חזון נחום לו

הנ"ל והוי כגופו של קרבן דאמר גם בירושלמי דבעי מסירה לציבור ודו"ק כי נכון מאוד: ו) והנה כ"ת פתח בישוב קו' המגיה במל"מ הנ"ל ע"פ דרכו בדברי הקצה"ח סי' הנ"ל דבקב"ה לא מהני מחשבה וזה טעם הירושלמי דמכשירי קרבן ל"ח שמא לא ימסרנה יפה והיינו בבגדי כהן הדיוט דהוי קדו"ד להריטב"א קידושין (נ"ד) כיון דהחשש שמא לא ימסרנה יפה הוא רק מטעם שמא הי' לו מחשבה ליחיד כמו"ש הח"ס עה"ת פ' משפטים ובקבה"ב ל"ש זה ומשא"כ בבגדי כ"ג דהוי קדוה"ג כמו שיש להוכיח מקו' המל"מ פ"ח מהכה"מ מיומא (י"ב) דילפינן מקרא והניחם שם דטעונין גניזה, עכ"ד, אבל הנה מלבד שלא נתן טעם והסבר לחילוקו דבגדי כ"ג יהי' להם יותר קדוה"ג מבגדי כה"ד והמל"מ באמת הק' מבגדי כ"ג לכל בגדי כהונה גם בעיקר סברתו צ"ע דכמו דחיישינן שמא הי' לו מחשבה בתחלה ליחיד הכ"נ ניחוש שמא חישב וגם אמר ליחיד קודם שימסרנה לציבור, אבל יותר מזה כבר כתבתי שמה שכתב עפ"ד הקצה"ח הוא יסוד רעוע שמפורש בש"ע ההיפוך ואנא בתירוצי לקו' המל"מ אשכחנא בע"ה מרגניתא טבא: ידידו. סימן טו. פלפול הלכה הנוגע בענינים הקודמים תוס' יומא (י"ב) ד"ה הא דכרכים תמהו דמאי פריך מר' יהודה דאמר אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד דלמא כר"מ ס"ל דבהכ"נ חייב במזוזה אפי' דכרכים: הנראה לתרץ דהנה מה דפליגי ר"מ ורבנן בבהכ"נ לענין מזוזה וטעמי' דרבנן דפטרי ממזוזה משום שאין לבהכ"נ בעלים מיוחדים כפירש"י וכמו דממעטי רבנן בהכ"נ מנגעים דיצאו אלו שאין מיוחד לו, וצריך להבין דא"כ מ"ט דר"מ דמחייב במזוזה, ונראה דפליגי בחקירת המפורשים בדבר של ציבור אם פקע שם היחיד ונעשה שם הכולל "של ציבור" או שנשאר עדיין שם כל אחד ואחד רק שנכללין בציבור, ובט"ז או"ח סי' שצ"ה סק"ב לגבי עירוב השותפין כתב דכיון שנתערב הכל ביחד נעשה הכל של כל אחד ואחד מבואר שיטתו דעדיין שם כל יחיד ויחיד עומד ולא פקע ולעומת זה כתבו התוס' מנחות (ע"ח) בהא דהשוחט פסח על החמץ עובר בל"ת ר' יהודה אומר אף התמיד ואר"ל לעולם אינו חייב עד שיהא או לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה והקשו בתוס' דודאי זה רק אפסח קאי אבל אתמיד פשיטא דלא מחייב משום אחד מישראל עכ"ד מבואר שיטתם דבק"צ פקע שם היחיד ובאו פנים חדשות שם ציבור הכולל והדברים עתיקים: ולפי"ז נראה דר"מ ורבנן דפליגי בבהכ"נ לענין נגעים ומזוזה בהא פליגי דרבנן דפטרי ס"ל דלא פקע שם כל יחיד ויחיד וא"כ ל"ה בית המיוחד לו ור"מ דמחייב ס"ל דמקרי בעלים מיוחד דהיינו הציבור כיון דפקע שם יחיד ויחיד ונעשה לציבור אחד, וע"כ אף בבהכ"נ של כרכים דסתמא לי' בי' בית דירה כמו"ש הרי"ף ובכ"מ ה' מזוזה והיינו טעמא דרבנן דפטרי בשל כרכים מ"מ לר"מ מחייב אף בשל כרכים דהוי מיוחד לבעלים כללית הציבור: ואמנם בעיקר חקירה זו אם בק"צ בטל שם היחיד נראה שהוא פלוגתא דחכמים ור' יהודה בירושלמי שקלים פ"א ה"ג גבי דאר"י כל כהן ששוקל אינו חוטא כו' משיבין חכמים לר"י אין חטאת ציבור מתה ואין מנחת ציבור קריבה כליל כו' הוא