חזון נחום מ

ס"א הק' משבת (קט"ו) באחד בצידון שנטל טימוס של ברכות ושקען בספל של מים וא"ל ר' ישמעאל גדול עונש האחרון כו' וקשה דהוי רק גרמא: אך הנה בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ב' העלה דזה שמבואר דגרמא שרי הוא רק במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' שם כתוב על בשרו, ובשו"ת ב"א הק' דא"כ מאי פריך הש"ס שם דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי והתם שרי גרם מחיקה דלמא שאני התם דבלאה"כ עומד להמחק, ועיין שד"ח הביא בשם הגאון מבראדי לתרץ דרק לגבי מחיקת שם צריך לטעם התשב"ץ דעומד להמחק משום דמלבד הלאו דלא תעשון איכא עשה דאת ה' אלקיך תירא כמו במוציא שם לבטלה כמו"ש המנ"ח מ' תל"ח ואצל העשה לא נזכר בקרא עשיי' והי' גם גרמא אסור לכך צריך לטעם דעמד להמחק משא"כ לגבי הלאו דלא תעשון, והכ"נ לגבי הלאו דלא תעשה מלאכה באופן דעפי"ד התשב"ץ גרמא אסור במחיקה היכי שאין עומד להמחק וניחא שפיר פסק הרמז"ל דחייב במוחק אות אחד משום דאיכא אכחושי מצוה לאות הב' או משום סברא דר"נ דאי משתקלא חדא אחריתי כו', והנה בירו' סוטה יפ"ב אמר דמגלת סוטה אינה מטמאה את הידים הואיל ומעקרא ניתן ע"ד למוחקה וכן אמר שם דכותבין על עורות בהמה טמאה הואיל דלמחיקה ניתנה הביאו התוס' סוטה (י"ז) עיי"ש ובמהרש"א שם הביאו הק"ע שכתב בפי' הירו' דאף שאינה נמחק מפני שהודית מ"מ הואיל ונכתב מעיקרא ע"ד למוחקה, ומעתה מה יפה עולה דברי הירו' דאחר דתני התם דמגילת סוטה ניתנה למחיקה סמיך לה הא דבה"א שאינו חייב כ"א במוחק שתי אותיות שהוא שם שלם, משום דאע"ג דבכ"מ במוחק אות אחד לוקה כמו"ש הר"מ מ"מ הכא במגלת סוטה דלמחיקה קיימא א"כ גרמא שרי שוב אין לוקה במוחק אות א' דהוי רק ח"ש ואף שגורם אכחושי מצוה גם לאות הב' הוי רק גרמא במחיקה דמותר היכי דלמחיקה קיימא ודוק כי נפלא בס"ד: ידידו. סימן יח. ב"ה. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי מעוז ומגדול מו"ה גרשון גרינבוים נ"י: א) כ"ת העיר ביומא (נ"ה) דכ"ע מיהת הזאה ראשונה צריכה מנין עכאו"א מ"ט ר"א אמר שלא יטעה בהזאות ר' יוחנן אמר א"ק ולפני הכפורת יזה שאין ת"ל יזה כו' א"ב דלא מנה ולא טעה, והרמז"ל בפ"ג מעביוה"כ כתב שמא ישכח וימנה הזאה ראשונה מכלל השבע, והק' בלח"מ דלמה לא פסק כר' יוחנן דקיי"ל כוותי' ואפי' בדיעבד מעכב ותי' כיון דבירו' אמר הך טעמא דשמא ישכח אליבא דר' יוחנן א"כ דפליגי בגמ' דידן ובירו' בסברת ר' יוחנן וכיון דר"א אית לי' בבירור שמא יטעה לא שבקינן ודאי דר"א משום ספיקא דר"י, ודבריו תמוהין כמו"ש במה"פ דא"כ נאמר כן בכל סוגיות הש"ס ההפוכות כה"ג ועיין ש"ך יו"ד סי' קמ"ה סק"א [ועיין תוס' כתובות (ק"ב ע"א) ד"ה אליבא דבכמה דוכתי פליג בירו' אגמ' שלנו בדברי ר' יוחנן אדר' יוחנן] ושיכל כ"ת את ידיו לתרץ דלטעם הירו' כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והיינו שיטעה למנות שמנה שלא בהפסק האחת, תיקשי לכאו' לפי חידוש המה"פ דכל המנין הוא רק מצוה לכתחלה דלא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים משמע דוקא ההזאות עצמן אבל המנין ל"ה עבודה ול"ה בכלל דברים, א"כ דבדיעבד כשר לא חיישינן שמא ישכח רק שיש סתירות בתוס' אי שינוי גרע מלא נעשה כלל והוא בתוס' גיטין פ' ומנחות ט' ומגילה ט' דגרע שכתבה תרגום מלא נכתב כלל ובזבחים (פ"א) א"ר יוחנן ואיתימא ר"א עדיין