חזון נחום מב

בר קבולי טומאה נינהו דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה והיא הערה עצומה, אבל נראה דזה שבאו הי"מ לומר דישראל במדבר היו צריכים הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר משום שהי' קשה להו קו' הנ"ל דאדרבה משום שנאמר שאין ערל מקבל הזאה ע"כ לא היו מקבלין טומאה כלל רק דא"כ הדר אדרבה שוב צריכין הזאה משום פורש מן הערלה שהרי הטעם דערל נכרי שנתגייר ומל צריך הזאה משום שיאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה ובישראל דליכא גזירה דאשתקד שהרי גם קודם שמל מקב"ט ע"כ טובל ואוכל פסחו לערב, אבל השתא בדידן שנאמר דערל אין מקבל הזאה וממילא שלא מקב"ט בעודו ערל שוב ממילא דינו ממש כדין נכרי הפורש מן הערלה ולא משום דגזרינן ערל ישראל אטו נכרי רק דבישראל גופי' איכא גזירה דאשתקד בערלי ישראל במדבר שיאמרו אשתקד טבלנו ואכלנו ולא ידעו דאשתקד ערלי מדבר הוו שלא היו בני קבולי טומאה דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה והשתא שאפשר למול הרי מקבלי' טומאת מת וצריכים הזאה ומשוה"כ גם ערלי מדבר צריכים הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכיון דבעשרה לא מהול אימת עביד להו הזאה ש"מ דערל מקבל הזאה ומיושב שפיר דברי הי"מ שברש"י כפתור ופרח: ב) ואנהרינהו משמיא עוד על מרגניתא אחריתא בישוב הר"מ פ"ו מה' ק"פ בחידוש דין דאין שוחטין וזורקין על ט"מ אחר שטבל דקרא ויהי אנשים טמאים לנפש אדם מעשה הכי הוה שחל שביעי שלהן בע"פ והזו וטבלו ונדחו לפ"ש והקשה באו"ח פסחים (צ') קו' גדולה דא"כ ביבמות (ע"א) דיליף דערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו בימי יהושע דבעשרה לא מהול משום חולשא דאורחא כו' ולשי' הר"מ הרי אפי' אי הוה מהול בעשרה והזו ביום הזה הרי הי' שביעי שלהן בע"פ שאין שו"ז עליהן א"כ ש"מ דערל מקבל הזאה עכ"ק, ולהאמור מתורץ היטב דהר"מ ס"ל כפי' הי"מ דמה שאבותינו בימי יהושע היו צריכין הזאה הוא משום פורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכמו שהוסבר דבזמן המדבר הי' דין ערלי ישראל כדין ערלי נכרי שצריך הזאה בפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, והנה דעת הכ"מ פ"ו מנזירות ה' ה' דבר חידוש בשי' הר"מ דרק בטומאת מת הנזיר מגלח עלי' אבל בטומאת קבר אין הנזיר מגלח ועיין מנ"ח מ' רס"ג בזה גם מפורש כתב הר"מ בפ"ו מק"פ הנ"ל דמה שאין שו"ז בט"מ אפי' אחר שטבל הוא רק בטומאה שהנזיר מגלח עלי' עיי"ש, ולפי"ז מיושב היטב שי' הר"מ ואדרבה סוגי' דיבמות מסייע לי' דבדיוק קאמר הש"ס כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ולא אמר כפורש מן המת הלא דבר הוא רק דבא לומר שטומאתו רק מדין פורש מן הקבר שאין הנזיר מגלח עלי' ובכגון זו הרי שפיר שו"ז על ט"מ שטבל ולכך הוכרח הש"ס לומר דבעשרה לא מהול משוה"כ שמעינן דערל מקבל הזאה והוא ענין יקר מאוד בס"ד: ג) מה שהק' בדברי הי"מ שאין להן ביאור דאיך יתכן שהיו צריכין הזאה משום פורש מן הערלה ולמד מזה דערל מקבל הזאה דא"כ איך הועילה ההזאה קודם שמלו והרי הטומאה נתהוה אחר שמלו משום פורש מן הערלה, לא עיין כ"ת במקומו שתמה בזה במהרש"ל וכתב ע"ז שצריך לתרץ בדוחק דכולי האי לא גזרו שיהא כקבר ממש שימנה ז' ימים אחר הפרישה אלא אפי' יתחילו למנות מקודם ויעשו הזאה בעשירי ובי"ד בע"פ ודיו עכ"ל: והנה המהרש"ל כתב בעצמו שהוא דוחק ולענ"ד נראה דיתכן ליישב ברווחא לפי שהביאו התוס' יבמות שם מפרקי דר"א דגם ישראל במדבר מלו רק שלא פרעו ואמרי' ג"כ התם דלא ניתנה פריעה לא"א שנ' בעת ההוא אמר ד' אל יהושע עשה לך