חזון נחום מט

שהוא חוץ מענין שאלתינו ע"ד הערה ופלפול למען חיבת דבריו מענינו, ובנדון דידן כבר נתבאר דאין חיוב בהוצאה יתירה לקנות ולבנות על מקום הראשון דהתורה חסה: סימן כב להנ"ל. ע"ד השאלה הב' אודות מקום בית נשמה הנ"ל שהונח לקרן קיימת הנעשה בתקנה ע"פ הכתוב בפנקס ע"י הגאון מוהר"ס מסאטנוב ואחריו זקנו הגאון אב"ד דשם באיומים של אלות ונזיפות אשר תסמר שערות ראש קוראיהם שחלילה לשום איש מישראל למכרו ולקנותו כל ימי עולם זולת שיהי' הבית לעולם בחזקת הקדש הקרן קיים והפירות לצדקה ואחר זמן שהיתה העיר לשרפת איש נעשה ע"י המאגיסטראט חילוף בזה האופן מפני שהמקום בית נשמה הי' לו י"ב מעטר וחצי ולהשכנים משני הצדדים יחד רק י"א מעטר וחצי וע"פ החוק אין רשות לבנות על מגרש פחות מי"ב מעטר ע"כ נעשה ע"פ המאגיסטראט חלוקה שנתנו חצי מעטר ממקום בית נשמה להשכנים וגם ניתן להם חלקם י"ב מעטר ביחד ואת מקום בית נשמה הרחיקו עפי"ז לצד מזרח משך ששה מעטר: והנה כתב כת"ה דמקור הדבר נפתח במרדכי פ' המקבל סי' שצ"ה שפסק דחליפין כמכר ומובא בשו"ת שער אפרים סי' ב' וכ"ה בס' האגודה להלכה תמיהני שהביא ממרחק והלא דברי המרדכי הם לפסק הלכה ברמ"א יו"ד סי' רי"ז סעי' ל"א, ועיין שו"ת עה"ג סי' ק"ה ובנחלת צבי לחו"מ סי' רכ"ז אריכות בזה, ומה שתמה כ"ת על תשו' הגאון מו"ה שאול ז"ל בסוף שו"ת הרמ"א לענין ספק בתקנה שהביא לדברי המרדכי הנ"ל דחליפין לא מקרי זביני והוא היפוך מהמבואר במרדכי וע"כ דחק כת"ה בדברי התשו' בגמגום הלשון, כנראה שנזדמן לכת"ה ס' שו"ת הרמ"א מדפוס מטעה כי בשו"ת הרמ"א אשר לפני דפוס ווארשא כתוב וז"ל וכן מוכח משי' מהר"ם בפ' התקבל גבי מעשה שגזרו על הקהל כו' עכ"ל ולא נמצאו כלל הדברים יותר מענין חליפין כזביני: גם מ"ש כת"ה משום דבנ"ד שוה מקום זה כמו זה אין בית מיחוש מצד החילוף וציין לחו"מ סי' ר"ג וסי' רכ"ז סעי' כ' אבל מקור הדבר הוא בש"ע חו"מ סי' רנ"ט סעי' ב' דיש מי שאומר שיכול לעשות חילוף בדבר שיפה מהדבר שלוקח ובש"ך כתב דוקא שידוע שזכות הוא לו שהוא דבר העומד לימכר וידוע ג"כ מ"ש הרא"ש בב"ק (ס') מהו ליקח גדישין של שעורין דישראל כו' ובשו"ת ב"א סי' מ"ט מובא בפ"ת שכתב דבמין אחד אפי' אין זה יפה יותר רק ששוה עם הדבר שלוקח הוי ז"נ וזה לא חסר וראי' מב"ב (צ"ט) אמאי שלו לא הגיעו לינקוט פזרא ולותיב ופי' רשב"ם משום דהוי ז"נ וזל"ח. והלום ראיתי בשו"ת רשמי שאלה סי' באו"ח שכתב דהא דש"ע כאן סי' שנ"ט הוא רק במטלטלין אבל בקרקע אסור להחליף משום דקרקע אינה נגזלת וברשותא דמרא קיימא, אבל הנה ראיית הב"א מוכחת שלא כדבריו דהא בב"ב (צ"ט) איירי בקרקע ועיין מג"א סי' קנ"ג סק"טז לגבי עצים ואבנים של בהכ"נ שנפל שכתב דא"א למכור של אחרים בלא דעתן כמו"ש בחו"מ סי' שנ"ט הנ"ל וע' פירש"י חולין מפני שחשודה מחלפת שיש בזה משום גזל רק התם בודאי מחלפת טוב ברע להנאתה וע' סוכה (מ"ב) במתני' ומלמדין אותו לומר כל מי שמגיע לולבו בידו ה"ה לו במתנה ודוק: ב) ועכ"פ שיש לדון בדבר, אבל גם אם ניקל ונסמוך כן בהיתר החילוף, אבל ע"ז שניתן לו מהמאגיסטראט ממקום בית נשמה חצי מעטר לחלקו לא אדע צד היתר וכת"ה כתב שיתן בעד זה זכות לבית נשמה להשתמש בכותל שלו הנה חילוף זה שוב הוי באינו מינו שיש בזה צ"ע עפ"ד הש"ע והש"ך סי' שנ"ט הנ"ל, ועשו"ת הרדב"ז סי' תשל"ח שכתב בזה דאם המכירה או החלוף יש בה תועלת לעניים לפי ראות ב"ד הדבר ברור שהם רשאים למכרו או להחליפו דכיון שמגיע תועלת לעניים מאי איכפת לי' למכחיש ואי משום שיקרא שמו על הקדישו הרי יכולים לפרסם ע"י הכרזות ושטרות שזה הקדיש של פלוני שהחליפוהו או שמכרוהו וקנו בדמיו את זה ומעשים בכל יום במצרים ואין מוחה בידם כו' אבל אם המכירה או החלוף הוא לצורך הקהל נמצא גוזלים את העניים כו' עיי"ש וכן בנ"ד כנראה שהחלוף הוא לטובת השכנים שיהיו יכולים לבנות משא"כ להבית נשמה רק לתועלת מעט לימים רחוקים אם ירצו להשתמש בכותל רק אפי' אם ע"פ שומת שמאים יהי' בזה טובת הבית נשמה ויהי' היתר מצד הדין או מצד המנהג כדברי שו"ת הרדב"ז הנ"ל. הנה כפי ההעתקה מגזירת הגאונים ז"ל בעלי התקנה נכתב שבאם אמנם יהי' איזה צורך גדול למכור הבית או מקצתו יופסק הדבר ע"פ שלשה רבנים שיהיו מפורסמים ביותר במדינתנו יודעים בטיב הוראה ומפורסמים לצדיקים ויר"ש כו' הנה בעוה"ר לא בי הוא וע"כ אפי' בכל אופן ההיתר שיהי' נמנע ממני להזדקק לזה: ובזה הנני ידידו מחו' דושת"ה בלונפ"ח. סימן כג. להרה"ג הנ"ל. בבאי לביתי ממרחץ קרעניץ מצאתי לפני יקר מכתבו בין המון מכתבים שו"ת והלכה ופניתי עתה להשתעשע בדבריו ידים שניות לתורה, הנה מה שהאריך בקונטרסו מן אות א' עד ח' אין לי מה להוסיף אחר שכת"ה הודה לדברי תשובתי ודבריו הם רק דרך פלפול דברי חן ע"כ אבא רק על פרט א': א) מ"ש באות ת' בנוגע לראייתי שאין חיוב לקנות מקום אצל השכנים לצרף אל מקום הנשאר מקלויז הישינה ולבנותה מחדש וחילי מר"מ פט"ו ממעה"ק ה"ב דבאומר רגלה של זו עולה תמכר לצרכי עולה ודמי' חולין חוץ מאותו אבר וקשה למ"ש הר"מ שם ה"ד בבהמת שותפין שהקדיש א' מהן חצי' וחזר ולקח חצי' דקדושה וקרבה דבע"ח אין נדחין א"כ הכ"נ באמר רגלה של זו עולה שאין עצה רק שתמכר לצרכי עולה ולמה לא נאמר שיהי' יותר החיוב עלי' לחזור ולהקדיש בעצמו המותר הוא חצי' השני' כדי שתהא כל הבהמה קדושה וקרבה אצלו שהוא המקדיש ראשון אע"כ דאפי' בשלו אין חיוב עלי' להוסיף בנדר וקדושה בכה"ג שעתה אין ראוי להקרבה והכ"נ בקרקע שחרב ומכש"כ שאין חיוב לקנות במק"א ולצרף בקדושה ע"ז העיר כ"ת שיש לחלק בין קדו"ד לקדוה"ג ושאני ברגלה של זו עולה דהוי רק קדו"ד משא"כ בבהכ"נ דהוי קדוה"ג אפשר שיצטרך לקנות עוד מקום ולצרף עכ"ד. ובמחכ"ת דבריו תמוהים לי דאדרבה ברגלה של זו עולה הרי קרא כתיב בו והי' קודש שאינו יוצא לחולין ע"י פדיון רק שתמכר לצרכי עולה כמבואר בתמורה (י"א) ולעומת זה בהכ"נ יש לו פדיון שנמכר ע"י זטה"ע והוי רק קדו"ד, וזה שהוקשה להרמב"ן הביאו הר"ן פ' בני העיר במה דבהכ"נ נמכר דמאי שנא מאבני היכל ועזרות שנפגמו שאין להן פדיון וע"כ הוכיח דבהכ"נ הוי רק תשמישי מצוה והר"ן כתב שהטילו בו חכמים קדושה מדבריהם וא"כ אדרבה ראייתי נתחזקה מכח כש"כ