הוא מחלוקת בתחלת עולה וסוף חטאת ולפי"ד התוס' שם (פ') ד"ה כגון דסברתו שיש לפסול משום מקום שיריים שלא כעיקר מצותו אע"ג דלא מעכב ועכ"פ שנסתפק הש"ס מי בעל המימרא הזאת ר"א או ר' יוחנן, וע"כ יתכן שהש"ס דילן ביומא שמיחס לטעם שמא יטעה אליבא דר"א הוא להך צד דר"א הוא בעל המימרא בזבחים דעדיין הוא מחלוקת והירו' דמיחס הטעם שמא יטעה אליבא דר' יוחנן הוא לצד דר' יוחנן הוא בעל המימרא בזבחים זה טעם חילוף השיטות בבלי וירו' עכתו"ד, הנה זה סקירה חדה והערה יפה: ב) אמנם מה שהוסיף כ"ת ע"פ דבריו הנ"ל בישוב דברי הלח"מ הא ליתא שהרי מכיון שנחית לחידושו של המה"פ דמנין לא מעכב כלל ואיך יפרנס הגמ' כאן א"ב דלא מנה ולא טעה דלחד מ"ד מעכב וע"כ צריך לבא לפי' המה"פ דאדרבה רק למ"ד שמא יטעה מנין הזאה ראשונה למצוה בפני עצמה ולפיכך הביא הר"מ לטעם שמא יטעה ללמדינו דעיקר מנין אינו מעכב לכ"ע עיי"ש א"כ לפי"ז למותר הם הדברים שכתב בישוב הלח"מ, אך דברי המה"פ דחוקים למעיין גם יפה הביא בשם הרב הגאון מלוקאטש שהשיג על המה"פ ממה שהביא בתוי"ט מתו"כ דשבע פעמים ולא שבע טיפין והיינו דצריך מנין דוקא, איברא שיש לדון לענ"ד בפי' החו"כ אי אתי למנין דוקא שהרי כה"ג איתא בספרי זוטא פ' שלח נסך אל יהי' מטיף ובירושלמי פ' הבונה ופ"ב דגיטין וכתב ולא חוקק ולא מטיף כו' ועיין ג"פ סי' קכ"ו סק"ג בדברי הירושלמי ואפשר לפי"ז דגם פי' התו"כ הנ"ל אינו לקפידת המנין דוקא ומדברי הספ"ז דאל יהי מטיף ראיתי אחר זמן בהגהת אמבד"ס שהעיר בפירש"י זבחים (צ"א) מ"ש דל"ה פס"ר דאפשר דמזלף לי' בטיפין דקות שצ"ע דהרי זה בכלל דאל יהי מטיף וי"ל דבמנחות (ט"ז:) פליגי בהקטיר שמשום אי הוי הקטרה וראיתי בס' יבין דעת סי' פ"ז שהעיר בפיר"ש הנ"ל דאפשר לזלף בטיפין דקות והרי הוי זה בהקטיר שמשום רק דניחא למ"ד שמי' הקטרה ולפי"ז י"ל דלדידי' כשר ג"כ טיפין טיפין ולית לי' דרשא דספרי להכי ודוק, וראה מה שכתבתי בחיבורי משמרת להבית סי' ה' ודו"ק]: ג) ובנוגע בסתירת דברי התוס' הנ"ל אי שינוי גרע מחסר נראה לי דתלי' בפלוגתא (ר"ה ל') מה קילקול קילקלו הלוים בשיר הכי תרגומו לא אמרו שירה כל עיקר ר"ז אמר שאמרו שירה של חול ובגמ' אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה והיינו דתרגומו דהכא ס"ל דחסר הוי כשינוי דכיון דלא אמור כלל הוי שיבוש כמו בשינוי אבל ר"ז שיטתי' דחסר ל"ה כשינוי ולכך הוכרח לומר שאמרו שירה של חול ועפי"ז יש לסייע להנ"ל בטעמא דר"ז בירושלמי שלא יטעה משום דשינוי גרע מחסר והוא דר"ז לשיטתו ודוק: ד) ואשר אחזה לענ"ד בישוב דברי הרמז"ל דהנה בגמ' לעיל בסמוך תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עובי' של כפורת כו' מנה"מ אראב"י א"ר זירא א"ק והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת כו' לאקושי על לפני מה לפני דלאו על אף על דלאו על ופריך אדרבה לא יאמר למעלה בפר למה נאמר לאקושי לפני לעל מה על ממש אף לפני על ממש, ודחי לה למעלה דפר מיבעי' לי' לכדתנא ראב"י כ"מ שנ' פר אינו אלא קדים הנה מסיק הש"ס כאן דהזאה שעל הכפורת אינו על ממש וא"צ נגיעה, ולקמן נ"ז תנא כשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת אר"א בר' יוסי אני ראיתי' ברומי והי' עלי' כמה טיפי דמים של פר ושעיר דיוה"כ מבואר דפליגי בזה אי צריך נגיעה בפרוכת וכמו"ש בתו"י וממילא דפליגי נמי לגבי כפורת לעיל, ועיין מ"ש במהר"מ