חזון נחום נד

חוץ לד"א הוי בכלל מחניך כדברי הרא"ש והדרא הקו' בירושלמי רק דמזה אפשר להוכיח בשיטת הירו' דכיון דמלא פניו חוץ לד"א הוא רק דרבנן שוב בדרבנן הרהור מותר ובאופן זה יתכן דגם במ"ר שלא כנגד העמוד דעיקרו דרבנן יהי' ג"כ הרהור מותר: יג) וראיתי בקובץ פ"ג מה' ק"ש בהא דפליגי ר"ה ור"ח בריח רע שיש לו עיקר אי מרחיק ד"א או מרחיק ד"א ממקום שפסק הריח, וכתב דכיון דד"א ממקום שכלה הריח הוי רק דרבנן לפי זה אפשר לומר דגבי מ"ר כ"ע מודים דא"צ אלא ד"א ממקום מ"ר כיון דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד וסייע לזה מש"ע סי' ע"ח עיי"ש, וצ"ע לענ"ד שהרי גם במ"ר דרבנן צריך להרחיק מלא עיניו כמפורש בר"מ פ"ג ה"ח אע"ג דהוי דרבנן בדרבנן, ולמה א"כ ר"ח דמצריך הרחקה ממקום שפסק הריח בצואה מודה במ"ר משום דהוי דרבנן בדרבנן לדברי הקובץ ומאי שנא, ואפשר דס"ל להקובץ בשי' הרשב"א דמלא עיניו מה"ת כמו"ש הרשב"א דאיכא בה משום לא יראה או אפי' לשי' הרא"ש הוי בכלל מחניך מה"ת משא"כ לאחריו רק דליכא ד"א ממקום שפסק הריח הוי דרבנן וצ"ע ועיין רא"י ברכות (כ"ד) שנסתפק בזה: עכ"פ לדברי הקובץ שיש קולא במ"ר לענין הרחקה משום דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד יתכן שיש קולא במ"ר גם לענין הרהור, ולפי מה שכתבתי לעיל יש כן להוכיח מירושלמי ומצאתי ג"כ בראש יוסף ברכות (כ"ד) בד"ה והוי יודע כתב וז"ל ומיהו נגד העמוד אסור אף הרהור דלא כתיב בי' דבור כ"א ויד תהי' לך כו' ויצאת שמה חוץ עכ"ל, מבואר מדבריו דשלא כנגד העמוד ס"ל דמותר הרהור: יד) סוף דבר שמכל הנ"ל יש ללמוד היתר בהרהור לגבי מ"ר שלא כנגד העמוד, והר"מ שכתב בפ"ג מה' ק"ש והוא בש"ע או"ח סי' פ"ה סעי' ב' דאסור להרהר במקום הטינופת הוא המקום שי"ב צואה ומ"ר עכ"ל, י"ל דוקא בשניהם יחד אבל במי רגלים לחוד אין קפידא בהרהור ועוד שיש לחלק דהכא דוקא במקום הקביעות למ"ר משום דאתי לידי סרחון והוי כמו עביט של מ"ר וזה ג"כ (מ"ש) מ"ש ברמ"א סי' פ"ג סעי' ד' דאם משתינים בהם לפעמים אסור להרהר בהם ד"ת כו' והיינו דוקא משום שהוא קבוע, וכעת נזדמן לידי ספר שו"ת לבושי מרדכי וראיתי במהדו"ת סי' קס"ה שצדד להקל משום האי חילוקא וכתב ג"כ בכוונת הקש"ע כן וכבר הבאתי לו מהראש יוסף ומשמעות דבריו להקל והי' לבאר בסוגי' הש"ס והפוסקים מה שנלע"ד לצדד להיתרא: טו) מה שתמה ע"ד הצל"ח ברכות (כ') שהקשה על הסתירה בש"ע סי' ס"ב סעי' ד' דפסק כרבינא דהרהור כדבור דמי ובסי' קפ"ה סעי' ב' וסי' ר"ו סעי' ג' פסק כר"ח, והוא פלא שאין כאן שום סתירה דבש"ע סי' ס"ב הרי כתב רק דאם מחמת חולי או אונס קרא ק"ש בלבו יצא והיינו דבמקום אונס יוצא בהרהור עכתו"ד, ולא אדע מה חשב על הצל"ח וכי ח"ו לא ידע הצל"ח מה דקאמר והעתיק בעצמו ש"ע סי' ס"ב סעי' ד' אם מחמת חולי או אונס אחר כו' אבל הא גופא דיוצא בהרהור מחמת חולי או אונס הוא משום דרבינא דבעל קרי מהרהר וקורא וכמו"ש המג"א סי' קפ"ה, והצל"ח באמת לא הקשה כלל דרך סתירה כמו שהעתיק כ"ת רק כתב דרך פירוש דבק"ש יוצא בהרהור מה"ת משום דכתיב על לבבך וזה שהביא מש"ע סי' ס"ב, והיינו טעמא דרבינא בבעל קרי דמהרהר בלבו משום אונס, ועפי"ז הולך ומבאר ע"פ חילוקו דמשא"כ בסי' קפ"ה וסי' ר"ו מה שא"י בהרהור הוא מדין התורה דבכל ענינים חוץ מק"ש הרהור לאו כדבור מה"ת ומ"ש המג"א בסי' קפ"ה דגם שם יצא בהרהור מחמת חולי או אונס באמת לא אתי' לפי פי' הצל"ח והוא כמו"ש המג"א עצמו סי' ק"א סק"ב דמ"ש בסי' צ"ד דחולה יהרהר בלבו הוא רק לרווחא דמלתא אבל אינו יוצא ידי תפלה בזה ובש"ע הרב סי' ס"ב ע"פ הגר"א דגם התם לגבי ק"ש הוא רק לרווחא דמלתא לקבל שכר אבל הצל"ח ע"פ דרכו מפרש שהוא לדינא אליבא דרבינא וז"פ: ידידו. סימן כו. א בשאלת ברכת קליפת מראנצין שכתב המג"א סי' ר"ב שברכתו בפה"ע דרק בקפריסין אמר בגמ' דאפי' שקלת לקליפת לא פרי משא"כ בקליפת מראנצין דהוי שומר לפרי וכמו"ש התוס' לגבי גרעינן דמברכין בפה"ע משום דלגבי ערלה פרי היא והט"ז בסי' ר"ב כתב דרק לגבי גרעינן ילפינן מערלה דהוי גוף הפרי משא"כ לגבי שומר דגם לערלה לא איתרבי רק מקרא דאת פריו הטפל לפרי אבל ל"ה פרי בפ"ע וא"כ לענין ברכה אין לברך בפה"ע כיון דל"ה פרי רק שומר לפרי דלכאו' אפשר דהמג"א לשיטתו בסי' ר"ו סק"א דבפרי שלא נגמר או שאינו עיקר הפרי אם בירך בפה"ע בדיעבד יצא ועפימ"ש במעד"י ושג"א סי' כ"ג בישוב גי' הבה"ג והרי"ף ז"ל בברכות (ל"ו) מדלגבי ערלה לאו פרי היא וכו' שהק' התוס' דלגבי ערלה הטעם רק משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ובברכה ליכא חילוק בין ארץ לח"ל, ותי' במעד"י ושג"א דמ"מ בארץ אין לברך בפה"ע משום דלא יכול לברך כן בח"ל דהוי תרתי דסתרי דלא חשיב לי' פרי לענין ערלה, ולדבריהם מעיקר הדין גם קפריסין מקרי גוף הפרי וא"כ בקליפת מראנצין דחייבין בערלה גם בח"ל משום שומר הוי כגוף הפרי, כדברים האלה ראיתי בישע"י שם ואינו כעת בבית, גם בראיית הנש"א דקליפת הפירות הוי כפירי עצמה מסוכה (ל"ה) מפני שמפסידה כו' הרי דחל תרומה על הקליפה. כתבת שאין ראי' מאתרוג דעצו ופריו שוה משום דעיקרו היא הקליפה וכמו"ש בכפ"ת שם וקלסי' בחת"ס או"ח סי' ר"ז, כן כתב ג"כ במ"פ לסי' ר"ב, ומ"ש שהדבר מפורש בתוספתא ור"מ פי"א מה' תרומות וקליפת אבטיח ואתרוג ומלפפון אע"פ שא"ב אוכל כו' הרי אלו אסורין לזרים קליפי פולין ושמשמין אם י"ב אוכל אסורין כו' ובט"ז או"ח תרמ"ח סק"ו מ"ש בזה, הרי מפורש שחל קדושת תרומה על קליפת האתרוג יש בזה להעיר על הנש"א מה שלא הביא מכאן, אבל יותר עוד נתחזקה ראיית הנש"א מכאן שאין לדחות כנ"ל דשאני אתרוג כדברי הכפ"ת, שהרי בתוספתא תני ג"כ קליפת אבטיח דשוה לאתרוג שחל עלי' קדושת תרומה וקליפת מראנצין ודאי לא גרע מקליפת אבטיח שהיא פירי הנקרא מילון וכן כתב בשבילי דוד: