חזון נחום נ

דאם ברגלה של זו עולה דגלי קרא שאין לו פדיון והוי כקדוה"ג אין חיוב עליו להוסיף בקדושה להקדיש המותר מכש"כ בהכ"נ שיש לה פדיון: ב) זולת שלכאו' הי' לפקפק בראייתי מטעם אחר דשאני ברגלה של זו עולה שקדם חסרונו להקדישו כלומר שתחלת קדושה נעשה רק באבר אחד ומעולם לא הי' אבר זה נכלל בקדושת כל הבהמה משא"כ בהכ"נ שחרב שמתחלה חלה עליו קדושה שלימה בבנינו א"כ גם עתה שנשלל ונחסר מן המקום אפשר יותר החיוב לקנות מקום לצרף ולהשלים קדושה, אבל באמת ז"א דסברא זו תתכן רק לענין קדושת אותו המקום שלא תפקע ע"י החסרון מכיון שהי' שלם בתחלה וכעין שמצינו לגבי טומאת אוכלין דאע"פ דפחות מכביצה אין מקב"ט מ"מ בהי' תחלה כביצה ונחסר לא פקע טומאתו כדאיתא בתו"כ הביאו התוס' פסחים (ל"ג) אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן והכ"נ לעומתו בקדושה דאפי' בנחסר משיעורו אלים קדושתו ע"י שיעור השלם שהי' תחלתו בקדושה וכה"ג שכתבו התוס' מנחות (כ"ד.) ד"ה שאין דבשירי מנחה שהי' כבר צריך לכלי מצרף כלי מדרבנן שלא יצא מקדושתו ולא דמי להיכי דלא הי' צריך מעולם לכלי עכ"ל, וכ"ז לענין קדושת עצמו שיועיל לו הצירוף שכבר עמו, אבל שיהי' עליו החיוב לרדוף אחר הצירוף להשלים החסרון משום זה שהי' לו שיעור בתחלה הוא נגד הסברא, ומה דמצינו במנחות (ט'.) במנחה שחסרה קודם קמיצה רי"א יביא מתוך ביתו וימלאנה, התם לא משום חובת קדושת המנחה רק משום לצאת חובת נדרו בהבאת מנחה, אבל היכי שאין עליו אחריות נדר רק משום קדושת הקרבן עצמו להשלים קדושתו כבתחלה ע"ז איננו אחראי כלל: ג) עוד נראה ראי' לזה ממ"ש התוס' בכורות (ל"ח:) ד"ה וסי' ברקא, לחד תי' דהיכי דאין מתרפא מאליו חשיב מום קבוע לפדות עליו דרפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע, ותקשי לכאו' דאיך מהני פדיון בזה לפמ"ש התוס' ב"ק (ע"ו) דפגול אין לו פדיון משום שמצוה לשורפו וכ"כ בחו"י יומא (נ"ה) דלא מהני פדיון לחטאות המתות משום דמצוה לקיים הכנסה לכיפה. ואס"ד דרובץ על האדם חיוב להוסיף בקדושת הקרבן להשלימו ולהביאו לקדושתו הראשונה א"כ איך יועיל פדיון במום קבוע שסמיא בידו להעביר המום ע"י רפואה גמורה ולהחזירו לקדושתו הראשונה שיהי' ראוי להקרבה ואם יש עליו מצוה בזה לא יועיל פדיון במקום מצוה כדברי התוס' הנ"ל. אע"כ דאין זה מצוה לרבות בקדושה נוספת רק ההקדש לפי מקומו ושעתו ודוק עוד ראי' מזבחים (פ"ח) כלי קודש שניקבו אין מתיכין אותן כו' סכין מטרפת הי' במקדש ונמנו עלי' כהנים וגנזוה והטעם דאין עניות במקום עשירות ובמל"מ פ"א מכה"מ כתב דזה רק בכלים שאין עושין מעין מלאכתם אבל הביא מתו' שבועות י"א דאפי' עושין מעין מלאכתן אין מתקנין וקשה דאדרבה יהי' החיוב לתקנו להחזירו לקדושתו הראשונה אע"כ דאין זה מן החיוב והמצוה ודוק: ד) וכת"ה ע"פ חילוקו הנ"ל דבקדוה"ג אפשר יהי' החיוב להוסיף בקדושה העיר בחכמה בישוב הר"מ הנ"ל בבהמת השותפין שהקדיש חצי וחזר ולקח חצי לא נדחה שסיים ואע"פ שהוא קדו"ד מ"מ בע"ח אין נדחין שתמה הלח"מ דהרי אדרבה כשהוא רק קדו"ד יותר הול"ל שלא ידחה, ולהנ"ל א"ש דאם הי' קדוה"ג יותר יש לנו לומר שלא נדחה מעולם כיון שמחויב לקנות חצי' השני' ולהקדישה א"כ לא נדחה מעולם משא"כ בקדו"ד, והוא נחמד באופן שהי' יסוד לחילוקו אבל כבר כתבתי ראי' להיפוך: גם מ"ש משום שמצוה עליו לקנות חצי' השני' לא נדחה מעולם צ"ע שהרי בכתובות (נ"ט) מבואר באומר לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדש לא קדשה דהוי דשלב"ל ולא מקרי זה בידו לקנות דשמא לא יתרצה חבירו למכור והכ"נ אמרי' בקידושין (ס"ב) נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה בתמי' ואע"ג שהתוס' ב"מ (ע"ג) כתבו גבי אוביר ולא אעבוד דלקנות ביוקר הוי בידו התם דוקא לענין דל"ה אסמכתא אבל לענין דשלב"ל הרי מפורש בש"ס הנ"ל דל"ה בידו וה"ה לענין דיחוי, והגם שבתוס' סוכה (ל"ב), כתבו דל"א דיחוי עי"ז שאינו שלו אבל אין זה מטעם הואיל א"ב קנה דזה ודאי ל"ה בידו רק דהתם לגבי מצות לולב מה שאינו שלו ל"ה בכלל דיחוי כלל עיי"ש. וא"כ הכא בבהמה של שותפין לש"ל שלא ידחה מטעם הואיל א"ב קנה דמצוה לקנות דמ"מ הרי אין בידו לקנות, רק שיש לקיים דבריו דאכתי הר"מ ז"ל משמיענו לרבותא דעכ"פ קדו"ד יותר אפשר לתקן הדיחוי משום שמצוה לקנות החצי השני' לסברת כת"ה אפי' דל"ה בידו וכבר כתבו התוס' עצמם בזבחים (י"ב) בחידושא דר' יוחנן ד"ה אע"ג דבידו לתקן וליקח חצי השני וכתבו דמיהו אין בידו כל כך: ה) ולענ"ד יתכן בישוב קו' הלח"מ בלשון הר"מ ואע"פ שהיא קדו"ד, דכוונה אחרת יש בזה, דהנה בתוס' יומא (ס"ד) מבואר דדיחוי בעודו חולין ל"ח דיחוי וע"כ מחו"ז ל"ה דיחוי משום דהדיחוי הוא מקודם שהוקדשה ולכן זה שדייק הר"מ וכתב אע"פ שהיא קדו"ד כלומר שאל תאמר מכיון דלא חל על הבהמה שהקדיש חצי' קדוה"ג הוי כמו דיחוי קודם שהוקדשה לכך ל"ה דיחוי לכך אמר הרמז"ל ואע"פ שהיא קדו"ד והוי דיחוי אחר ההקדש קדו"ד דכה"ג הוי דיחוי מ"מ בע"ח אין נדחין ודוק. שוב מצאתי בשו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות סי' כ"ז שכתב עד"ז בישוב הר"מ וב"ה שכוונתי: בנוגע למה שכתבתי לענין בידו לפדותה גבי הקדש דל"ה מחוסר ממון משום דחללו על ש"פ מחולל, כתב כת"ה מתוס' בכורות (ל'.) מ"ש דלפעמים שאין לו פרוטה מזומנת לחלל, בשכבר הימים ראיתי להגאון מהרש"ם ז"ל בהסכמה שהעיר בדברי התוס' הנ"ל מעירובין (מ"ט) מע"ה בע"ש לא שכיח משמע דבחול שכיח ועיין ב"מ (מ"ו) והביא מהרא"ש הובא במזבח כפרה דהתוס' הנ"ל ר"ל רק משום צירוף טרחה דהפרשת מעשר: והנה בעיקר הנדון אם החיוב לבנות על מקום הראשון כבר הבאתי בתשובתי מפורש מט"ז סי' קנ"ב סק"ג דאיכא מצוה מן המובחר, זולת בנ"ד משום דוחק הוצאה לקנין אין קפידא, והדבר מבואר מה שאין להשיב ע"ז: אשר שאל על ב"ג נכדי אבלי נ"י ב"ה הוא טוב עלם יקר, הולך וטוב בלימוד להועיל ואשתעשע בו, ד' יתן לראותו עולה בתוי"ש ויהי' לנח"ר לנשמת אביו ז"ל בג"ע: ידידו ש"ת. סימן כד. ב"ה עש"ק תרצ"ג. כבוד הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה אברהם קאזמער נ"י דומ"צ דק' דזיאלאשיץ. ע"ד השאלה שבאיזה מנין סמוך לבהמ"ד אירע טעות בקריאת ס"ת בשבת פ' בלק שבמקום הן עם וגו' כתוב הן העם והצבור גמרו כל ז' קרואים וגם מפטיר עם כל הברכות מחמת שלא הי' להם ס"ת אחרת עוד בבית התפלה ואח"ז באו ושאלו את כ"ת אם כדין עשו והשיב להם בשלילה: א) הנה בדין ס"ת שיש בו טעות הביא הב"י או"ח סי'