חזון נחום ד

היו מוליכין אותי שאני יכול לפייסו בדברים כו' ועכשיו שמוליכין אותי לפני ממ"ה הקב"ה ואיני יכול לפייסו בדברים בצדקתו וענותנותו חשב ואמר שלא יספיקו לו וידוי דברים לפייסו כי מעט נחשבו וע"כ הי' בוכה, אבל שוב חתר למצא תרופה המועילה המנוסה ע"י חזקי' שאמר אין בי כח לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, שד' ברוב חסדו ידו פתוחה לקבל שבים במיעוט דברים כי בוחן לבות והשתפכות נפש, ע"כ אמר הכינו כסא לחזקי' מלך יהודה שבא הוא הרופא הגדול הממציא תרופה המשובחת אני אשב על מטתי ואתה עושה שע"פ המצאת תרופתו ינוח לבי שיקבלני ד' בתשובה לרצון לפניו: מאמר אגדה במצב עת הנבוכה ד' ירחם. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית ק"ק התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק כו' א"ל לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים וגו', באורי' כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת, בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו [שילהי מכות]: בחיי האדם יש תמורות עתות שונות, ולפעמים לעומת מחזות נוראות אשר למראה עין האדם יוצגו בהוה, ימצא שברון רוח, יתמוגג הלב יתקפהו בלבול הרעיון והיאוש ולא ימצא מעמד, אבל המאמין לא יחיש ישאף רוח תקוה וישיב נפשו בשומו אל לבו לדעת כי אין שעת ההוה מכרעת, אם אין השעה משחקת וענני חושך כסו שמי אפקו, ד' אמר לשכון בערפל וחסדו מעולם ועד עולם, כן ימצא נוחם בתקות העתיד כי החושך יחלוף ויאיר בוקר ויאמר ד' יהי אור: בזה להכיר ולהבדיל בין המאמין והבלתי מאמין, האחרון לו אך יום אחד חיי שעה לא נותן לבו ולא מאמין בעתיד, ע"כ ישתמש בשעת הכושר את ההוה אך לטוב הזמני חיים גשמיים משאת נפשו ותקותו, ושומה בפיו הפתגם, אכול ושתו כי מחר נמות [ישעי' כ"ב] ובאם לשעה שמש ההצלחה תפנה לו עורף אמולה לבתו ונפשו עגומה, ימרר חייו וקודר הולך בלחץ יום המר, כלום תקוה יש לו אם כל אמונה אין בידו: לא כן איש אמונים. על כל צרה שלא תבא לא ישוב אחור ועל כל גל וגל העובר ינענע לו ראשו, יאמץ לבו בתקות העתיד ליום מחר, חסדי ד' כי לא תמנו, וכאמרם ז"ל אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים ברכות י'] שברו על ד' אלקיו ואליו ישיב בטחונו להטיב לו באחריתו ליום מחר: הוא הקוטב שעליו יסובבו דרכי חיים שלימי האמונה: ההבטה למרחוק זו התקוה ליום מחר, היא אשר תכריע את האדם להשלים עצמו בתורה ומעשים טובים להתקין עצמו בפרוזדור היום הזה כדי שיכנס לטרקלין ביום מחר כמו שארז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן עירובין כ"ב]: גם טרם קרבנו להר סיני ניתנה לנו האזהרה ליסוד מוצק פרינציפ מיוחד "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" עליהם להקדיש חיי עוה"ז בעבר ועתיד לדעת כי לא רק היום הזה עת ההוה בא בחשבון חיי האדם כי אם "היום ומחר", ההכרה בידיעת היום ומחר היתה לאבן הראשה בבנין ישראל וראשית דרך שלמותם "וכבסו שמלותם" בטהרת המדות והכנה לקבלת התורה בהר סיני: יעקב אבינו בבא להוכיח אמונתו לפני לבן הארמי אמר "וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי" הסביר ואמר לו: ערובה טובה בידך, כי לא חשידנא לעשות העלמה או רמאות נגדך היא אמונתי בעולם הגמול שיש לפני "יום מחר" כי תבא על שכרי מחר לקבל שכרם והיא אשר תענה על צדקתי: אבל למען לראות ולמצא מבעד ענני חושך המכסים שמי ההוה קוי אור העתיד נדרש להיות טוב עין יבורך, וכמרז"ל (אבות פ"ב) איזו דרך ישרה שידבק בה האדם ר"א אומר "עין טובה" בה יראה למרחוק בזכר העתיד והיא המובילה אל דרך ישרה שידבק בה: וחז"ל ספרו לנו [גיטין נ"ח] מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי כו' הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ד' זו חטאנו לו וגו' אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה: הנה ריב"ח רגש לבו אל התנוק הזה ברוחב לב אמונתו וצדקתו יושב בבית האסורים ובכל זה יפה עינים וטוב רואי, יופי עיניו הסתגלו לראות אור, בכל פגעים ומרעין בישין הוא טוב רואי לא יפול לבו ובד' ישים בטחונו, אמר ריב"ח הנה הוראת דרכו ושיטתו של התינוק הזה לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו, כלל ישראל בגולה מעת הלכו בשבי לפני צר ונסתם כל חזון מתי קץ הפלאות לפתוח מסגר אסיר, הוא מורה הוראה לישראל כי לא להם להתיאש חלילה, אבל התקוה תעודדם כי ית"ש הוא גואלם יתנו אל לבם מי נתן למשסה יעקב הלא ד' זו חטאנו לו והוא ישוב את שביתנו, וכך דברי התינוק הם למורה הוראה בישראל: ואה"כ וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב דברים ל"ג], עם ישראל שהוא לעמים כמטרה לחץ בכל דור ודור עשוק ורצוץ מורדף ומוכה בלי חשך נרדף בגופו ונשמתו, אם האדם למראה עין הטבעי בהבטה אל ההוה ישפוט מה כחו כי ייחל כאשר אך חושך ישופהו ענן וערפל סביביו, היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח לא ימצא מרגוע לרוחו למחזה האיומות המחרידות לב ונפש, אך התרופה האחת להם לבלי לשים לב ועין אל ההוה המעציב עוד מעט ואיננו, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם והרשעה כעשן תכלה כאשר כן רבת צררוני מנעורי ולא יכלו לי, והלא גבוה מעל גבוהים שומר חסדי ד' כי לא תמנו, הבה נקוה ליום מחר עתיד טוב, סגולה המיוחדת אשר לעם ישראל להביט "בעין בדד" הוא הנותן לו אפשרות לשכון בטח, "עין בדד" אשר ליעקב לנחלה שנצטיין בו הוא הנותן לו חיל לשכון בטח במנוחת הנפש: והוא שנתן ית"ש בפי בלעם להודות ולהכריז על סגולת ישראל המצוינה זאת "ויגל ד' את עיני בלעם" במכוון לצורך ישראל "נאום הגבר שתום העין" תחת שמתחלה טחו עיניו מראות תהלוכות עולם צביון בהאמתי, עתה העיר רוחו שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה מראה בהירה ומזהירה מתנת שדי, אשר חלק לאיש "נופל" מנת הכשרון "וגלוי עינים" לראות מחזה שדי ומה כוחה של סגולת מחזה שדי "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" את העתה והקרוב שעה עוברת לא אראה ולא אשור כמו איננו במציאות והעבר עיני מראות שוא, ואך אל הרחוק העתיד עיני נשואות "דרך כוכב מיעקב וישראל עושה חיל", עוד יאיר כוכב יעקב וגבר ישראל: עם ישראל בסגולת השקפה טובה זו הוא כאיש הבא