חזון נחום לז

לו בחובת היום א"צ לברך ומדמה לה לסל של תפוחים ונראה לו אחר שברך אחרת יותר טובה שא"צ לברך הלא הוא הדין באו"ח סי' רי"א סעי' ה' בהג"ה ומבואר שם ובלבד שיהא דעתו עליו ג"כ בברכתו עכ"ל ובמג"א סקי"א שאינו בדין דאינו חשוב יפטור את החשוב אגב גררא אלא דרך כוונה, וא"כ בנידון דהמבי"ט שהראו לו בחובת היום אך בטעות א"כ הרי לא נתכוין בברכתו אלא על המקום שהראו לו בטעות ולמה א"כ יפטור בברכתו הראשונה את הקריאה השני' ובמחצה"ש הרגיש בזה וכתב לתרץ דבקריאת התורה שהוא חובת היום זה כולם מקרי חשובים אף שצריך לקרות למעלה והראוהו למטה דגם מה שא"צ לקרות חשוב כמו צריך לקרות כי כולם אהובים וחביבים עיי"ש: ג) ואמנם הנה במנחות (מ"ט) דקאמר אילימא תמידין דיומי' ומוספין דיומי' פשיטא תמידין עדיפי דהוו להו תדיר ומקודש ופירש"י דאותו שזמנו עכשיו מקרי מקודש ובתוס' שם בהא דמסיק אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא, משמע דתמיד של בין הערבים קודם למוסף והא לא מקודש הוא התם מטעמא אחרינא דה"ק רחמנא כל היכי דאיכא אחד בבוקר עשה שני בין הערבים, מבואר דמה דזמנו עכשיו מקרי מקודש לעומת השני שזמנו אח"כ ועיין ג"כ קצה"ח סי' ק"ד שלמד מזה שאין הלוה יכול לעכב התשלומין לבע"ח הראשון התובעו למען לחלק לכל הבע"ח משום דזה שתובעו וזמ"פ היום מקרי מקודש דעדיף: ד) ולפי"ז נראה דהכ"נ בעובדא דהרד"א שקראו לו תחלה בשל חנוכה בר"ח טבת, מאחר שהדין לקרות תחלה בשל ר"ח שהוא תדיר ממילא מקרי מקודש לגבי חנוכה משום דשל ר"ח זמנו עכשיו משא"כ של חנוכה זמנו אח"כ ומחוסר קריאת ר"ח תחלה, ואע"ג דכה"ג אמר ביומא (ס"ב) בשעירי יוה"כ דלשעיר הנעשה בחוץ לא חזי דמחסרי עבודת היום מ"מ אין מחו"ז לבו ביום, והכ"נ נאמר דגם של חנוכה מקרי מקודש כיון דחזי אחר קריאת ר"ח ואין מחו"ז לבו ביום, ז"א דכבר כתבו התוס' מנחות (ה') ד"ה אלא שאין לדמות שאר דברים לענין שחוטי חוץ דלזה אמרי' ביומא שם דאין מחו"ז לבו ביום דחשוב ראוי לפאה"מ כיון דחזי בו ביום משא"כ לשאר דברים, וא"כ הכא שפיר מקרי של ר"ח דזמנו עכשיו מקודש לגבי של חנוכה דאין זמנו עכשיו טרם שקרא של ר"ח, ולפי"ז מתורץ היטב קו' המג"א והא"ר דבעובדא זו שקראו בשל חנוכה תחלה בר"ח טבת שפיר קאמר הרד"א דצריך לברך אע"ג דשניהן חובת היום דמדמה לה המבי"ט ז"ל לסל של תפוחים, ז"א דהרי גם התם אמרי' שאין פוטר האינו חשוב את החשוב אגב גררא כ"א בכוונה והכא הרי של ר"ח מקודש נגד של חנוכה והוא לא נתכוון רק למקום שהראו לו אינו בדין שיפטור של חנוכה את של ר"ח שהוא חשוב לפי שזמנו עכשיו דמקרי מקודש, ועוד שהרי במגילה (כ"ט) אמרי' והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר וכ"פ בש"ע סי' תרפ"ד סעי' ג' ובתוס' מגילה (כ"ג.) הביאו גי' ילמדנו אין משגיחין בחנוכה כל עיקר עיין שו"ת עט"ח או"ח סי' ט' מה דנפ"מ מזה א"כ ממילא דשל ר"ח מקרי חשוב יותר לגבי חנוכה ולכך שפיר קאמר הרד"א שאין פוטר ר"ח את של חנוכה: ה) ויש להוסיף עוד טעם לשבח דהרד"א לשיטתו הביאו ברמ"א סי' תרפ"ד סעי' ג' דאם טעה והתחיל בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ר"ח דתדיר מעכב אפי' דיעבד כמו בתפילין דקתני מעכבת משמע דאם הקדים תש"ר לש"י לא יצא וצריך לסלקו ומה שתמה ע"ז בט"ז דלא נמצא זה כלל בגמ' והביא כן ג"כ מתשו' הגאון מהר"ן כ"ץ ז"ל, אבל בשו"ת ב"א סי' י"ח ובהגהות יא"פ הראה שהוא בירושלמי פ"ה דמע"ש ועשו"ת בש"ר וכסדה"ס סי' פ"ד א"כ דס"ל להרד"א ז"ל דכל כך עדיף חשיבותי' דשל ר"ח להקדימו אפי' לענין דיעבד משוה"כ מקרי מקודש הרבה דזמנו עכשיו לכך ס"ל ג"כ שאין ברכתו פוטר לשל חנוכה בלא כוונה, רק שבא לדון כיון שס"ת מנחי קמי' דעתי' עלוי' ואיכא כוונה, והמבי"ט בסי' רכ"ד שכתב דבשניהן חובת היום א"צ לברך התם בקריאה של אותו סדר עצמו שהראו לו בטעות למעלה או למטה ע"כ כתב כיון שמשה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבת וב' וה' [ב"ק פ"ב:] ופירש"י חובת היום בכל שבת כו' ומנין הקורים הוי תיקון חכמים כו' וא"כ אין כאן טעות כי כל הפרשה הוא חובת היום ואפי' לכתחלה יכול לחזור ולקרות מה שקרא הא' כו' עיי"ש כל התשו' דמיירי בקריאה שהראו לו בטעות באותו סדר דהוי חובת היום אחד דהוי רק תיקון חכמים במנין הקורים וכל הסדר הוי חובת היום שאין מקום אחד מקודש מחבירו, ומשא"כ בעובדא דהרד"א דאיירי בשני סדרים של ר"ח וחנוכה ושל ר"ח מקודש דזמנו עכשיו גם להמבי"ט נראה שאין פוטר זא"ז אם לא הי' דעתי' עילוי' וכדברי הרד"א ז"ל, והמחבר בש"ע סי' ק"מ שלא העתיק עובדא דהרד"א רק סתם שהראו מקום שצריך לקרות וברך והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות כו' שהביא ב' דעות אי צריך לחזור ולברך ע"ז יפה הראה המג"א לשו"ת המבי"ט הנ"ל דכה"ג שהכל בסדר אחד חובת אותו היום לכ"ע א"צ לחזור ולברך ומתורץ היטב קו' הא"ר מה שהמבי"ט לא הזכיר כלל מדברי הרד"א והוא משום שהוא ענין אחר לגמרי ודוק היטב ולענ"ד מקום הניחו לי בזה בס"ד: נמצא ע"פ האמור שלא כפי' הפמ"ג והלבוש במחכ"ת לתלות עובדא דהרד"א בהוראת שו"ת המבי"ט ולענ"ד הענינים נפרדים ואדרבה בעובדא דהרד"א בשל ר"ח וחנוכה ל"ה כחובת יום אחד משום דשל ר"ח מקודש שאינו פוטר של חנוכה בלא דעתי' עילוי' להרד"א ז"ל: ו) ומעתה נחזה בנידון שאלתינו שהראו לו בחנוכה הקריאה ביום הששי וברך ואח"כ הזכירוהו שצריך לקרות ולגמור מן ביום השני י"ל כיון דאמרי' דאין משגיחין בחנוכה ובפמ"ג סי' ק"מ הביא משו"ת משאת משה דאם קראו ביום א' דחנוכה היום הרביעי וכדומה דעולה בדיעבד א"כ י"ל דזה דומה שפיר לדין של המבי"ט דשניהם חובת היום ופוטר הא' את חבירו לכ"ע, דלא דמי לדין הרד"א בשל ר"ח וחנוכה משום דהרד"א לשיטתו דר"ח קודם ואפי' לענין דיעבד כמו שכתבתי לעיל אבל הכא דאפי' בטעות זה עולה דיעבד שפיר מקרי חובת היום וכתוס' פסחים (ה') דכיון דדיעבד אם שחט פסח קודם התמיד כשר חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך וע"כ צדקה הוראת כת"ה שלא לברך שנית זה הנלענ"ד נכון: ז) ובדבר הסתירה בש"ס דבברכות (ס') אמרי' דכוחא דהתירא עדיף בספק ברכה שלא יברך ואילו בפסחים (ק"ב) משמע דהוי כוחא דהתירא שמיקל לברך ול"ח לברכה לבטלה ע' מהרש"ל שם ובמהרש"א שכתב לחלק בין ברכת הנהנין וע' מ"ש הח"י לאו"ח סי' תע"ג וכת"ה הביא גם לדברי הב"י או"ח סי' ר"ו בשם ר"מ גאון גם כתב כת"ה לתלות בפלוגתא דר"מ ור"י במגילה (ל"ב) אי פותח וגולל ומברך והוא דרך פלפול יפה אבל רחוק, אבל מכאן ראי' גדולה להב"ח או"ח סי' כ"ח וסי' תל"ב שיש לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות דברכת שהחיינו יכול לברך אפי' מספק וכדאמר בפ' בכל מערבין אקרא חדתא, ולפי"ז מתורץ דשאני בברכות (ס') דאיירי לענין ברכת שהחיינו ונכון, שוב נזכרתי מ"ש כן בא"ר או"ח סי' כ"ב ובח"ס או"ח סי' נ"ה: והנני בזה ידידושת"ה בלונ"ת