חזון נחום לט

דגם בכה"ג יש אי' מחיקה דבירו' סוטה פ"ב ה"ד אמר כמה אותיות יהי' כתוב בה ויהי' שלא לצורך ויהי' חייב עליו ב"ש אומרים אות אחת ובה"א שתי אותיות ובפנ"מ פי' דפליגו בכתב במגלת סוטה מכתיבה פסולה כגון מקומוס וקנקנתום ותהא המגלה שלא לצורך ויהא חייב על שמחק השם שלא לצורך דבה"א שתים כדי לכתוב י"ק, הנה מדנתן השיעור כדי לכתוב י"ק ע"כ הפי' הוא באופן שמחק מאותיות השם וע"ז אמרו ב"ה דאינו חייב כ"א על שתים דאינו חייב במחיקת אות אחת והוא תמוה ובשו"ת אנ"ז יו"ד תמה כן מדברי הר"מ פ"ו מה' יסוה"ת דמוחק אות אחת משה"ק לוקה ועיין ספ' כ"ת פ' ראה שהביאו, אך הנ"ל ליישב פי' הפנ"מ בצירוף פי' הק"ע דבאמת פליגי במוחק מאותיות השם רק שהי' מכתיבה פסולה בקומוס או קנקנתום דתנן במתני' שם ובכה"ג דוקא ס"ל לב"ה דא"ח כ"א במוחק שתי אותיות, דהנה מה שכתבתי עפי"ד החו"י דבמוחק אות אחד מהשם כבר נעשה השחתת צורה מכל השם אין הכרח וי"ל כיון דכל אות קונה קדושתו לעצמו א"כ צורתו עומדת לבדו וע"כ הי' מקום לומר דבמוחק אות אחד לא יהא חייב משום זה לבדו וחיובא דידי' הוא רק משום דעי"ז איכא אכחושי מצוה גם לאות השני להמבואר בערכין (ו') דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י דל"ה מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש ועיין חת"ס יו"ד סי' רס"ד מטעם זה שלא לקדור את השם בלא איזה תיבות עמו משום דהשם לבדו הוי שלא במקומו, א"כ מכש"כ לגבי השם הקודש עצמו אם מחק אות אחד ממנו ממילא עשה את אות הב' מהשם שלא במקומו משום שעומד לבדו בלא צירופו, ואף למ"ש במשנ"ח דגם לפי' הב' שברש"י ערכין הנ"ל אין הכוונה לגבי השם עצמו, דאיהו קדיש גם שלא במקומו כדמוכח בהא דשבת (ק"כ) בהי' שם כתוב על בשרו שהביא בש"ג פ' שה"ע רק הכוונה דלא קדיש את הגליון עיי"ש ובבי"צ או"ח סי' י' הק' לפירש"י מהא דסוכה (נ"ג) דדוד כתב שם אחספא וצריך לק"ו להיתר השלכה למעיין, ולהנ"ל ל"ק, מ"מ אף דהשם גופי' קדוש גם שלא במקומו עכ"פ כיון דקילא קדושתו שלא מקדש את הגליון א"כ שוב ע"י שמחק אות א' איכא אכחושי מצוה גם לאות הב' דקילא קדושתו דנעשה שלא במקומו ועיין בט"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ד, מ"ש לענין אכחושי מצוה בשם, ולפי"ז י"ל דה"ט דחייב גם במוחק אות אחד משום דאיכא אכחושי מצוה גם לאות הב' דהוי שלא במקומו, ואמנם מה דקילא קדושת השם שלא במקומו אף דהשם שלם בצורתו, יובן עפ"י דעת החו"י הנ"ל מבחי' חומר וצורה דהקלף והדיו הוא חומרו הנדרש לצורתו וע"כ אם השם או אות מהשם הוא שלא במקומו הראוי יורגש בו חסרון החומר ואף ששלם בצורתו מ"מ קילא קדושתו בחסרון פרט אחד: ז) ומעתה יבא על נכון דברי הירו' פ"ב דסוטה הנ"ל דבה"א דאינו חייב במוחק כ"א בשתי אותיות והיינו משום דשם מיירי שמחק ממה שנכתב בכתיבה פסולה מן הקומוס וקנקנתום דהוי שלא בדיו א"כ הרי מתחלה נכתב שלא כמצותו ונגרע לו ערך החומר שהרי הדיו הוא יסוד חומרו ולכך בזה שפיר דאמרי ב"ה דאינו חייב במחק אות אחד דמשום מה יחייב דאי משום גרעון צורתו ליכא כל זמן שלא מחק לגמרי שעדיין נשאר אות הב' וצורתו עמו ופעולתו בגרעון צורה לאותו אות שמחק לא הי' רק לחצי שם שאינו חייב דהוי רק ח"ש ואי משום אכחושי מצוה לכל השם דנעשה שלא במקומו, הנה הרי מה שהמקום גורם הוא רק לשאלת חומרו והכא הרי גם קודם המחיקה כבר הי' לו גרעון מצד חומרו ע"י שנכתב שלא בדיו, ומשום דגרעון צורה לא נעשה קלקול רק