חזון נחום ל

הזאת מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט, רק למה דאר"א במנחות (ד' ל"ו) דאם לשמרן מותר ניחא דהכא אינו מכוון לצאת כ"א לשמרן [עיי"ש שהקשה בזה לשי' הר"מ דאפי' לשמרן אסור דלא כר"א]: אבל אכתי תקשי לפירש"י בטעמא דת"ק דס"ל שז"ת דאיסור שבת משוי להו עליו כמשוי וכתבו המפורשים בהסבר הדברים דמשום איסור ב"ת לחודא הי' אפשר שלא יכוון לצאת רק דכיון שיכול לבא לידי איסור ב"ת אם יכוין שוב ל"ה תכשיט דאיך יתקשט בזה שיכול לבא לידי איסור דאורייתא והוי משאוי וא"כ הכ"נ הדק"ו הנ"ל שלא יהי' מותר להכניס אפי' זוג אחד דהוי עליו כמשאוי כיון שיכול לבא לידי איסור דאורייתא אם יכוין לצאת: אכן נ"ל דלק"מ דניהו דהוי עליו כמשאוי מחמת איסור שבת דאסור להניח תפילין מ"מ כיון דבחול זוג אחד הוי דרך מלבוש שוב מותר לצאת בו בשבת אע"ג דל"ה מלבוש ליומא דשבתא כיון שרק היום גורם לא מקרי אינו ראוי, וכה"ג שכתבו התוס' חגיגה (ב') דהיכי שהיום גורם לש"ל כל דלא חזי בראשון לא חזי בשני עיי"ש, והגע עצמך דכי נאמר דיוצא במנעל של עור ביוה"כ יהי' חייב משום הוצאה וע"כ כיון דרק איסור היום גורם לא מקרי אינו ראוי, ונראה שלזה כוונו התוס' בסוגיין (ד' צ"ו ע"ב) ד"ה אבל שכתבו דתפילין הוי מלבוש לאיש בשבת כיון דרגיל ללבוש בחול עיי"ש והיינו אע"ג דאינו רגיל להניח תפילין בשבת משום איסור ושמרת מ"מ כיון דרגיל ללבשו בחול מקרי דרך מלבוש: ד) ומעתה שפיר כתב הרבינו יהונתן דשנים שנים אסור לת"ק אפי' אי ס"ל שלז"ת משום דל"ה דרך מלבושו בחול, ולא קשה ממה דמוכח ביומא דסגי במה דהוי דרך מלבוש ליומא דהכא שאני דהרי אי דנין במה דחזי ליום השבת ל"ה אפי' זוג אחד דרך מלבוש דהוי עליו כמשאוי כיון שיכול לבא לידי איסור דאורייתא אם יכול לצאת רק דאמרי' שאנו דנין במה דהוי דרך מלבוש בחול וא"כ שנים שנים שפיר אסור להכניס דל"ה דרך מלבוש בחול משום ב"ת וממילא עי"ז ל"ה דרך מלבוש בין לחול בין לשבת ודוק: והנה בשאג"א סי' מ"ג הקשה אהא דאר"א ואם לשמרן מותר ומשמע דאפי' רק אינו מכוין לשום מצוה מותר וא"כ אתי קרא ושמרת רק למכוין לצאת וקשה תיפוק לי' דמכוין לצאת עובר משום בל תוסיף עיי"ש שהאריך, ובפשיטות י"ל דבאמת דוקא לשמרן מותר ולא בשאינו מתכוין לצאת דגרע, ואתי קרא ושמרת לאינו מכוין לצאת דליכא ב"ת, אך אכתי תיקשי למאי דבעי הש"ס הכא לאוקמי פלוגתי' בלעבור שלב"ז אי בעי כוונה ות"ק ס"ל אפי' שלב"ז ל"ב כוונה הדרא הקו' דלמ"ל קרא ושמרת לאיסור הנחת תפילין בשבת אפי' באינו מכוין לצאת תיפוק לי' דעובר בבל תוסיף כיון דס"ל אפי' שלב"ז ל"ב כוונה, רק עכצ"ל דלפי הס"ד דאוקימתא זו הי' ס"ל להש"ס דלא כריה"ג דיליף מקרא ושמרת רק כר"ע דיליף מוהי' לך לאות ולדידי' באמת ליכא איסור בהנחת תפילין בשבת וקרא אתי' למעט מחיובא [ועיין בשאג"א שכתב ג"כ לשי' הר"מ דאפי' לשמרן אסור עכצ"ל דלס"ד דאוקימתא זו דלכ"ע שלז"ת ע"כ לא שמיע לי' דריה"ג]: ה) ולפי"ז מתורץ היטב דברי הרבינו יהונתן ול"ק עליו מס"ד דאוקמי דפליגי בלעבור שלב"ז אי בעי כוונה וכ"ע ס"ל שלז"ת ולא בעי לאוקמי דכ"ע בעי כוונה וטעמא דת"ק משום דל"ה דרך מלבושו בחול ולהאמור ניחא מאוד כיון דלס"ד דאוקימתא זו ע"כ אכתי לא שמיע לי' הא דריה"ג לאיסור הנחת תפלין בשבת מקרא דושמרת דאל"כ איך עלה על דעתו דת"ק יסבור דאפי' שלב"ז לב"כ הא תיקשי למ"ל קרא ושמרת תיפוק לי' דעובר בב"ת כנ"ל וכיון שכן דאכתי לא שמיע לי' הא דריה"ג שוב ממילא ל"ה מצי לאוקמי טעמא דת"ק משום דל"ה דרך מלבושו בחול דהרי בדרך מלבושו ליום השבת סגי כדברי הר"ן ביומא הנ"ל והכא הוי דרך מלבושו ליום השבת כיון דשבת לז"ת וליכא ב"ת וגם ליכא איסור מקרא ושמרת כיון דאכתי לא שמיע לי' דריה"ג משא"כ הרבינו יהונתן שפיר כתב אחר מסקנת הש"ס דאייתי הכא פלוגתא דריה"ג ור"ע וקיי"ל כריה"ג לאיסור הנחת תפילין בשבת מקרא ושמרת וא"כ ל"ה דרך מלבושו לשבת כ"א מחמת דראוי ללבוש בחול לכך שפיר כתב דשנים שנים אסור ממנ"פ דל"ה דרך מלבושו לחול כיון דבחול עובר בב"ת ודוק כי חריף: וכיון דאתיין לזה מתורץ ממילא דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ד שכתב המג"א סי' ש"א והיינו דאפי' יסבור הר"מ ז"ל כר"א דלשמרן מותר מ"מ משוי עלי' כמשאוי והוי רק דרך מלבוש עי"ז מה שראוי לחול וא"כ לכך שנים שנים אסור דל"ה דרך מלבוש כלל ממנ"פ ודוק: ו) בסוגיין (צ"ו ע"ב) הוכיח הש"ס דר"מ ס"ל שז"ת מדאמר מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה ש"מ מ"ע שלא הזמן גרמא הוא דהא ס"ל לר"מ אין נשים סומכות רשות, והקשה המהרש"א דבפשיטות הי' להש"ס להוכיח דר"מ ס"ל שז"ת מדלא שרי להכניס שנים כדאוקמי הש"ס לעיל טעמא דת"ק משום דס"ל שז"ת הוא והמהרש"א תירץ די"ל דל"ה דרך מלבושו בחול וכבר הבאתי לעיל מה שי"ל בזה, ונ"ל לתרץ קו' המהרש"א דכבר הקשו על פירש"י דאיסור ב"ת משוי עלי' כמשאו ותיפוק לי' משום איסור ב"ת גופו אבל נ"ל בכוונתם דמשום איסור ב"ת י"ל דאינו מכוין לצאת ומ"מ משוי עליו כמשוי כיון דדרך הנחת תפילין הוא בכוונה לשם מצוה ובכה"ג ל"ה דרך מלבוש בב' זוגות דעובר בב"ת ורק לאותו אדם ליכא איסורא ע"י שאינו מכוין לצאת שוב ל"מ דרך מלבוש דהוי כהא דשבת (ד' ס"ו) במתני' דר"מ ס"ל הקיטע יוצא בקב שלו ור"י אוסר וקיי"ל כר"י אע"ג דמנעל דידי' הוא מ"מ אסור כיון דל"ה מנעל לכל אדם עיין פירש"י שם והכ"נ כיון דל"ה דרך מלבוש לכל אדם כדרך הנחת תפילין בכוונת המצוה ורק מלבוש דידי' הוא על הנחת שלא בכוונת מצוה שוב הוי כמשאוי: ולפי"ז מתורץ קו' המהרש"א דלא הי' יכול להש"ס להוכיח דר"מ ס"ל שז"ת מדמכניס רק זוג זוג ולא שנים שנים דז"א דאף אם ס"ל שז"ת קשה הא גופא אמאי לא מכניס שנים שנים דב"ת ליכא דמכוין שלא לצאת וגם לש"ל לר"מ דב"ת משוי עליו כמשאוי כיון דס"ל לר"מ הקיטע יוצא בקב שלו כיון דמנעל דידי' הוא וע"כ מוכח דהוא לא ס"ל מקום יש בראש להניח שני תפילין דלא ס"ל כר' שמואל בר יצחק דרק לעיל בסוגי' דלא קאי אליבא דר"מ שפיר הוה ניחא לי' למ"ד שז"ת אפי' ס"ל מקום יש בראש כו' משא"כ הכא אליבא דר"מ ל"ל הכי ודוק: הארכתי עוד בפלפול הסוגי' והעתקתי כאן רק מה שהשתמש בו בני ז"ל בדרשתו לפני קהל ועדה ויהי' לו לזכות ולמזכרת נצח ולנח"ר בעת יהגו בסוגי' והלכה זו כיה"ר: סימן יג. ב"ה ה' בראשית תרצ"ג דאמברובה. שוכט"ס לכבוד ידנ"פ הרב הה"ג החריף ובקי מעוז ומגדול מו"ה יחיאל מיכל הכהן האללענדער דומ"צ דק' טארנא: א) ע"ד שאלתו אם יש להתיר ליהנות ממטפחת של ס"ת