מותיבין לי' לא נדבת יחיד הוא ואינון מותיבין לי' כל שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור והיינו פלוגתתם אי בק"צ פקע שם היחיד דר"י אמר לא נדבת יחיד הוא דאע"פ שהוא ק"צ לא פקע ממנו שם היחיד ומנחת כהן כליל אבל חכמים מותיבין לי' כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור דס"ל דפקע שם היחיד ואין מנחת ציבור כליל: ועפי"ז מיושב מה שדקדקו התוס' מנחות (ע"ח) הנ"ל דאיך יתחייב בתמיד אם יש לאחד חמץ מבני חבורה אליבא דר' יהודה ולהאמור שפיר אתי' אליבא דר' יהודה לשיטתו גם בתמיד מחייב בכה"ג אם יש לאחד מבני חבורה בעזרה דהרי לדידי' ס"ל דלא פקע שם היחיד ג"כ בק"צ: ולפי"ז מתורץ קו' התוס' יומא הנ"ל דלא יתכן לומר דר' יהודה יסבור כר"מ דמחייב בהכ"נ של כרכים במזוזה, שהרי טעמא דר"מ רק משום דמקרי בית המיוחד לבעלים והוא שם הכולל של ציבור אבל לר' יהודה הרי מפורש ס"ל דלא פקע שם היחיד דמה"ט אמר דכהן אינו שוקל משום דהוי מנחת כהן כליל א"כ עכס"ל כרבנן דהכא דבהכ"נ של כרכים פטור ממזוזה דוק והבן: סימן טז. ב"ה טו"ב שבט תרצ"ו. שוכט"ס לכבוד ידנ"פ הרב הגאון החסיד מעוז ומגדול כש"ת מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווא: היום כי אקח מועד להשתעשע באמרות טהורות יקרת כת"ה ערבו לי, אודות השאלה שהוצעה לפניו בנידן טעות בקריאת התורה ב' דחנוכה שאחר סיום הכהן שקראו ללוי ובין גברא לגברא נגלל הס"ת על יום הששי והלוי בירך ברכה ראשונה וקראו לפניו עד זה קרבן אליסף בן רעואל וקודם ברכה אחרונה ראו שטעו בדף הספר וסדר של יום השני הי' מכוסה לגמרי מה שהי' על עמוד שלפניו: א) והנה דברת השואל ע"פ הש"ע או"ח סי' ק"מ ב' דעות בזה ובשערי אפרים כלל י"ד סעי' י"ז שאם הראו לו בעמוד אחר צריך לחזור ולברך ואע"פ שבדרך החיים מיקל היינו אם הי' מגולה משא"כ במכוסה עמוד הקודם ואע"ג דאמר במגילה (כ"ט:) שאין משגיחין בחנוכה היינו אם קראו כל הסדר אפי' של יום אחר אבל לחצאין לא שמענו, ואמנם דעת כת"ה שקשה לעשות מעשה לברך שנית והאריך בפלפול רחב ויפה ויסודו ע"פ המג"א שהביא משו"ת המבי"ט וכפי שפי' בלבו"ש בכוונתו דרק בטעות שלא מחובת היום דעת הפוסק שצריך לברך ובש"ע שהביא ב' הדעות אבל בטעות חובת היום כהאי דהרד"א ב"ב, שקראו ראשונה בשל חנוכה בר"ח טבת א"צ לברך והמחבר ע"כ לא העתיק עובדא דהרד"א רק סתם, והוסיף כת"ה לחזק אשיות בעיון ההלכה: ב) ואשר אחזה לענ"ד הנה בא"ר כאן הביא ג"כ לשו"ת המבי"ט סי' רכ"ד הנ"ל דאם הראו לו בפרשה שהיא חובת היום דא"צ לברך ולא דמי לתורמס שנפל מידו דצריך לחזור ולברך דהתם מה שברך עליו ליתי' אבל הכא דמי למי שהי' לפניו סל של תפוחים ונתן עיניו בא' לאכילה ובירך ואח"כ נדמה לו אחרת יותר טובה ולקחה דא"צ לברך והק' הא"ר שלא הזכיר המהרי"ט מדברי אבודרה"ם דתלי דין דתורמסא בדין ס"ת, כן הקשה גם במג"א דלמה כתב הרד"א בעובדא שקראו של חנוכה תחלה בר"ח טבת שצריך לברך שנית הא שניהם חובת היום: והנ"ל בזה הנה מה דהמבי"ט ז"ל כתב דהיכי שהראו