חזון נחום נו

לא מקרי פרי כשי' הט"ז א"כ ממילא לא שמעינן דין שומר לפירי לגבי ערלת ח"ל מהלמ"מ והדבר נפלא בס"ד: הדרן לדינא במ"ש האחרונים בקליפת מראנצין דהוי ספק אם לברך בפה"ע או בפה"א משום חילוף השיטה של הגמ"א והט"ז, ולהנ"ל הוי ספיקא מדין הש"ס אי כמר בר ר"א דס"ל ע"כ דשומר איתרבי דמקרי פרי או כמו דהמ"ל אליבא דרב דלא מקרי פרי ולכן יפה שהכריעו באחרונים בא"ר והגהת חת"ס לברך שהנ"ב: ועפי"ד התוס' ב"ק (ק"א) דבשומר לפרי אסור גם היוצא כתבתי מכבר ליישב שי' הר"מ בה' מא"ס שהק' עלי' בתוי"ט פ"א דערלה שהיא נגד הש"ס (נדה ח') דקטפו זה פריו ונדפס בקונטרסי משמרת להבית פ"ח ה' י"ט עיין שם דבר יקר בס"ד: סימן כז בסוגי' הנ"ל (ברכות ל"ו) דהקשה למר בר רב אשי מאי דעתך כר"ע דמיקל ולעבד מר כב"ש דהו"ל ספק ערלה בח"ל, הק' ג"כ בצל"ח מאי דלא הקשה הש"ס כן בתחלה אליבא דרב: ונ"ל דלכאו' יש להעיר בדרב גם בדמר בר ר"א דאכלי קפריסין משום דר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכפירש"י בערלה בח"ל מד"ס הוא, והרי התוס' במסקנא הק' על הבה"ג וס"ל דאע"ג דלענין ערלה לאו פרי הוא מ"מ מברכין בפה"ע דבברכות ליכא חילוק בין ארץ לח"ל א"כ תיקשי דשוב ממילא גם לענין ערלה איך נוכל להקל בח"ל דכיון שבא לאכול ומברך בפה"ע ומשום דהוי פרי לערלה בא"י דהוי ספיקא דאו' א"כ איך יאכלם בח"ל משום סד"ר הא הוי זלזול לדרבנן וכמו"ש במג"א סי' קפ"ד סעי' ז' בספק בירך בהמ"ז מברך גם ברכת הטוב והמטיב דלא לזלזולי בדרבנן: אך י"ל לפי"מ שחידש המג"א סי' ר"ו סק"א דבלא נגמר הפרי או שאינו עיקר הפירי אם בירך בפה"ע יצא, א"כ אין זה זלזול בדרבנן ע"י שמברך בפה"ע דליכא הוכחה במה שמברך בפה"ע דחשיב לי' פרי לערלה בא"י, דאפשר מה שמברך בפה"ע על הקפריסין אף דלא חשיב פרי רק משום דגם על מה שאינו עיקר הפרי בירך בפה"ע יצא: אלא אי קשיא הא קשיא דמאי פריך ולעביד כב"ש דס"ל דהוי ספק ירק, הרי אדרבה משום זה הספק דהו"ל צלף ספק ירק א"א להקל בח"ל משום דהוי זלזול בדרבנן ע"י שמברך בפה"ע עי"ז דהוי פרי בא"י דבזה לש"ל כנ"ל לגבי קפריסין דמה שמברך בפה"ע הוא משום דאפי' באינו עיקר הפירי בירך בפה"ע יצא דהא תינח למאי דאמרי' דהאביונות הוי פרי ודאי משוה"כ גם על הקפריסין יצא בברכת פה"ע, משא"כ משום ספיקא דב"ש דצלף הוי לגמרי ירק אפי' האביונות והיא הערה נפלאה: אך י"ל דבדין זלזול לדרבנן שכתב המג"א בסי' קפ"ד הנ"ל בשם הר"ש חיון וכן נודע מדברי הרדב"ז בספק קרא ק"ש דצריך לקרות עם ברכותיו מטעם זה עיין ש"ע סי' ס"ז בזה, הנה בשו"ת תה"ד סי' ל"ט שכתב ג"כ סברא זו לגבי ברכת הטוב והמטיב העיר לזה מקורו בגמ' ברכות (מ"ה:) אביי עני לי' בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאו' רב אשי עני לי' בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב, ובתה"ד הי' לו הגי' בגמ' רב עני לי' בלחישא עיי"ש ולכאו' צ"ע דהכא משמע דאביי לית לי' חששא דזלזול לדרבנן, ואילו בשבת (כ"ג) אמר אביי גופי' ביוט"ב דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא לזלזולי בה ויש לחלק]: והנה באמת דוגמת פלוגתא זו בחשש זלזול לדרבנן מצינו גם במק"א בחולין (צ"ח) בההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן, וראיתי בס' ברית שלום פ' עקב העיר דרב אשי כאן לשיטתו בברכות (מ"ה) הנ"ל דחייש לזלזול בדרבנן מבואר מכאן דמר בר רב אשי לא חייש לזלזול דרבנן. ומעתה מה נעים עולה בישוב קו' הצל"ח הנ"ל מה דהק' הש"ס וליעבד כב"ש אליבא דמר בר רב אשי ולא הק' כן לרב, ולהאמור הקו' רק למר בר רב אשי לשיטתו בחולין דלא חייש לזלזול דרבנן, משא"כ לרב ל"ק דאפשר דס"ל כרב אשי בברכות (מ"ה) וחולין (צ"ח) דחיישינן לזלזול דרבנן ובפרט לגי' התה"ד ס"ל לרב הכי בפירוש בברכות שם, א"כ הכ"נ א"א למיעבד כב"ש משום ספק ערלה בח"ל כיון דמברך בפה"ע מספק ערלה בא"י דאו' ממילא גם בח"ל א"א להקל מטעם ספק ערלה בח"ל דהוי זלזול לדרבנן ולכך המתין הש"ס להקשות רק אמר בר רב אשי לשיטתו והיא דבר נחמד בס"ד: סימן כח. ב"ה ה' ברכה תר"צ. שוכט"ס לכבוד הרב החו"ב בוצ"ק מו"ה חיים מענדיל הורוויטץ שליט"א האבד"ק דזיקוב: לעומת יקרתו עם שאלתו באחד שקיבל מהפירמא "לימאנאווא" הסטאציע למכירת בענזין בקאמיסיאן ומחויב הוא שתהי' הסטאציע פתוחה גם ביום השבת שאל"כ יקחו ממנו העסק אם יש היתר להושיב עכו"ם לימי השבת ושיהי' כל הריוח שלו, וכת"ה כתב למעניתו בצדדי ההיתר להלכה בטוב טעם ודעת ערבו לי דבריו: לענ"ד נראה שיש בזה כמה צדדים להתיר, הא' דכיון דהאי' רק מחשש מ"ע שיהי' החשד שהנכרי הוא שכיר יום לישראל הוי זה כדין מכס המבואר בסי' רמ"ד דבמקום פסידא ל"ח למ"ע, ומה שחשש כ"ת בזה דהוי רק מניעת הריוח הנה בשו"ת מהר"ם שיק סי' ק"ו הוכיח ממג"א סי' רמ"ה סק"ח דאין חילוק, וגם מ"ש המג"א סי' רמ"ד טעם ההיתר במכס משום דהוי מציל מידם, אפשר דכיון דעי"ז יאבד חירות שלו ואומנתו ויבא העסק לידי נכרים הוי כמציל מידם עיי"ש. ויש לסייע לזה שהרי גם במכס מצינו שהתירו כעין מניעת הריוח מה שקנה המכס לכתחלה על תנאי היתר זה כמו"ש הב"י סי' רמ"ד דאפי' לקנות המכס להדיא משום הרוחה מותר כיון דבשעת הקנין לא עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא שרי להשכיר עכו"ם בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא עכ"ל א"כ דשרינן במכס אף שמביא עצמו לידי פסידא ואונס: ולכאורה תיקשי כיון דההיתר הוא רק מטעם אונס פסידא א"כ בכה"ג שקונה לכתחי' הרי מבואר בשו"ת מהרי"ט סי' כ"א דאונס לא מיקרי אלא כשהוא אונס הבא מאיליו אבל היכי שהוא עצמו סבב לו האונס לא מיקרי אונס ובשו"ת הרמב"ן הביאו הח"מ אהע"ז סי' נ' סקט"ז וז"ל אני אומר דרך כלל שאונס כשמו כו' ומסבב אונס לעצמו אין זה אונס אלא רצון ומבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ב סעי' י"ז ובס' ישועת ישראל לחו"מ הביא לזה מירו' פ"ט דנזיר בעבד שנדר בנזיר ורבו כפהו לשתות יין דאם מה שכופה הוא דרבנן לוקה אף שהוא אונס משום דמסבב לו האונס מעצמו ואם מה שכופה הוא הלמ"מ אינו לוקה דהוי