חזון נחום נה

ב) ובעיקר הדין שכתבו האחרונים לברך בפה"א כמו"ש בחיי"א וש"ע הרב והיא משום ספיקא בשי' הפוסקים אי כמג"א או כט"ז ובירך על פה"ע בפה"א יצא, ויש מאחרונים שכתבו לברך שהכל משום דלא נטעי אדעתא דהכי כמו"ש הא"ר לענ"ד נראה לקיים דבריהם לא רק משום ספיקות הפוסקים כ"א משום ספק בשי' הש"ס גופי' והוא: ג) הנה בברכות (ל"ו) בהא דרבינא אשכחי' למר בר רב אשי דקאי זריק אביונות ואכיל קפריסין דמקשה הש"ס ותיפוק לי' דנעשה שומר לפירי ותמה בצל"ח דלמה המתין להקשות אמר בר רב אשי ולא הקשה כן לעיל אדרב דאמר זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין: ובראשית ההשקפה חשבתי לתרץ דכבר הק' בצל"ח שם דמאי קשה ותיפוק לי' דנעשה שומר לפירי הרי קרא את פריו דדרשינן מיני' הטפל לפריו בארץ הוא דכתיב וכל איסור ערלה בח"ל הוא מן ההלכה ועד כאן לא שמענו מההלכה אלא ערלה ולא שומר של ערלה, ונראה דהן אמת שכתבו התוס' נזיר (ס"א) דאין סברא דאתי קרא למעוטי דבר שאינו אלא הלמ"מ כבר נודע שהדבר תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ (מכות י"א) בספר שתפרו בפשתן דח"א פסול דאתקש כה"ת לתפילין דהוי הלמ"מ לתופרו בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא אתקש, וא"כ למאי דקיי"ל להלכה דס"ת שתפרו בפשתן פסול הרי דקיי"ל דגם להלכותיו אתקש דקאי היקש דקרא על הלמ"מ וא"כ הכ"נ קרא דאת פריו לרבות הטפל לפריו אתי גם לערלת ח"ל מהלמ"מ, ואמנם במכות שם אמר רב חזינן לספרי דבי חביבי דתפירי בכתנא ולית הלכתא כוותי', ולכאו' נראה בפשט הגמ' דהש"ס היא דאמר ולית הלכתא כוותי' אבל רב לנפשי' ס"ל כדחזי בי חביבי דס"ת שתפרו בפשתן כשר וכ"כ בבי"צ יו"ד ח"א סי' פ"ג, וא"כ מתורץ היטב מה דלא מקשה הש"ס לעיל אדרב לשי' דס"ל להלכותיו לא אתקש והכ"נ לא אתי ריבוי דאת פריו לערלת ח"ל מהלמ"מ: ד) אבל שבתי ונחמתי שז"א דבאמת מה דאמר במכות (י"א) ולית הלכתא כוותי' הם דברי רב עצמו תדע שהרי רב גופי' אמר במגילה (י"ט) דמגילה שתפרה בפשתן פסולה משום דאיקרי ספר והגאון בי"צ במח"כ שגה בפשט הגמ' ואשתמיטתי' לפי שעה ש"ס דמגילה הנ"ל. שוב ראיתי בט"א מגילה (י"ט) שכתב מכח גמ' דמגילה דגם במכות (י"א) דאמר ולית הלכתא כוותי' הם דברי רב עצמו רק שכתב בלשון שמא צ"ע ואפשר דרב דאמר במגלה דאיקרי ספר היא רק אליבא דהך תנא במכות דפסול בס"ת ולא אליבא דנפשי' ומתורץ לפי"ז קו' הצל"ח על נכון: ה) אמנם הנראה עוד באופן אחר בישוב קו' הצל"ח מה דהמתין הש"ס להקשות אדברי מר בר רב אשי נ"ל דהקו' היא לשי' דוקא דלקמן (ברכות ל"ח) אמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עליו שהנ"ב מ"ט זיעה בעלמא היא כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים וכו' ושאר מי פירות של תרומה ר"א מחייב קו"ח ור"י פוטר, ויש להעיר דלמה לי' למר בר ר"א לאסוקי טעמא משום דזיעה בעלמא מלתא דלא פסיקא ותלי' בפלוגתא שהרי בפסחים (כ"ד) אר"ז הטעם דאין סופגין בערלה אלא על' היוצא מזיתים וענבים משום דהוי שלכדה"נ ואביי דחי לי' התם משום דזיעה בעלמא היא וכן היא סוגי' דחולין (ק"כ) כמו"ש התוס' שם, ובלח"מ פ"י ממא"ס כתב דאידחי סוגי' דחולין מקמי סוגי' דפסחים דהטעם משום שהיא שלכדה"נ ועיין שו"ת ח"צ סי' כ' ופנ"י בפסק חדש וא"כ מה הכריחו למר בר ר"א לסתום הכא כסוגי' דחולין משום זיעה בעלמא: והנראה בזה הנה התוס' ב"ק (ק"א) חדשו לתי' א' דפירי הערלה דוקא גמר פירי