חזון נחום נא

קמ"ג ויו"ד סי' רע"ט מ"ש הר"מ בתשו' דקורין בו ובה' ס"ת כתב להיפוך והרמב"ם פוסל וראי' ממנחות (כ"ח) דתפילין ומזוזות אפי' אות אחד מעכב ואפי' קוצו של י' ותנן (מגילה ח') אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' והר"ן החזיק דברי התוס' דזה רק למ"ע דכתיבת ס"ת אבל לצאת בקריאתן שהוא מתקנת נביאים ועזרא אין ללמוד ס"ת מתפילין ומזוזות, וברמ"א או"ח סי' קמ"ג סעי' ד' כתב דבשעת הדחק שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו י"א דיש לקרות בו בציבור ולברך עליו ויש פוסלין ובמג"א ס"ק ס' משו"ת מהר"ם לובלין דאם נמצא טעות בס"ת ואין שם אחרת ישלים ז' קרואים בס"ת זו ולא יוסיף עליהם ועי' דג"מ ונוב"ת סי' י"ג ושבו"י ח"א סי' י': וכ"ת נסתפק בפי' דברי הרמ"א במ"ש דבשעה"ד שאין לצבור רק ס"ת פסול כו' אם דוקא כה"ג שאין להם ס"ת אחרת כלל או אפי' רק שאין להם בבית תפלה זה ס"ת אחר, ונפ"מ לנ"ד שהי' סמוך לבהמ"ד שיש שם ספרים הרבה, ולכאו' יש ללמוד שהכוונה שאין להם ס"ת אחר כלל, דיגיד עליו ריעו בש"ע סי' קמ"ד סעי' ג' אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור ואם אין להם אלא ס"ת אחד כו' יגללו וידחה כבוד הצבור והוא מדברי המרדכי והריטב"א הביאם בב"י ועיין מג"א סק"ז דלא תיקשי מהא דיומא (ע') שלא התירו לגלול משום כבוד הצבור דשאני במקדש שהיו שם כל ישראל לא מחלו משא"כ בבהכ"נ שהם מתי מספר מסתמא מחלו, והעיר על הסתירה שבסי' קמ"ג משמע דמהני מחילת הצבור ובסי' נ"ג סעי' ו' מבואר דמשום כבוד הצבור לא מהני מחילת הצבור עיי"ש. והנה בכעי"ז מצינו ג"כ כמו סתירה קצת בש"ס דילן לענין מחילת צבור בדבר שבממון דבב"ב (כ"ג) אמר כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייס א"נ אחולי אחיל גבי' אבל רבים מאן פייס ומאן שביק אימא לא צריכא, מבואר דאמרי' צבור מחלו ואילו בב"ב (ס') אמר דידי בני מבואה מחלין גבאי דידך לרה"ר מאן מחיל גבך מבואר דצבור לא מחלו וכבר עמד בסתירה זו בשו"ת הרשב"א מובא בב"י חו"מ סי' תי"ז וע' שו"ת לח"ר סי' קל"ו: אבל עכ"פ אפי' לחילוק זה של המג"א דבבהכ"נ הצבור מחלו מ"מ זה דוקא באופן שאין להם ס"ת אחר כלשון המרדכי והש"ע והכוונה דוקא שאין להם ס"ת אפי' בסמוך שהרי הב"י בסי' קמ"ג הביא ג"כ בשם הר' ירוחם מ"ש לחלק דבזמן הש"ס דאמרי' שאין גוללין בצבור זה הי' רק בימיהם שהי' עומד ס"ת חוץ מהבית שמתפללין בו כדאמרי' בסוטה (מ"א) אבל בזה"ז אין חשש והב"י דחה זה דגם בזה"ז איכא כבוד הצבור שיהיו מצפין ודוממין כפירש"י וכ"נ דעת הפוסקים שלא חילקו בין זמן לזמן עכ"ל ומהשתא שבאו המרדכי והריטב"א ז"ל לחלק בין אין להם ס"ת אחר על כרחו שאין הכוונה בכה"ג שאינו בביהכ"נ כ"א בבית הסמוך, שהרי גם בזמן הש"ס הי' עומד הס"ת חוץ מהבית שמתפללין בו ומ"מ מקרי יש להם ס"ת אחר אע"כ הכוונה בחילוק המדרכי כה"ג שאין להם ס"ת אחר כלל, ולפי"ז גם מ"ש הרמ"א דבשעה"ד שאין לצבור כ"א ספר פסול דיש לקרות בו ולברך עליו לדעה הראשונה הכוונה ג"כ שאין להם ס"ת כשר כלל אבל כה"ג שיש להם ס"ת כשר בסמוך לבית שמתפללין אין לקרות בס"ת הפסול: ב) ובמ"ש הב"י הנ"ל שבימיהם הי' עומד הס"ת חוץ מהבית שמתפללין בו לכאו' יש להעיר דהרי ביומא (ס"ח) פירש"י דהס"ת הי' עומד בבהכ"נ שהי' סמוך לעזרה בהר הבית ובגמ' שם ובסוטה (מ"א) תניא היכן קורין בו בעזרה ראב"י אומר בהה"ב וא"כ לראב"י שנימוקו עמו הרי הי' הס"ת באותו מקום שהי' כ"ג קורא דהיינו בהה"ב. אבל נראה שדברי הב"י הם לדברי הת"ק שהי' קורא בעזרה והס"ת הי' בהה"ב, אך