חזון נחום ו

סימן א' ב"ה עש"ק י' אדר תרע"א דאמבראווא שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב מפורסם כש"ת מו"ה מנחם מענדיל מיללער הכהן נ"י ראבד"ק זלאטשוב: ע"ד שאלתו במה שברצון גבאי דבהכ"נ לסתור ולהעביר את השתי כיפות בנויות אצל אה"ק מזה אחת ומזה אחת למען להרויח איזה מקומות שם: א) תשובה. בירושלמי פ' בני העיר אמר כל כלי בהכ"נ כבהכ"נ ספסלה וקלטורה כבהכ"נ ועפי"ז יש לדון בהני כיפות דידן שיהי' להן קדושת בהכ"נ לכל דבר דלא גרעי מספסלה וקלטורה דמפורש בירושלמי שיש להן קדושת בהכ"נ, אמנם דברי הירושלמי הובאו בר"ן ובב"י או"ח ובמג"א סי' קנ"ג סקט"ו הביאו לענין בהכ"נ של כרכים שאינו נמכר אא"כ תלו אותו בדעת היחיד דה"ה כל כלי בהכ"נ ספסלים ויריעות כו' ולפי"ז צ"ע אם גם לגבי איסור נתיצה יש להן דין בהכ"נ לפי הנודע שיטת הרמב"ן ז"ל דבהכ"נ הוי רק תשמישי מצוה ובזמן מצותן יש בהן כבוד קדושה והר"ן ז"ל כתב דכיון שעיקרו עשוי לומר דבר שבקדושה הטילו בו קדושה מדבריהם ומעתה יתכן דכל זה בכותלי בהכ"נ משא"כ בספסל וקתדרה דהן רק תשמישי בהכ"נ לא יהי' בהן איסור נתיצה כלל: ב) ומה דאמר בירושלמי דספסלה וקלטורה יש להן כל קדושת בהכ"נ י"ל דהירושלמי לטעמי' דהנה במחלוקת הראשונים בדין קדושת בהכ"נ דלהר"ן פ' בה"ע הוא רק דרבנן ולשי' היראים הוא מה"ת מדרשא דתו"כ בקרא והשימותי את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ולדברי הר"ן דרשת התו"כ אסמכתא בעלמא הוא ובשי' הירושלמי נראה דקדושת בהכ"נ דאו', ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' י' כ"כ מסברא שהרי כל ההכרח של הר"ן בזה הוא מכח קו' הרמב"ן דאיך בהכ"נ של כפרים נמכר הא קדושת הגוף אין לו פדיון ומה"ט הוצרך לומר דהוי רק קדושה דרבנן, והנה בירושלמי קידושין רפ"ג ר"א בשם ר"י הר"ז עולה ל' יום כל שלשים הר"ז עולה לאחר ל' יום יוצאה לחולין מבואר בשיטתו דס"ל קדוה"ג פקעה בכדי דלא כמסקנת הש"ס נדרים (כ"ט) וא"כ הירושלמי לשיטתו יכול לסבור דקדושת בהכ"נ דאו' וניחא ג"כ בהא דשל כרכים אינו נמכר שכתבו התוס' לחד פי' כיון דגם אחרים נתנו לבנינו א"י למכרו דלא ניחא להו שתפקע קדושתו, ובר"ן ורא"ש הביאו בשם הירושלמי אני אומר אחד בסוף העולם קנה בה וקשה אי קדושת בהכ"נ דרבנן אמאי ניחוש מספיקא הא סד"ר לקולא רק דהירושלמי לשיטתו דקדושת בהכ"נ דאו': ג) ולי נראה ג"כ להוכיח בסברת הירושלמי דקדושת בהכ"נ דאו' דהנה במעילה (כ') בהא דהדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל אר"ל התם בשהקדישו ולבסוף בנאו אבל בנאו ולבסוף הקדישו לא מעל דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר, ולפי"ז בבהמ"ק שבונין בחול ואח"כ מקדישין כמבואר במעילה (י"ד) אין מעילה מה"ת וכ"כ בשעה"מ ה' מעילה, ולפי"ז מסתבר שי' הר"ן דקדושת בהכ"נ דרבנן לפמ"ש באו"ז ה' בהכ"נ דאם עשו אה"ק משן וסלע המחובר מעיקרו אין קדושה חלה עליו כמו דאין מעילה במחובר לקרקע, ולכאו' הרי למ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר בהמ"ק גופי' הוי מחובר והוא קדוש ועכצ"ל דשאני קדושת המקדש שהוא משום הקרבנות דקדוש קדושת הגוף בדמיון מזבח וכ"ש וכבר נחלקו בזה הבעה"מ והרמב"ן ז"ל בע"ז (נ"ב) דהרז"ה כתב דאבני מזבח ועזרה יש להן רק קדושת דמים וע"כ איכא בהו דין באו