חזון נחום לח

סימן יז. ב"ה כ"ט מנ"א תרפ"ו שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה משה וואלפנאנג נ"י דומ"צ בק' דעמביץ: לתשובת שאלתו בדבר הבהכ"נ אם מותר לחדש ולסוד אותו גם במקום שנמצא ציורים בצבע שמות שאינם נמחקים שהרבה אותיות כבר נשחתות מאורך הזמן וכמו עכשיו א"א להתקיים: א) הנה בשו"ת פמ"א סי' מ"ה ומע"צ סי' כ"ד דנו בדבר הזה שלכאו' יש ללמוד מסוטה (ל"ה) שכתבו ישראל את התורה על האבנים בע' לשון וסדו בסיד ואיך עברו על אי' מחיקת שם וש"מ שאין אי' בהעברת סיד, וכתבו לדחות זה דהתם הי' הסיד טוח על האבנים דבקל יכול להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כו' והביא זה בפ"ת יו"ד סי' רע"ו, וכ"ת כתב דבלא זה י"ל דשאני התם שכתבו בע' לשון לא בלה"ק עיין מהרש"א שם והש"ך יו"ד סי' קע"ט כתב דשם שנכתב בלשון חול מותר למחקו, כנראה לא שם כ"ת עיון בגוף התשו' במע"צ סי' כ"ג שהעיר כן והביא ממג"א סי' של"ד ס"ק י"ז בשם הש"ג שגם האזכרות בלשונם יש לחוש שלא למחוק אותן וכתב ע"ז כי נעלם ממנו שיטת הש"ס הנ"ל שכתבו ישראל את התורה בע' לשון וסדו אותם בסיד כו' עיי"ש ובפנים יפות פ' תבא מ"ש בזה: ב) והנה מלבד שהם כתבו דאין ראי' מהש"ס הנ"ל להתיר, לענ"ד יש להוסיף דאדרבה משם ראי' עוד לאיסור, דהרי בירושלמי הביאו התוס' סוטה (ל"ה) דפליגי תנאי אי על אבני המזבח נכתבו או על אבני החלון נכתבו ומקשה מ"ד על אבני החלון נכתבו ניחא וסדת אותם בסיד אלא למ"ד על אבני מזבח נכתבו מאי וסדת אותם בסיד ומשני בין כל אבן ואבן ופי' הירו' צ"ב דלמה לא ניחא גם למ"ד על אבני מזבח ועמד בזה בפנ"י פ' תבא ופי' הק"ע ופנ"מ דחוק למעיין, והנ"ל בביאורו עפ"י קו' הפמ"א הנ"ל דאיך סדו בסיד הא איכא משום מוחק את השם וכתב במע"צ דודאי א"א לומר שהי' נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים [כוונתו לגמ' מנחות (ל"ד) דאמר אי לאו גז"ש הו"א למכתבי' אאבניא ופירש"י יחקקם בסכין ע"ג אבנים אבל בדיו על האבנים ל"ה כתיבה תמה] רק ע"כ שהי' הכתב חקוק וכן מפורש בתרגום יונתן ולא הי' הסיד כ"א מחסה ומסתור להכתב ולא מחיקה עיי"ש, ואמנם מ"ש בתרגום יונתן שהי' הכתב חקוק אתי שפיר רק למ"ד בירו' על אבני המלון נכתבו משא"כ למ"ד על אבני מזבח נכתבו דא"א ע"י חקיקה שנפסל בחגירת צפורן וכ"כ בפנ"י, ומעתה מה ימתק פי' הירו' הנ"ל דהי' קשה לי' קו' הפמ"א דאיכא משום מוחק והיינו דמקשה דבשלמא למ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא וסדת אותם בסיד ומשום דלדידי' י"ל כפי' התרגום שהי' הכתב חקוק ול"ה מוחק כתירוצו של המע"צ אלא למ"ד על אבני מזבח נכתבו מאי וסדת בסיד כלומר דלדידי' ע"כ שנכתבו בדיו א"כ איכא משום מוחק ולכך תי' שהסיד הי' רק בין אבן לאבן ודוק כי נכון ונחמד בס"ד, וא"כ לפי"ז אדרבה ראי' מכאן דהיכי שאין הכתב חקוק כ"א שנכתב על האבנים בדיו אסור להעביר עליהן סיד דאיכא משום מוחק, שוב מצאתי פי' הירושלמי כנ"ל בספרים חדשים שנדפסו אחר כתבי זה: ג) וכ"ת הביא משו"ת ברכת רצ"ה בנידון כזה ובהגהת מלחמת ארי' שהעיר די"ל דשמות שנכתבו על הכתלים בצבע אין בהם אי' מחיקת שם וראי' לזה משבת (ק"כ) הרי שהי' שם כתוב על בשרו דפריך חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בדיו לחה ולמה לא משני דמיירי בצבע שאינו חוצץ כמבואר בש"ע סי' קצ"ח סעי' י"ז אלא ודאי מוכח דגם אי' מחיקת השם ליכא עכ"ד, וזה דבר בטל במחכ"ת מלבד שהוא נגד דברי כל הפוסקים וכמבואר בב"י סי' רע"ו בשם הא"ח דאפי' בכתיבת משקה או אפי' כתיבת נכרים או מצויירים במש ע"י תפירה אסור למחקו, ובשו"ת מ"ב סי' צ"ט הביאו הט"ז סי' רע"א לענין חקיקה ושו"ת חו"י סי' ק"ו וכמו חקיקה דלוחות העדות דכ' חרות על הלוחות עיי"ש, ובתשב"ץ סי' קכ"ז הביא גמ' מפורשת בשבת (ק"ג) דכתב האזכרות בזהב יגנזו, עכ"פ אפי' שלא בדיו אף שאין כשר לס"ת מ"מ איכא משום מוחק לכ"ע: אך גם ראייתו ליתא כלל מלבד דבש"ע יו"ד סי' קצ"ח איתא רק דמי שהוא צובע כו' ולמד מזה בס"ט דבאדם אחר שאינו צובע חוצץ ואי דלישני הש"ס דמיירי באדם צובע ז"א דכה"ג הי' יכול לשנויי גם בדיו דמיירי בסופר ולבלר דאין דיו חוצץ כמבואר בש"ע או"ח סי' קס"א סעי' ב' וכבר העיר כן בסדר למשנה לרמ"ה יסוה"ת עיי"ש מ"ש בזה, רק אפילו לדברי הפוסקים דבצבע אינו חוצץ אפי' באדם אחר ומטעם הראשונים ז"ל משום דלית בצבע מששא, הנה הלא כה דברי הראשונים ז"ל דלא דמי לכחול שבעין ודיו שחוצצין יבשים, משום שהן יש בהן ממש אבל בצבע אין כאן אלא מראה וחזותא בעלמא וכתבו באחרונים דלפי"ז בצבע שי"ב ממש חוצץ א"כ הכא בשם כתוב על בשרו דל"ה חזותא בעלמא רק כתב שי"ב ממש גם בצבע חוצץ: ד) ואמנם יש להעיר ולחדש בנ"ד דכבר נשחתו כמה אותיות מהשמות שהם כתובים בצבע בכה"ג לכ"ע לא יהי' אי' מחיקה, דהנה בשו"ת רח"כ סי' מ"ג העלה דליכא אי' מחיקה אלא היכי שהשם שלם אבל אם אות אחד נמחק שוב אין איסור בהנשארים כיון דמחוק ועומד, ועיין ג"כ במנ"ח מ' תל"ז שהביא מש"ג בדין מוחק אחר מוחק, ואמנם דעת הפוסקים לא כן הוא ומשמעות הש"ע סי' רע"ו והטעם דנהי דאין השם שלם וליכא משום קלקול הקריאה כבוד שמו ית' מ"מ יש בזה משום חלות הקדושה בשמות דקדושים קדוה"ג שקנה לו כל אות קדושה לעצמו שעל ידן בצירופן יפעל קדושת ס"ת ולעומת זה יש סברא בשמות הנכתבים שלא בדיו דאינו כשר לס"ת לא יהי' בזה אי' מחיקה ומ"מ אמרי' דנהי דלגבי קדושת ס"ת לא מהני מ"מ איכא משום כבוד שמו ית' ועיין במשנ"ח בשם השב יעקב והגאון מוהרא"ב ז"ל שמחולקים לגבי חק תוכות או מרוקם דאינו כתב לגבי ס"ת אי איכא משום מוחק דתלי' בזה, ולפי"ז בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא שאינו כתוב בדיו וגם כבר נשחתו איזה אותיות י"ל דממנ"פ ליכא משום אי' מחיקה דאי אזלית בתר קדושת האותיות לס"ת הרי אינו כתוב בדיו רק בצבע דאין פועל לקדושת ס"ת ואי אזלית בתר הקריאה כבוד שמו ית' הרי כבר אין השם שלם ע"י שנמחקו מאליו כמה אותיות מהשמות ונמצא דבזה לכל הפוסקים לא יהי' אי' מחיקה ממנ"פ: ה) ויש להטעים הדברים עפ"י מ"ש בשו"ת חו"י סי' ק"ט דקדושת השם לענין אי' מחיקה יש לבחנו מצד ארבעה דברים שהם יסוד כל מעשה ופעולה והם הפועל החומר הצורה והתכלית, והנה החומר הוא הקלף והדיו והצורה הם צורת האותיות שיש בתמונתן סודי סודות וסתרי סתרים כו' עיי"ש, ולפי"ז י"ל דנהי דאפי' בכתב שלא בדיו פשיטא להפוסקים ז"ל דאיכא אי' מחיקה י"ל שהוא משום דאיכא רק חסרון החומר, מ"מ כיון שנשאר בהן שלמות הצורה בקדושתן הן עומדין דוגמת הלוחות שנשתברו דאמרי' (פסחים פ"ז:) לוחות שברו ואותיות פורחות ומשא"כ בנ"ד שאין כתובים בדיו, וגם כבר נשחתו אותיות מהשם דליכא עוד גם שלמות הצורה בכה"ג לכ"ע ליכא משום אי' מחיקה בחסרון חומר וגם צורה ודוק כי היא עצה נכונה: ו) אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בדבר שנוגע לקדושת השם ולכאו' יש להביא סמך ראי' להחמיר