מה שפירש"י ביומא שהס"ת הי' בהה"ב לכאו' צ"ע מדתנן במס' סופרים (פ"ו) שלשה ספרים נמצאו בעזרה ועשו"ת ב"ש או"ח סי' ל"ד בזה: אבל חוץ לזה הנה בנדה (ו') גבי הא דכדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעה"ד כתבו התוס' די"ל שעה"ד שהשואל הלך לו והי' טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפ' אע"פ ס' רהט אבתרי' תלתא מילי בחלא ולא אדרכי' עכ"ל הרי מבואר דאף לחידוש התוס' דטרחה מקרי שעה"ד הוא רק בטרחה מרובה לרדוף כעין תלתי מילין אבל לילך ולהביא ס"ת מבית הסמוך ודאי דלא מקרי שעה"ד ועתו"ס ב"מ (נ"ג.) ד"ה ליהדר לחלק כן דרחוק מירושלים ל"ה דשיל"מ משא"כ ביצא מעט, וכוונת הרמ"א שבשעה"ד שאין להם כ"א ס"ת פסול רצוני לומר דוקא כה"ג שלא נמצא להם ס"ת אחר כלל, ומצינו עוד בשבת (מ"ה) כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ופירש"י בשעת הדחק סכנה כו' הרי דכל מקום שהוזכר שעת הדחק הוא דוקא בדחק גדול עכ"פ. ויש להעיר בסנהדרין (פ"ג.) אפי' תימא מומחין כגון ב"ד דר"ה ור"ח דקאמר לי' מי קא מטרחנא לך ובתוס' שם שהיו סמוכים זל"ז חוץ מג' פרסאות וע' תומים סי' י"ד במחלוקת הסמ"ג והטור בזה אי ג' פרסאות מקרי טרחה וקשה מתוס' נדה הנ"ל דשעה"ד הוי לרדוף אחריו תלתא פרסי וא"כ איך קאמר הכא מי קא מטרחנא לך וצ"ע וי"ל: ג) ובמק"א הערתי בהא דברכות (ל"ו) אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעי למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה פירש"י קודם עה"ש והתוס' הק' ע"ז וראיתי בס' חסדי דוד לאו"ח סי' תרפ"ז לסייע מפירש"י לשי' הא"ח בשם הראב"ד ז"ל הובא בב"י שם דנהוג לקרות המגילה קודם צה"כ כדי להקל על המעוברות שלא להתענות יותר מדאי דהוי שעה"ד אבל העיר אפירש"י מתוספתא דמגילה (פ"ב) קראה בלילה לא יצא י"ח אר"י מעשה בריב"ן שקראה בצפורי בלילה א"ל אין שעת הסכנה ראי' הרי דדוקא בשעת הסכנה יוצא ולא מהני שעת הדחק ותי' דלפירש"י שעת הדחק וסכנה חדא מלתא הוא עיי"ש. והנה להנ"ל פירש"י דשבת (מ"ה) מסייע לה דפירש"י שעת הדחק סכנה הרי דשיטתו דשעה"ד וסכנה חדא מלתא הוא ודוק בזה, ועיין ג"כ יבמות (קכ"ב) בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין פירש"י והכ"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל הרי דקרי ג"כ סכנה לשעת הדחק, ובירושלמי שבת (פ"ז) ויחוש לכל הימים כהדא דאסור בכל הנשים דמבואר דעגון אפי' באיש מקרי פקונ"פ. ועכ"פ דלא מקרי שעהד"ח כ"א בדוחק גדול שהוא כמו אונס של סכנה: והנה הגם שבשו"ת המיוחסת לרמב"ן סי' רל"ט כתב דאין מקום ברכה לבטלה בקריאה בספר פסול וכתב שלא הרגישו בדבר זה רוב חכמי המזרח ומביא ראי' מחומשין דאין קורין בהן מפני כבוד הציבור ולא אמרי משום ברכה לבטלה ומצא שם הרבה גאוני עולם מסכימין ובשו"ת היכלי שן סי' פ"ה כתב ע"ז שאל תטעה דתשו' זו הוא דהרשב"א שאחר כך חזר בו כמו"ש בב"י או"ח סי' קמ"ג, ז"א דשו"ת זו נרשמת להר"מ ז"ל ותמוה שהיתה תשו' זו בהעלם עין עכ"ד מ"מ אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א ומרמ"ל, והכ"נ בנ"ד מ"ש הרמ"א בשעה"ד שאין להם כ"א ספר פסול הכוונה שאין להם ס"ת כלל שהוא שעהד"ח גמור ודוק: ד) ועיין מ"ש הש"ך יו"ד סי' רמ"ב לענין דאמרי' כדאי הוא לסמוך עליו בשעה"ד דהוא רק במלתא דרבנן ולא בדאו' ובשו"ת רע"א סי' קכ"ב דברבים נגד רבים אף הש"ך מודה דמהני אפי' בדאו' ולפי"ז בנ"ד אף דנוגע לאי' דאו' משום לא תשא אם לברך על ס"ת הפסול מ"מ כיון דאיכא רבים נגד רבים כמבואר בב"י שפיר כתב