פריצים וחללוה דיוצאין לחולין ע"י מעילה ומשא"כ בכ"ש והרמב"ן השיג עליו מתוספתא דאבני היכל ועזרות שנפגמו אין להן פדיון, ובשו"ת ח"ס או"ח סי' ל"א הק' בדברי הרמב"ן ז"ל דאיך אפשר דמזבח ועזרות יש להן קדושת הגוף והרי ש"ס ערוך הוא בכתובות (ק"ו) דפרוכת מבה"ב הוא הואיל ותחת בנין עשויות א"כ כש"כ בנין גופי' שהוא מבה"ב עיי"ש שנדחק לתרץ דאחר שנקבע בבנין בא לו קדוה"ג, והנה שי' האו"ז הנ"ל מסייע להרמב"ן דעל כרחו יש לבמה"ק קדוה"ג כמו מזבח וכ"ש משום הקרבנות דאל"כ גם קדושת בה"ב לא יהי' לו כיון שהוא מחובר ואין קדושה חלה עליו כמו דאין מעילה במחובר, ולפי"ז לגבי קדושת בהכ"נ נמצא דודאי הוא רק דרבנן מפני שהוא מחובר דאין לומר שהוא בכלל קדושת המקדש כמו"ש היראים שהרי קדושת מקדש שאני שהוא קדוה"ג כמו כ"ש משום הקרבת הקרבנות ומשא"כ בהכ"נ: ד) והלא תראה כדברים האלה יוצאים מדברי הרמב"ן ז"ל עצמו בר"ן פ' בה"ע שהק' איך בהכ"נ נמכר והא דבר שראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה, ובתוספתא דהאי פרקא תניא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להן פדיון וע"כ תירץ הרמב"ן דבהכ"נ עשו אותו רק כתשמישי מצוה והר"ן כתב דכיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם עיי"ש והיינו דהרמב"ן לשיטתו בע"ז דבהמ"ק יש לו קדוה"ג וכמו שהביא שם וגם כאן לתוספתא דאבני היכל ועזרות שנפגמו אין להן פדיון ומשוה"כ בהכ"נ שיש לו פדיון על כרחו שהוא רק תשמישי מצוה או שיש בו קדושה מדבריהם, ומשא"כ לשי' הרז"ה דעזרה יש לה רק קדושת דמים מה"ת, א"כ גם בהכ"נ קדושתו מה"ת שהוא בכלל המקדש כמו"ש היראים: ה) והנה בירושלמי שבת פ"ט ה"א ר"ז בשם רב המשתחוה לבית אסרו ומקשה וההן בית לא כמי שחקקו ואח"כ חברו רב פתר לה סיתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן וזה סותר מה דאיתא בש"ס בבלי (שבת ק"ב) מסתת משום מאי מחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש ובשבת (ע"ה) רבה ור"ז דאמרי תרווייהו כל מידי דאית בי' גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש וכיון דרב ס"ל דמסתת אינו חייב משום מכה בפטיש ע"כ דלא ס"ל סיתותן הוא גמר מלאכתן, ובשו"ת מהרא"ש סי' פ"ד כתב עפי"ז בישוב קו' השעה"מ ה' מעילה בפסחים (כ"ה) דמבואר דאיכא מעילה ביושב בצילו של היכל אף דהוי מחובר רק משום דבנין בהמ"ק חציבת האבנים בקודש כמבואר בתוספתא ובר"מ פ"א מבה"ב ה"כ גם תלוש ולבסוף חברו מקרי תלוש דחציבתן הוא גמר מלאכתן, ולפי"ז לשי' דברי הירושלמי אלו נמצא דקדושת המקדש מלבד קדושתו משום הקרבנות יש לו קדושת בה"ב מה"ת כשי' הרז"ה דלא תקשי איך חלה עליו קדושה במחובר הא אין מעילה במחובר וכדברי האו"ז ז"א דהא להירושלמי חציבתן הוא גמר מלאכתן והוי תלוש וממילא גם קדושת בהכ"נ לפי"ז הוא מה"ת דהוא בכלל המקדש בכה"ג שהי' סיתוס האבנים לצורכו, וי"ל עפי"ז בביאור הירושלמי מגילה פ"ג ה"א הדא דאת אמר בבהכ"נ של יחיד אבל בבהכ"נ של רבים אסור אני אומר אחד מסוף העולם קנו בו והא תני מעשה בר"א בר' צדוק שלקח בהכ"נ של אלכסנדריים כו' ומשני אלכסנדריים עשו אותה משל עצמן עד כדון כשבניי' לשם בהכ"נ בניי' לשם חצר והקדישה מהו כו', והנה המפורשים פי' מה דמשני דעשו אותה משל עצמן דלא עשו אותה משל ציבור והוי בהכ"נ של יחיד והוא ע"פ