חזון נחום מח

הנ"ל הול"ל עשו תקנה בקדשים מקדש מעט שאם לא יבנה עליו סופו שילך לאיבוד ברוב הימים וע"כ נאמר לו שיבנה במקום הראשון, אבל באמת נראה דהתם שאני משום דראוי הראשון להקרבה כמות שהוא אמרי' דמצוה בראשון לדברי ר' יוסי וגם שעשו תקנה בקדשים אבל בכה"ג שאינו ראוי להקרבה שיהי' צריך להוסיף דמים בכה"ג לש"ל מצוה בראשון וגם לש"ל עשו תקנה בקדשים כיון שאין הראשון ראוי עתה להקרבה עוד והכ"נ הרי המקום בחורבנו אינו ראוי לבהכ"נ עד שיבנו עליו לש"ל מצוה בראשון וצ"ע עוד: ואמנם ג"כ אפי' לדעת האו"ז והדע"ק וכפי שהבאתי לעיל בשי' הר"ן דעכ"פ בחורבנו אין הקרקע קדוש דלדידהו ודאי פשיטא דאפי' המקום רחב ומספיק לבנין ליכא מצוה בראשון. כ"ז מצד חובת קרקע אמרי' דליכא שאין הקרקע מושך עלי' חיוב קדימה לבנות עליו, אבל אכתי יש בזה משום חובת גברא מצוה מן המובחר לבנות על מקום הראשון למען חיבת הקודש ושמירתו שלא יבא המקום לבזיון או לאיבוד וכן לבנות עם אותן העצים ואבנים מבנין הראשון ומפורש בזה בט"ז סי' קנ"ב סק"ג מ"ש וז"ל ודאי מצוה מן המובחר ליקח האבנים ולבנות החדשה כו' ומבואר במג"א סי' קנ"ג סקט"ז דעצים ואבנים והקרקע חדא קדושה הן: היוצא מזה דלהפוסקים שגם בבנינו הקרקע קדוש כמבואר שי' הרמב"ן וכמו"ש במג"א סקט"ז הנ"ל אפשר שיש חיוב מדינא לבנות על מקום הראשון כמו דס"ל לר' יוסי מצוה בראשון וקודם הפרשה גם לחכמים כן. ונראה עפי"ז מ"ש בשו"ת פנ"י הנ"ל שאין החיוב לבנות על מקום הראשון הוא משום שבודאי מצאו מקום השני יותר מובחר ומוכשר והרי גם בפסח שאבד דס"ל לר' יוסי מצוה בראשון מ"מ אמר דאם הי' השני מובחר הימנו יביאנו, אבל בשני המקומות שווין אפשר שמצוה לבנות על מקום הראשון מן הדין ומכש"כ דאיכא מצוה מן המובחר וכמו שמשמע משו"ת מהרמ"ל הנ"ל ובט"ז הנ"ל מפורש, רק בנ"ד שהמקום הראשון אינו ראוי לעצמו לבנין בלי הוצאות לקנות מהשכנים ולצרף בכה"ג ליכא שום חיוב מדינא ולא משום מצוה מן המובחר כמו דעשיר בשורו ועני בשיו אע"ג דמצוה מן המובחר בגדול עיין ב"ק (ע"ח) אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד והכ"נ בכה"ג דידן שטוב יותר להציבור בדררא דממונא לבנות על מקום אחר והתורה חסה על ממון ישראל אין חיוב עליהם להוציא ממון ולקנות כדי לצרף למקום הראשון: ח) והנה כת"ה העיר כדמות ראי' שלא יהי' החיוב על הצבור בהוצאת ממון יותר ממ"ש התוס' פסחים (מ"ו) ובר"ן שם דלא אמרי' הואיל א"ב פריק דבמחוסר ממון ל"א הואיל, אבל כתב שי"ל דבמקום מצוה אפי' במחוסר ממון אמרי' הואיל ומצא כן במהר"ם שי"ק על המצות מ' כ"ב ועוד העיר בראי' מכתובות (נ"ט) באומר שדה זו משכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש כו' מי דמי התם בידו לפדותה וקשה הרי במחוסר ממון ל"א הואיל ועכצ"ל כיון דהוי מצוה לפדותה ולהקדישה שפיר אמרי' הואיל א"ב פריק ובזה צ"ע בנוב"ת או"ח סי' ט"ל לענין אם יכולין לסמוך על ע"ח הסגור בבהכ"נ שנחתם ע"י חיוב תשלומי מס למלך שדן עפ"ד הר"ן הנ"ל דבמחוסר ממון ל"א הואיל וראי' ג"כ ממתני' דעירובין (ל"ב) דאין מערבין בהקדש שלא נפדו והרי בידו לפדותה רק דבמחוסר ממון ל"א הואיל וקשה דהרי הכא הוי מקום מצוה וציין ג"כ לתוס' חולין (פ"ד) ד"ה ולפרקינהו דה"פ כיון שסופו לפדות משום הפסד קדשים הו"ל למפרע שחיטה ראוי' א"כ לכסינהו אפי' קודם פדי' עכ"ל, ועוד העיר דברבים נראה דלש"ל עכוב משום מחוסר ממון כה"ג שכתב המרדכי והוא ברמ"א חו"מ סי' ר"ד דברבים אפי' מתנה מרובה א"י לחזור דמרובה הוי כמועט משום דלכל