ת ולפי פיה"מ להר"מ סופ"ק דע"ז הנ"ל החשש חה"ש הוא מה"ת: ו) והנה מה שהזכיר כת"ה משו"ת ד"ת ח"א סי' ו' דאם העכו"ם עושה תיקון יש בזה משום אומן קונה בשבח כלי וכ"כ בזה בשו"ת כנף רננה סי' כ"ב הנה במהרש"ם ח"ב סי' קע"ב הביא כן מס' החיים להג' מהרש"ק ז"ל שחידש דבמטלטלין שעושה הנכרי תיקון אומן קונה בשבח כלי והוי כעושה מלאכה בשלו, וכתב לפלפל דלפי"ז גם בקרקע כן להנה"מ סי' ש"ו סק"ד דגם בקרקע אומן קונה בשבח כלי רק דבשו"ת תוע"ר א"ח סי' ו' לא ס"ל כן עיי"ש: ולכאו' יש להעיר לפמ"ש החיד"א ביעיר אזן דאומן קונה בשבח כלי היא רק דרבנן א"כ אפשר שלא נאמר זה בעכו"ם כדאמר בב"ק (צ"ו) השביח נכרי מהו כו' תקנתא לנכרי ניקו וניעבד וכמו"ש הקצוה"ח סי' ס"ו סקל"ב לגבי מכירת שטרות דרבנן בעכו"ם וקצוה"ח סי' קנ"ד ומקו"ח סי' תמ"ח לגבי סטומתא בעכו"ם וכבר נתעוררתי ע"ד היעיר אוזן מהא דב"מ (קי"ב) בהא דהנותן טליתו לאומן כו' דמקשה ואי אמרת אומן קונה אמאי עובר הרי דמה שאומן קונה היא מה"ת, אבל י"ל דכמו שכתבו התוס' ב"מ (ד') ד"ה אין דאע"ג דשעבודא דאו' מ"מ כיון שהפקיעו חכמים השעבוד במע"פ חשיב כאילו מחל לו השעבוד מדאו' הכ"נ י"ל כיון דאומן קונה בשבח כלי מדרבנן חשיב כמחל לו חובו מה"ת ושפיר יקשה אמאי עובר עליו ואכתי אפשר דאומן קונה היא רק דרבנן שלא יועיל בעכו"ם, אבל הרי בתוס' ע"ז (ע"ה) מבואר דאפי' בעכו"ם אמרי' אומן קונה בשבח כלי, כתבתי זה אך להעיר ולדינא כבר כתבתי מה שיש לדון וכת"ה הביא משו"ת כנפי רננה סי' כ"ב להתיר בשט"מ להשכיר המגירה ולמכור העץ: והנה בד"ת או"ח סי' ז' העלה דגם במכירה איכא משום מ"ע וסייע מתוס' פסחים (כ"א) אבל בשו"ת הר"ב ח"ב סי' כ"ד הביא מכמה שו"ת שהזכירם בשע"ת דאין לחוש במכירה למ"ע גם הביא כמה הוכחות לזה ובמהרש"ם ח"ב סי' קע"ב הביא מדברי הב"י רס"י רמ"ג דבהשכירן לשנים מרובות דמי למכר דאית לי' קלא ליכא למיחש למ"ע, והנה הרוצה להקל בשט"מ יש לו כמה תשו' מאחרונים לסמוך עליהם אבל אני לעצמי נמנע לכתוב שט"מ בכמו אלה וכת"ה כדעתו דעת תורה יעשה: ז) ואין בהמ"ד בלא חידוש בהעלותי על לבי סוגי' דע"ז כ"א דלא ישכיר אדם מרחץ לעכו"ם שהיא קוטב נדון שאלתינו רחש לבי בישוב קו' התוס' ב"מ (צ') למאי דבעי התם דלא נאמר אמירה לעכו"ם שבות רק לענין שבת דאיסור סקילה ולא באיסור לאו והקשו התוס' ממו"ק (י"ד) דבשביעית וחוה"מ אסור אמירה לנכרי ותי' משום דשבת ויו"ט חדא מלתא היא: ונלע"ד לתרץ ג"כ ע"ד הפלפול קצת הנה מה שכתבו שביעית וחוה"מ כתב במהרש"ל שהיא ט"ס דבמו"ק (י"ב) לא מצינו רק במועד דאסור אמירה לעכו"ם ורק שהגי' בתוס' דבשבת וחוה"מ אסור אמירה לעכו"ם, וכבר נתעוררתי ג"כ מאז למ"ש הט"ז יו"ד סי' רצ"ו סק"א דבחובת קרקע שנוהג רק באי' כיון דל"ה חובת הגוף ליכא בזה משום אמירה לעכו"ם וע"כ כתב בש"ע שם שמותר לזרוע כלאי זרעים ע"י עכו"ם ע"כ הכ"נ בשביעית דהוי חובת קרקע ג"כ ליכא בי' דין אמירה לעכו"ם רק דאסור ע"י עכו"ם מטעם דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית כדאמר בע"ז (ט"ו), אע"כ גי' המהרש"ל מוכרח דקו' התוס' משבת וחוה"מ, ומעתה הא דקיי"ל אמירה לעכו"ם שבות הרי דעת הסמ"ג דהוי אי' דאו' והיא מדברי המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם שלא יעשה העכו"ם מלאכתך ובב"י סי' רמ"ד הביאו וכתב שהיא אסמכתא בעלמא אף דלשון הכתוב מוכיח שהיא דרשה גמורה עיי"ש והטעם דחשבינן קרא לאסמכתא הוא משום דקרא גבי יו"ט כתיב אבל בשבת נאמר לא תעשה כל מלאכה וא"כ דבשבת לא שמעינן מקרא שהוא אי' תורה דאמירה לעכו"ם ממילא גם ביו"ט אי אפשר דאתי' קרא לאסור מה"ת דא"כ הול"ל דיו"ט חמיר משבת לענין זה וזה לא יתכן כדאמר בביצה (י"ח) מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל דבשבת שרי יוה"כ נמי שרי, נמצא דמה דביו"ט ל"ה אי' אמירה לעכו"ם מה"ת היא רק משום מגו דשבת דל"ד אמירה לעכו"ם כ"א דרבנן: ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' הנ"ל דלא יתכן לומר שביו"ט וחוה"מ דהוא בכלל יו"ט דקרא כגמ' דחגיגה (י"ח) שיהי' מותר בהם אמירה לעכו"ם עי"ז דהוי רק אי' לאו, דז"א דהרי אדרבה הוה לן למימר דביו"ט דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם שיהי' אסור אמירה לעכו"ם מה"ת רק משום שלא יהי' יו"ט חמיר משבת אבל מאחר דשבת אסור אמירה לעכו"ם משום שבות א"כ ממילא ההכרח דעכ"פ ביו"ט ודאי דאסור משום שבות מאסמכתא דכל מלאכה לא יעשה דכתיב בגופי' דעכ"פ לא קיל בזה משבת, והוא נכון לפענ"ד: סימן ל. ב"ה י"ג למב"י תרצ"ו. שוכט"ס לכ' ידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה מרדכי וואגשאל נ"י ראבד"ק בייטש: לתשובת יקרתו ע"ד השאלה אם להתיר הדלקת מאור האלקטרי ביו"ט, וכ"ת הביא משו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' ל"א ופלפל בדבריו: