חזון נחום נג

דלא מצי אמר אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כאמר דמי, וע"כ גם כאן כל איסורא דהרהור הוא משום הואיל דאי בעי מצי אמר ולפי"ז נראה דבלילה דהאיסור בדבור הוא ג"כ רק משום הואיל כדאמר הירו' כיון דאלו הוי יממא הוי חזי' ברם כדין אסור ממילא בלילה לא יהי' איסור הרהור עוד דשוב הוי כמו תרי הואיל דלא אמרי' כפירש"י ותוס' פסחים (מ"ו) ועיין תמורה (י"א) דבעי אי חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' וב"מ (ט':) רבנן סברי תרי מגו לא אמרי' ותוס' שם (ח'.) ד"ה ומאי וא"כ הכ"נ בזה שיהי' אסור בלילה משום הואיל דיממא, והרהור משום הואיל דדבור הוי תרי מגו או תרי הואיל דלא אמרינן, וקצת דמיון למ"ש התוס' זבחים (כ"ז) דר' יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכי דבמעשה פסול גמור ודוק, ויצא לנו דבר חדש מאד דבלילה יהי' מותר הרהור אפי' בתוך ד"א, אבל להלכה מסתפינא להקל בדבר שלא שערום בפוסקים וצ"ע: ז) ובברכות (כ"ד) כאן בעומד כאן במהלך שצ"ב דלמה במהלך מותר להרהר בד"ת ובחי' הרשב"א דבמהלך ליכא משום מחניך קדוש הביא ע"ז כ"ת מס' גה"ש מהגאון רי"ע ז"ל שכתב להסביר דאיסור צואה בתוך ד"א משום דהוא רשותו של אדם וכמו דד"א קונים לו בכל מקום וא"כ לפי המבואר בש"ע חו"מ רס"ח ובסמ"ע סק"ג דעת הראב"ד ז"ל דד"א של אדם דקונין לו הוא רק בעומד ולא במהלך הכ"נ לענין צואה במהלך הו"ל כאלו היתה חוץ לד' אמותיו: והנה אע"ג דד"א דרבנן קונין, אבל כה"ג בבעה"מ שבת ר"פ הזורק בטעם דמעביר ד"א בר"ה חייב משום שד"א קונין לו והוי כרה"י, והשו"מ מהדו"ג ח"ג סי' ע"ט הרגיש ג"כ דהא דד"א קונין הוא רק דרבנן, אך העיר בדברי גה"ש דמה בכך דליכא במהלך רשות ד"א הרי מלפניו מרחיק כמלא עיניו אפי' רחוק מד"א. ותי' עפי"ד הפמ"ג בשי' הרשב"א דחוץ לד"א דהוא רק משום לא יראה הרהור מותר עכ"ד, ולכאו' אכתי לשי' הרא"ש דחוץ לד"א הוא משום מחניך קדוש מה קולא דמהלך, אך י"ל דממנ"פ דלשי' הרא"ש בודאי ל"ק משום דאם תוך ד"א ל"ה מחניך במהלך כש"כ חוץ לד"א וז"פ: ח) ואמנם לענ"ד בלאה"כ ניחא לשי' הרשב"א, דהנה מה דפליגי כאן דר"ה מחלק כאן בעומד כאן במהלך ור"ח פליג עלה, כמו כן לקמן (כ"ה) פליגי אביי ורבא בצואה עוברת דאביי אמר מותר לקרות ויליף לה ממצורע דטהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור וכן באבן המנוגעת ורבא אמר דהכא שאני דבעי והי' מחניך קדוש, ובשני הדינים באדם המהלך או בצואה עוברת קיי"ל בש"ע סי' ע"ו סעי' ג' וסי' פ"ה סעי' א' דאסור ועכ"ז אף דבצואה עוברת אסור לקרות כנגדו שי' הרמז"ל ובש"ע סי' ע"ו דחוץ לד"א מותר דלענין זה שפיר איכא קולא דעוברת, וא"כ מתורץ שפיר מה דלר"ה ס"ל שמותר במהלך לקרות כנגדו וכמו"ש הרשב"א דבמהלך ליכא רשות ד"א ואי דתיקשי דגם חוץ לד"א איכא איסורא כמלא עיניו דז"א דכמו דחוץ לד"א יש קולא דצואה עוברת הכ"נ באדם המהלך לכ"ע ליכא הרחקה דמלא עיניו: ט ובהסבר הענין יותר אגיד חדשות דבמתני' דטהרות פ"ד מ"ה דספק טומאה צפה ע"פ המים טהור ואליבא דר' יוסי יש חידוש יותר דאפי' ודאי טומאה צפה טהור ושם מ"ג השרץ בפי החולדה ונבלה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעברו טהורים ביניהם ספיקן טהור מפני שאין לטומאה מקום ובנזיר ס"ד דכל הנזרקין ספיקן טהור מבואר דרק ספיקן טהור אבל ודאי טמא לדידן בצפה ובנזרקין: י) ואמנם בדין מצורע במתני' דנגעים