אחד מגיע רק מועט כמו"ש הסמ"ע עכתו"ד היקרים. אבל לענ"ד עירוב דברים שונים יש בזה, דאין לדמות הואיל ובידו לענין עירוב לשאר דברים, דודאי חלילה לא נעלם מהנו"ב ז"ל מה דאמרי' בכמה דוכתי בש"ס בידו לפדותה כמו בכתובות (נ"ט) הנ"ל דל"ה דשלב"ל משום דבידו לפדותה וביבמות (פ"ח) דע"א נאמן בהקדש דמים משום דבידו לפדותו, רק לגבי עירוב דבעינן סעודה הראוי' מבעו"י ובתוס' יומא (פ"א:) כתבו דלגבי עירוב בעינן דחזי' בשעת קניית עירוב ולא מהני מה דחזי ע"י תקון, א"כ ה"ה דלא מהני מה דחזי' עי"ז שמחוסר ממון: והנה לסברת המהר"ם שיק דבמקום מצוה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל יש להביא סמך מהסבר הש"ס מנחות (ק"א:) בשלמא פרה עומדת לפדות שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה אלא הני מנחות מצוה לפדותן וההסבר כנ"ל דבפרה דמצוה לפדותה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל מקרי הי' לה שעה"כ אבל משא"כ במנחות דאין מצוה לפדותן: ובהא דאמרי' בכמה דוכתי שבידו לפדותה כנ"ל אין לו ענין להא דבמחוסר ממון ל"א הואיל, דשאני הואיל מבידו שהרי אפי' במלתא דלא שכיח כתבו התוס' פסחים (מ"ו) דל"א הואיל, אבל בידו מקרי, ובלאה"כ י"ל דמקרי בידו לפדותה ואין זה מחוסר ממון משום דבהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל אבל בפסחים (מ"ו) מ"ש התוס' והר"ן דל"א הואיל א"ב פריק לש"ל כן משום דכבר כתבו התוס' דלש"ל הואיל א"ב מיתשל דאיירי באתי ליד גזבר וכבר נודע מ"ש הט"א בהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל שכתבו התוס' תמורה (כ"ז) שהוא רק ע"י הבעלים דהטעם משום דיכולים הבעלים למיתשל וא"כ באתי ליד גזבר דל"מ שאלה לא יועיל חלול על ש"פ ושפיר מקרי מחוסר ממון, כן אמרתי כבר כד הוינא טליא כמדומה שנמצא כזה בישע"י באיזה מקום והדברים עתיקים, אבל בכל אופן רחוק הדמיון שהעיר כת"ה דמשום דבמחוסר ממון ל"א הואיל לא יהי' ג"כ חיוב על הצבור להוסיף ממון לבנין בה"כ להעמידו במקום הראשון זולת מאשר בארתי לעיל בעיקר חיוב מן הדין ומצוה מן המובחר דליכא בכה"ג דנ"ד: ט) גם מ"ש כת"ה דברבים לא חיישינן למחוסר ממון והוצאה דידהו דמרובה כמועט נחשב להם, הנה בר"ה (כ"ז) דפריך לגבי שופר של מקדש נעביד דכסף ומשני משום התורה חסה על ממונם של ישראל וביומא (מ"ד) בכל יום חותה בשל כסף משום התורה חסה כו' ועוד בכ"ד עיין במסורת הש"ס הרי דאפי' בצבור חיישינן להוצאת ממון ואע"ג דבמנחות (פ"ט) לגבי שמן המנורה פליגי מ"ד ממטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונם של ישראל מ"ד מלמעלה למטה שיערו אין עניות במקום עשירות התם דהוא משום מצות הקרבן של מקדש וכמו הדלקת הנרות ס"ל לחד מ"ד דלא שייך לומר התורה חסה כו' רק דאין עניות במקום עשירות אבל בשאר דברים ואפי' במכשירי קרבן לא גוף הקרבן שוב אמרי' התורה חסה ועתו"ס שבועות (ט"ו) ד"ה מ"מ לחד תי' דלא אמרי' אין עניות במקום עשירות כ"א בכ"ש ולפי"ז ה"ה דאמרי' זה דוקא בגוף הקרבן ולא במכשירי קרבן: ומכבר הערתי בהא דאמרי' ביומא (מ"ד) הנ"ל ובכ"ד התורה חסה דקשה מחולין (מ"ט) לגבי חלב טמא סותם איסורא דאו' ואת אומר התורה חסה כו' א"כ הכ"נ דבעי' הידור משום זה אלי ואנוהו שהוכיח בשאג"א סי' נ' שהוא מה"ת למה נאמר התורה חסה, ושוב בא לידי בשאלה ס' משפט ההוראה להג' הרצ"ת ז"ל ראיתי שהעיר כעי"ז ותי' ע"פ המבואר באו"ח סי' תרנ"ו לחלק דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו ובמ"ע רק עד שליש הארכתי קצת במה