באות אחד לכך ס"ל לב"ה בזה דאינו חייב כ"א בשתי אותיות אבל היכי שנכתב השם כמצותו בדיו ובמקומו שפירפסק הרמז"ל דחייב אפי' במוחק אות א' משבעה שמות הקדושים והוא דבר מתקבל לחומר הנושא: ח) באופן שיש מקום לדברינו אלה ממילא יש ללמוד לענין מה שרציתי לעיל לחדש דבנכתב שלא בדיו ליכא אי' מחיקה עוד אחר שכבר נמחק אות ראשון ולהנ"ל בפי' הירו' אדרבה כיון דבנכתב שלא בדיו ליכא אי' במחיקת אות אחד כ"א בשתי אותיות א"כ ממילא דאסור למחוק אות הב' אחר שנמחק הראשון: והנה הגם שאין הכרח לפירושו בירו', מ"מ גם מה שכתבתי חידוש להקל דשלא בדיו ליכא אי' מחיקה אם כבר נמחק אות אחד ג"כ אינו כ"א מלתא דאתי' מסברא, ולכן יראתי להתיר בנ"ד בפרט שאפשר בלא מחיקה ע"י עצה שכתב בשו"ת פמ"א לדבק נייר על השם, ובעניותי לא אדע למה צריך לכ"ז הרי יש עצה בפשיטות לצייר שנית הבהכ"נ באופן זה לחדש כתב השמות בצבע או בזהב וכמו"ש בנוב"ת סי' קפ"א לגבי שם שחצבוהו על אה"ק ואפשר בניקל לדקדק שלא יבא למחיקה ואת כל בהכ"נ וגם סביב השם יסוד בסיד או ימשח בששר ועכ"פ שיש עצה בקל אין לנו ליכנס בדחוקים להקל כי גדול קידוש השם, ועיין מ"ש בפסקי מהרי"א סי' קע"א הביאו הרמ"א יו"ד סי' קע"ו לגבי ב' יודין הנרשמים בסדורים ותפילות דאע"ג דמטעם גמטרי' או משום שהוא רמז לשם אין איסור ובתוס' שבועות (ל"ה) שכתבו דא"ד אינו נמחק משום דהוא משם המיוחד התם הוא שתי אותיות מהשם משא"כ בזה דאין כאן אלא התחלת אות אחת מ"מ אם אין צורך גדול למה נתיר למוחקו עכתו"ד לפי"ז הכ"נ בנ"ד כאשר יש עצה אחרת למה נתיר למחקו: ט) בש"ה, יותר נכון נ"ל בישוב הירו' דבה"א שאינו חייב במגלת סוטה כ"א במוחק שתי אותיות לפי' הפנ"מ שהוא תמוה מאוד כנ"ל וכן בירו' שם פ"ג ה"ג דפליגי ב"ש וב"ה כמה ימחוק לענין שמערערין אותה וקשה כנ"ל וכן הק' במנחת קנאות לסוטה כ' דהרי במוחק אות א' חייב והרי גרמה לשם למחק ולמה בעי ב"ה שתים והנ"ל דכבר כתבתי דמה דפסק הר"מ דחייב גם במוחק אות אחת אף דלכאורה בלא מחק שם שלם הוי רק ח"ש, רק משום דאיכא אכחושי מצוה גם לאות השם שניטל זיווגו וצירופו הוי כמוחק כל השם, ואמנם אכתי יש לעורר כיון שלא עשה מעשה המחיקה כ"א באות הראשון אף דממילא נכחש גם אות הב' מהשם זה הוי רק גרמא ובשבת (ק"כ) אמרי' לא תעשון עשיי' הוא דאסור גרמא שרי, וכה"ג כתב בשו"ת קול אלי' בשומר שאבד אחד מן הנזמי זהב אי יהי' מחויב לשלם גם הפחת מהנזם הב' הנשאר ע"י שחסר לו זיווגו וכדאמר בב"מ (נ"ח) לר"י בבהמה ומרגליות שאין להם אונאה משום דאדם רוצה לזווגם וכתב דהוי רק גרמא בנזקין ע"י חסרון הזיווג והכ"נ מה שנפחת אות הב' מהשם בחסרון הצירוף הוי רק גרמא דשרי במוחק ועיין שבת (צ"ד) בתלש אחת מסימני טומאה ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה ור"ש אמר פטור השתא מיהא איתא לטומאה והר"מ פסק כר"ש וכתב הה"מ משום דהלכה כר"נ כ"א בדיני ולהנ"ל גם בלא זה י"ל הטעם משום דבכה"ג הוי רק גרמא דמותר בקציצת נגע כדאמר בשבת (קל"ג) אבל אתה עושה בסיב ודוק, ולפי"ז הכ"נ לגבי מוחק אות אחד אין לומר ג"כ דיחייב משום סברא דר"נ דאי משתקלא אות אחריתי הוי נמחק שם שלם, ז"א דהרי קיי"ל כר"ש וג"כ מטעם גרמא והכ"נ גרמא במחיקה מותר, אך הנה בהא דאמר הש"ס דגרמא שרי במוחק הק' בשו"ת ב"ש מהא דסוכה (נ"ג) דדוד כתב שם אחספא והי' צריך ללימוד הק"ו להשליך למעיין ותיפוק לי' דהוי רק גרמא כמו בשם כתוב על בשרו דיורד וטובל, גם בשו"ת ב"א יו"ד סי'