פירי מבכורים בחולין (ק"כ) ולהכי אמעיט משקה דידהו אבל שומר לפירי דאתרבי מאת פריו הטפל לפירי לא אמעט משקה דידהו דבכורים ליתנהו בשומר לפירי כלל וה"ט דלא יצבע ולא ידלק דהיינו ביוצא בקליפי ערלה, אמנם תמוהים לי דבריהם שסותרים לתוס' פסחים (כ"ד) שכתבו דמה דצריך לג"ש דפירי פירי מבכורים היא רק איוצא דזיתים וענבים דלא נימא דהוי זיעה בעלמא, וא"כ בקליפת ערלה דליכא בהו לימוד דפירי פירי שוב אדרבה בלאה"כ ליכא אי' משום דהוי זיעה בעלמא, אך בפנ"י פסחים (כ"ד) כתב כחידוש התוס' ב"ק הנ"ל רק מטעם אחר לפי הסוגי' שם דאין סופגין על היוצא משאר פירות משום דהוי שלכדה"נ א"כ זה דוקא בפירי דערלה שעומד לאכילה הוי המשקה היוצא שלכדה"נ משא"כ בקליפת הפרי הוי המשקה כדה"נ, עכ"פ לפי חידוש התוס' הנ"ל ק"ל מאי דאמר הכא מר בר ר"א בדבש תמרים מברכין שהנ"ב וכתבו התוס' דה"ה במשקה דשאר פירות כמו בערלה והרי בערלה גופי' מצינו דלוקה על היוצא דהיינו מקליפת הפירות א"כ גם בברכת הפירות נמצא דמברך על משקה דפירות בפה"ע כגון במשקה דקליפת הפירות וכמו דאמרי' בברכות (ל"ו) מדלענין ערלה לאו פירי הכ"נ אמרי' מדלענין ערלה פירי לענין ברכה נמי הוי פירי וכמו"ש במג"א סי' ר"ב הנ"ל לענין קליפת מראנצין, וא"כ איך סתם מר בר רב אשי במשקה דשאר פירות דמברכין שהנ"ב והרי במשקה דקליפת הפירות הי' צריך לברך בפה"ע דהוי ג"כ כדה"נ כדברי הפנ"י הנ"ל: ז) אך י"ל דבאמת משוה"כ דקדק מר בר ר"א ואמר הטעם דמברכין שהנ"ב משום דזיעה בעלמא הוא נגד סוגיא דפסחים שהוא משום שלכדה"נ כמו שהערתי לעיל אבל הוא הדבר שבא לפרש דמשוה"כ גם במשקה דקליפת הפירות מברכין שהנ"ב שהרי גם לענין ערלה להך טעמא דזיעה בעלמא ליכא חילוק בין משקה דפירות גופי' או משקה דקליפת הפירות דאין לומר דבקליפת הפירות יהי' ביוצא שלהן דין ערלה דליכא בהו ג"ש דפירי פירי שהרי בלאה"כ ליכא דין ערלה בהו משום דזיעה בעלמא כמו שהערתי לעיל אתוס' ב"ק הנ"ל ודוק היטב: ח) אך כ"ז אתי שפיר לשי' המג"א הנ"ל דקליפת הפירי דאיתרבי מאת פריו הטפל לפירי ה"ה דהוי פירי דהריבוי אתי לזה שיהי' פירי וכמו"ש המחצה"ש מדברי הרא"ש בה' ערלה משא"כ לשי' הט"ז דאת אתי לרבות רק דהוי שומר לפירי ול"ה פרי ואין מברכין על קליפתן בפה"ע ל"ה מר בר רב אשי צריך לומר הטעם דזיעה בעלמא שהרי אפי' לפי הטעם דשלכדה"נ לא תיקשי שיברך על משקה דקליפת הפירות בפה"ע שהרי לא עדיפי המשקה מהקליפה גופי' דאין מברכין בפה"ע לשי' הט"ז משום דל"ה פירי רק מדדייק מר בר ר"א בטעמא דזיעה בעלמא ש"מ דס"ל דקליפת הפירות נתרבו מאת פריו דמקרי פרי לגבי ערלה וכן לענין ברכת בפה"ע כשי' המג"א: ט) והנה כבר הבאתי קו' הצל"ח בד' ל"ו בקו' הש"ס ות"ל דהוי שומר לפירי והרי ערלה בח"ל הלמ"מ וקרא דאת פריו לרבות הטפל לפירי אתי רק לערלת א"י, אך לשי' המג"א הנ"ל אתי שפיר דכיון דעכ"פ איתרבי לערלת א"י דמקרי פירי שוב ממילא ידעינן גם לערלת ח"ל דין שומר לפרי דקרא דאת פריו הוי רק גילוי מלתא דשומר לפרי מקרי פרי, וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב קו' הצל"ח הראשונה מה דהמתין הש"ס להקשות על מר בר ר"א ולא הקשה כן לעיל ארב, ולהנ"ל קו' הש"ס אתי שפיר דוקא למר בר ר"א לשי' לקמן ל"ח דאמר בדבש תמרים דמברכין שהנ"ב משום דזיעה בעלמא ומזה ש"מ דס"ל דשומר לפירי איתרבי דמקרי פרי כנ"ל משא"כ אליבא דרב ל"ה הש"ס יכול להקשות ות"ל דהוי שומר לפירי משום דהו"מ לתרוצי דשומר לפירי