חזון נחום לב

אתאן לפלוגתת הר"מ והראב"ד פ"ו ממעילה ה"ד דלהר"מ כלי תשמיש דמקדש אפי' אינם כ"ש יש בהם מועל אחר מועל ולהראב"ד דוקא כ"ש אשר ישרתו בהם בקודש, ולפ"ז להר"מ היינו כלי תשמיש כגון תיק וכדומה ע"כ כתב שנגנזים אבל ברמונים שאינם אלא לנוי ס"ת לא יעלה על הדעת שיהי' כיו"ב במקדש מועל אחר מועל וממילא יוצאין לחולין ע"י פדיון עכתו"ד. וכ"ת תמה ע"ד החת"ס שהרי הר"מ בה' מעילה לא כתב שם רק שבכלי תשמיש במקדש י"ב מועל אחר מועל אבל לענין פדיון מודה הר"מ שיש להן וכמבואר בכ"מ שנלמד ממתני' דקתני לה עם בהמה טמאה שאינה קדושה אלא קדו"ד עכ"ד: ז) ובאמת לק"מ שהרי לכאו' גם דברי הרמב"ן עצמו צ"ע במה דמדמה ביהכ"נ או מזבח לכ"ש וע"ז יסודו להקשות איך יוצא ע"י פדיון, ומה בכך דהוי כ"ש, הרי להתוס' מעילה (י"ט) אפי' למ"ד יש מועל אחר מועל בכ"ש מ"מ מהני פדיון שלא כדבריהם בתוס' מנחות (ק':) עיי"ש רק משום דגם בהא דתוספתא דאבני היכל ועזרה שנגממו אין להם פדיון כתב המל"מ פ"א מה' בה"ב שנלמד מגמ' ע"ז (נ"ב) גבי מזבח ששקצו אנשי יון דאע"ג דבאו פריצים וחללוה כיון שנשתמש לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמשי בהו הדיוטא ומבואר דל"מ בהו גם פדיון וע"כ שפיר הביא הרמב"ן לגבי ביהכ"נ דאי הוי כאבני היכל ועזרות ויש להן קדושת כ"ש לא יועיל פדיון מה"ט דלאו אורח ארעא, ולפי"ז עולין יפה גם דברי החת"ס דלהר"מ בכלי תשמישי מקדש דהוי לענין זה כקדוה"ג שיש להן מועל אחר מועל ממילא ג"כ אין להן פדיון מכיון דאשתמיש בהו לגבוה לאו אורח ארעא להשתמש בהו להדיוט ומשא"כ בבהמה טמאה דל"ש האי טעמא לכן אף שי"ב מועל אחר מועל מ"מ יש להן פדיון ודוק, ומה שתמה אחת"ס שלא הזכיר ממ"ש המג"א סי' קנ"ג סקי"ד הנ"ל ע' אמרי יושר ח"א סי' מ"ה וחת"ס סי' קס"ג בזה: ח) וכדברי החת"ס בישוב סתירת לשון הר"מ כתב ג"כ בשו"ת שי"צ סי' ז' לחלק בין תיק ומטפחת שהם תשמישי ס"ת ובין תפוחי זהב וכסף שהם רק לנוי, והיינו דגם הטור והר"מ לא פליגי ארמב"ן וכ"ע ס"ל דתשמישי קדושה בקדושתי' קיימי ואין להן פדיון ושאני ברמוני כסף וזהב העשויין לנוי דהוי כהתנה בתחילת עשייתן שיהי' לו רשות להוציאן לחולין דאם לא יוציאן לחולין לא ימצא לו קונים עליהן על דברים שאינם לצורך והכרח להס"ת כ"א לנוי עיי"ש, ומעתה שאין לנו מוצא אחר בישוב לשון הר"מ ז"ל כ"א עפ"י חילוקו של החת"ס ושי"צ א"כ ממילא בנ"ד לגבי מטפחת של ס"ת אין לנו צד להתיר כלל ע"י פדיון, וגם הר"ן במגילה שכתב דביהכ"נ הוי תשמישי קדושה ובכ"ז מהני בהו פדיון במכירה ט"י זטה"ע, התם משום דגם להר"ן ל"ה ביהכ"נ תשמישי קדושה ממש רק שהטילו בה קדושה מדבריהם ע"י שעיקרו לדבר שבקדושה והם אמרו דמהני פדיון משא"כ בשאר תשמישי קדושה דהוי דאורייתא כמו שהבאתי לעיל מפורש בירושלמי: ט) ויש לסייע ע"ד הפלפול דתשמישי קדושה הוי קדוה"ג ואין להן פדיון דהש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"א הביא מהמרדכי שכתב דרק בתשמישי קדושה אמרי' דמעלין ולא מורידין משא"כ בתשמישי מצוה, ולכאו' י"ל בהסבר זה עפמ"ש בט"א (מגילה ט') דדין מעלין בקודש ולא מורידין איתא בדין קדוה"ג לא פקעה בכדי דחד טעמא הוא עיי"ש, א"כ זה שייך בתשמישי קדושה ולא בתשמישי מצוה, ולפי"ז נמצא על כרחו דתשמישי קדושה אין להם פדיון דאל"כ הוי רק קדו"ד דפקעה בכדי וא"כ אמאי אמרי' דתיבה של ס"ת אסור לעשות ממנה כסא לס"ת כדאמר במגילה (כ"ו) ובש"ע יו"ד סי' רפ"ב משום דמעלין בקודש ולא מורידין ומאי שנא מתשמישי מצוה אלא ע"כ דשאני תשמישי קדושה דנגנזין ואין להן פדיון דהוי קדוה"ג: י) ואמנם בדברי המרדכי הנ"ל דבתשמישי מצוה ליתא לדין מעלין בקודש ולא מורידין ובש"ך סי' רנ"ט שם הביא ממהרי"ק שכתב דלא יוכל שום פוסק לחלוק ע"ז, אבל הנה בפמ"ג מ"ז או"ח סוס"י קנ"ג כתב דהרמב"ן במגילה שכתב דביהכ"נ הוי רק תשמישי מצוה ועכ"ז מבואר דאמרי' לגבי ביהכ"נ דמעלין בקודש ולא מורידין בע"כ שחולק אמרדכי ולפי"ז ממילא דלא ס"ל ג"כ טעם הט"א שהוא משום קדוה"ג לא פקעה בכדי, ועיין ג"כ שבת (כ"א) דאמר וכי נר קדושה יש בו ועכ"ז אמר' התם לגבי נרות חנוכה דמעלין בקודש ולא מורידין, איברא דל"ה התם תשמישי מצוה רק מצוה גופא, עכ"פ דמעלין בקודש ל"ה משום קדושה דלא פקעה בכדי וע"כ אין הכרח שתשמישי קדושה הוי קדוה"ג רק אפי' שיש להן פדיון דהוי קדו"ד איתא בהו כללא דמעלין כו' ובפרט בשי' הראב"ד ז"ל בפט"ו ממעה"ק ה"ז דגם קדו"ד לא פקעה בכדי, ובמח"א ה' צדקה כתב לסייע בשי' רש"י כן בעירובין (ל"ו) גבי ככר זו היום קודש ולמחר חול שפרש"י על מעות שיש לו בבית דש"מ שבלא חלול גם קדו"ד לא פקעה בכדי א"כ שפיר י"ל דתשמישי קדושה אפי' הוי רק קדו"ד איכא בהו משום מעלין בקודש ולא מורידין ודוק: יא) עוד יש להוכיח דתשמישי קדושה אין להן פדיון מתוס' שבת (נ"ח) דכתבו לגבי כיפה שנתנו לספר שטהור מן המדרס דכיון שנאסר עי"ז בהנאה חשוב שינוי מעשה ועיין משנה אחרונה כלים פכ"ח מ"ה מ"ש בביאורו דכיון שאסור להשתמש בו מפני קדושתו ודאי לא מימלך למלאכתו הראשונה ועיין מ"ש בפכ"ו מ"ט דטעמא דמימלך הוא פלוגתא דתנאי והשתא אס"ד דמהני פדיון בתשמישי קדושה אמאי טהור מן המדרס ניחוש דלמא מימלך ע"י פדיון אע"כ דקדוה"ג הוי ואין להן פדיון, אך י"ל דל"ח לדלמא מימלך כמו"ש התוס' פסחים (מ"ו) דל"א הואיל א"ב פריק דהוי כהואיל א"ב קנה ובר"ן שם שכתב משום דהוי מחוסר ממון: יב) ואין להקשות ג"כ עפי"ד המנ"ח בקומץ מנחה מ' שנ"ז דבתשמישי קדושה מהני שאלה על ההזמנה ואפי' אזמין וצר בי' מכיון דנשאל על הזמנה הו"ל צר ולא אזמיני' דמותר עיי"ש, א"כ אכתי אמאי הוי שינוי מעשה בכיפה שנתנו לספר דאפשר דמימלך ע"י שאלה, ז"א דכבר כתבו התוס' (ב"ק ס"ז) דלא חשוב שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה כיון דלא שכיחא והכ"נ בזה שפיר הוי שינוי מעשה ודוק: באופן בנידון שאלתנו במטפחת של ס"ת מפורש כתב הר"מ דהוי תשמישי קדושה שנגזזין ואין להן פדיון ורק ברימוני כסף וזהב שעשויין לנוי אע"פ דתשמישי קדושה יש להן פדיון כחילוק והסבר שכתבו החת"ס והשי"צ הנ"ל: יג) איברא שיש להעיר קצת ממתני' דכלים פכ"ח מ"ד מטפחות ספרים בין מצויירות בין שאינם מצויירות טמאות כדברי ב"ש בה"א מצויירות טהורות שאינם מצויירות טמאות ופי' הרע"ב דשאינן מצויירות מיוחדים נמי לשאר תשמישין והוי משמשי אדם הלכך טמאות, וא"כ תיקשי דמטפחות ס"ת לא יהי' בכלל תשמישי קדושה כיון שמיוחדים ג"כ לאדם וכמו"ש הש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"א מכתבי מהרי"א דהפחים של ס"ת אינם תשמישי קדושה כיון שלא נעשו אלא לסימנים בעלמא לצורך בנ"א שלא יטעו להוציא ס"ת שלא הוזמנה לקריאה וכן נר ומנורה שלא נתנו בביהכ"נ אלא כדי להאיר למתפללים הוי רק תשמישי מצוה, הרי דאעפ"י שנר ומנורה הוי ג"כ לצורך כבוד ביהכ"נ והתפלה כמוש"נ כבדו את ה' באורים וכן פחים של ס"ת אפי' שהוא של כסף וזהב שהם לנוי ס"ת ג"כ מ"מ כיון שתכליתן