חרבות צורים כו' א"כ מאי שוב אלא לאו לפריעה ומ"מ מדקדק דערל מקבל הזאה משום דפריעה נצטוו עלי' הלמ"מ ויהושע אסמכי' אקרא כמו"ש התוס' שם ד"ה לא וד"ה מ"ט רק עכ"פ נהי דפריעה הלמ"מ מ"מ אכתי לא נצטוו עד שעמדו על הר סיני ולפי שי' הרמב"ן בחי' לא ניתנה פריעה גם למשה בסיני רק בערבות מואב א"נ שע"פ הדבור נצטוו עלי' לעשותה בכניסתן לארץ, א"כ דיוצאי מצרים מלו ולא פרעו דעוד לא נצטוו אז על הפריעה ממילא משום המילה לחוד הוו אז עליהן דין פורש מן הערלה שצריכין הזאה וכשבאו לטהר בימי יהושע איך קבלו הזאה כשהן ערלים משום הפריעה שלא עשו וכבר נצטוו עלי' וש"מ דערל מקבל הזאה אבל משום הפריעה שעשו אחר ההזאה לא היו צריכין הזאה מחדש אע"ג דמל ולא פרע כאילו לא מל מ"מ לענין הזאה לא מצינו רק פורש מן הערלה אבל הכא שכבר מלו וניטלה הערלה ונחשבו כמולים לגמרי בודאי שמשום מצות פריעה שנצטוו מחדש בערבות מואב על זמן כניסתן לארץ שלא הוטל עליהן יותר טומאה משום פורש מן הערלה מכיון שגם מתחלה כבר נחשבו כנמולים וזה הוא לא ע"פ הדרך שכתבתי למעלה בדברי הי"מ שיהי' להם דין פורש מן הערלה עי"ז שבאו למול עכשיו בימי יהושע שהוא ע"פ סוגי' הש"ס שלא מלו כלל במדבר משא"כ ע"פ פרקי דר"א שמלו ולא פרעו ניתן עליהם דין פורש מן הערלה מעת שמלו במדבר וכעין שפירש"י שנטמאו במדבר מאבותיהן ודוק: ד) מ"ש לתרץ מה שהערתי בהג"ה לכוכב מיעקב סי' מ"ד בהא דאמרי' הכא בפסחים (צ"ב) דלא גזר ערל ישראל משום ערל נכרי ולעומת זה אמרי' בעירובין (מ"ז) דחפצי נכרים קונין שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל וכתב עפ"ד הצל"ח פסחים דלקמן דגם הכא בערל ישראל שטובל ואוכל לערב הוא גזירה משום ערל נכרי רק דטומאת ז' לא גזרו שלא העמידו דבריהם במקום כרת, דבריו מתקבלים ויש להעיר עוד דמצינו ג"כ בבכורות (ל"ה) אבל נכרי דאתי לאחלופי גם בשבת (קל"ט.) וליתן לי' לגדול עכו"ם אתי לאיחלופי בישראל רק שי"ל דהתם לא אמר משום גזירה עיי"ש: ה) עתה במה שכתב כ"ת לתרץ קו' רש"י על הי"מ הנ"ל עפ"ד הצל"ח פסחים שם בקו' התוס' אהא דישראל טובל בי' שתימא לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפי' מדרבנן ותי' הצל"ח דמה דלא גזרו בישראל אטו דנכרי הוא עפ"ד הר"מ שכתב דבנכרי שנתגייר העמידו דבריהם במקום כרת מפני שהגר אינו חייב במצות עד שימול ויטבול והרי בידו שלא לטבול ולא יבא לידי חיוב וא"כ בערל ישראל דלא שייך סברא זו שפיר לא היו יכולים לגזור כדי שלא לדחותו מפסחו וכ"ז הוא רק לענין טומאת ז' אבל לטומאת ערב שפיר גזרו שצריך טבילה דבזה לא נדחה מפסחו כיון דשו"ז מט"ש עכ"ד ועפ"ז חידש כ"ת דהכא בימי יהושע שהיו רובן לא נמולים בכה"ג גזרו אפי' לטומאת ז' כיון שעי"ז לא ידחו מפסח דטומאה הותרה בציבור רק שבאו לעשות פסח בטהרה כדאמר בגמ' א"כ שפיר היו צריכין הזאה כדברי הי"מ משום הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר זתו"ד, ואמנם הגם שהדברים מושכלים אית להו פירכא דלדבריו נמצא דציבור חמירי מיחיד, דישראל יחיד שמל א"צ הזאה וצבור שמלו צריכים הזאה מה שאין מתקבל כלל, גם לא יתכן לגזור בצבור ישראל אטו נכרי משום שיאמר הנכרי אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי עכשיו נמי אטבול ואיכול ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה כדאמר בפסחים (צ"ב) דז"א דמשום צבור שטבלו ואכלו לא יאמר אשתקד טבלו ואכלו שהרי אכלו מן הדין דטומאה הותרה בציבור וא"כ ל"ש לגזור ג"כ רוב ישראל אטו נכרי מה שאין להן ענין ודמיון, אבל כ"ת דלה לי חספא ואנא אשכח מרגניתא תותי' בישוב כמין חומר כנ"ל והי' שלום: ידידו.