פי"ג ובגמ' קידושין (ל"ג) וברכות (כ"ה) דטמא עובר וטהור יושב טהור מבואר דאפי' בודאי טומאה טהור, עכ"פ שיש ענין וערך במצורע עובר עם נזרקין דשאר טומאות רק חילוק זה יש ביניהם דבמצורע עובר אפי' בודאי טומאה טהור ובנזרקין בשאר טומאות או טומאה צפה רק ספק טהור ואליבא דר' יוסי אפי' בודאי טומאה צפה טהור, ועפי"ז נראה בהא דברכות (כ"ה) לגבי צואה עוברת לאביי מותר לקרות ק"ש ומדמי לה להא דטמא עובר טהור ורבא דחי לה דהתם בקביעותא תלי' מלתא דכתיב בדד ישב וגו' ולכאו' יפלא מאי סברא דאביי לדמות צואה עוברת לטמא עובר שהנושאים נראים רחוקים בקצה הריחוק, אבל נראה לפי שביארתי לעיל בשי' הרא"ש והרשב"א דפליגי בירושלמי פסחים אי צואה נכנס בגדר הטומאה וכמו שהבאתי ג"כ סמך מדברי הרמב"ן והכוזרי וא"כ הרי מצינו בכל הטמאות קולא בנזרקין מפני שאין לה מקום לנוח ואליבא דר' יוסי אפי' ודאי טומאה צפה טהור ובתוס' נזיר (ס"ג) נסתפקו אי דוקא צפה ע"פ המים או אפי' באויר, ולכך היתה סברת אביי ג"כ בצואה עוברת שהוא רק בגדר סרך טומאה שיש לדמות לטומאת מצורע או אבן המנוגעת דטמא עובר טהור והכ"נ צואה עוברת שיהי' מותר לקרות ק"ש: ויתכן עפי"ז ג"כ בישוב לשון הר"מ פ"ג מה' ק"ש הי"ג שהעתיק לשון הגמ' דצואה עוברת וז"ל צואה עוברת כגון שהיתה שטה ע"פ המים אסור לקרות כנגדה שהיא תמוה דלמה נקט ע"פ המים מה שלא נמצא בגמרא ועיין מ"ש בט"ז סי' ע"ו בזה, ולהאמור מתורץ כיון דסברת אביי הוא לדמות צואה עוברת לטמא עובר משום דמצינו ספק צפה טהור ואליבא דר' יוסי אפי' בודאי טומאה טהור וכבר הבאתי שנסתפקו התוס' נזיר (ס"ג) או דוקא טומאה צפה ע"פ המים או אפי' באויר אבל הרמז"ל בפי"ד מה' אה"ט ה"ג דצפה ע"פ המים דוקא ובכ"מ שם ה"ו דאפי' לא ע"פ היין רק ע"פ המים דוקא ועיין תפא"י פ"ד דטהרות שהוכיח בשי' הר"מ דע"פ המים דוקא וכבר נתעוררתי בזה דגם לגבי ע"ע (בסוטה מ"ה) תני במתני' צף ע"פ המים ובכ"מ פ"ט מה' רוצח בשי' הר"מ דע"פ המים דוקא ועיין מנ"ח מתק"ל ובמק"א כתבתי אריכות בזה, ולכן הרמז"ל כאן שבא להשמיענו דהלכה כרבא דצואה עוברת אסור לקרות ק"ש דלא דמי לטמא עובר דהתם בקביעותא תלי' כו' השמיענו הר"מ רבותא דאפי' צואה עוברת שטה ע"פ המים שיותר יש לה דמיון לטומאה צפה ע"פ המים מ"מ אסור לקרות כנגדה דהתם בקביעותא תלי' מלתא דכתיב בדד ישב כו' והיא הערה נחמדה: יא' ולפי"ז האמור דכל קולא שיש בצואה עוברת הוא משום דמיון טומאה צפה ונזרקין לפי שהם בגדר אחד נכון היטב מה שכתבתי לעיל במה דר"ה מחלק כאן בעומד כאן במהלך דאותה קולא שיש לגבי צואה עוברת דאיתא באדם המהלך שהרי גם בטומאת נזרקין מבואר במתני' דטהרות דאין חילוק בין שהטומאה עוברת או טהרה עוברת דכל נזרקין טהור ועיין תוס' נזיר (ס"ד) ד"ה והמאהיל, וע"כ כמו שבצואה עוברת שי' הר"מ דא"צ הרחקה חוץ לד"א הכ"נ באדם המהלך כיון דבמהלך ליכא רשות ד"א ממילא ליכא ג"כ דין הרחקה חוץ לד"א דלזה מהני קולא דצואה עוברת או אדם המהלך: יב' והשתא בנידון שאלתינו אי' במ"ר שלא כנגד העמוד דהוי רק דרבנן אי הרהור מותר לכאו' מבואר עפי"ד הפמ"ג הנ"ל בשי' הרא"ש דאפי' חוץ לד"א כמלא פניו דהוי דרבנן לדידי' מ"מ הרהור אסור אבל כבר עמדתי עפי"ז בדברי הירושלמי דברכות דהוה יתבי רבנן דמשמע דמותר הרהור חוץ לד"א ומה שתי' הפמ"ג עפ"י שי' הרשב"א דחוץ לד"א האי' משום יראה לכך מותר הרהור הקשיתי ע"ז שהרי הרשב"א חזר בו לפי"ד הרא"י רק דגם