חזון נחום כט

הלא הם דברי התה"ד דלכך ל"ה שלכ"ס שמה שמוסיף דיו הוא משמרו שלא יתמחק יותר, א"כ למה נחוש להיפוך שיתמחק הדיו התחתונה ושלא ישאר רושם ממנה: אמנם בעיקר דמיונו של החת"ס למתני' דכלים מצינו כמה ענינים שאין דומין לזה דבפמ"ג יו"ד סי' ל"ו כתב לענין שני קרומים דאם נתרפא הא' קודם שניקב הב' ל"ה טרפה וחוזר להכשירו, גם בסי' מ"ח במ"ש ס"ק י"ח כתב לגבי קורקבן כן וכ"ה בחת"ס יו"ד סי' נ"א עיי"ש, הרי דלא אמרי' בזה פנ"ח בא לכאן, ועיין בי"צ יו"ד סי' ס"ג שהביא לזה מדברי הלבוש או"ח סי' י"ב בנפסק חוט א' מקשרו ואח"כ נפסק צד הב' וקשרו כשר ובפ"ת יו"ד סי' רע"ט בשם בני יונה בנמצא טעות בס"ת ותיקנה ואח"כ נמצא עוד ב' טעותים דלא נפסל הס"ת משום ג' טעותים ובאלי' רבה חולק עליו ולא מייתי ממתני' דכלים דאמרו פנ"ח בא לכאן רק דהתם שאני לענין טומאת כלי דתלי' בחשיבות ואין ללמוד מזה לענין דלא תלי' בחשיבות עיי"ש וא"כ צ"ע גם בדין שלכ"ס אם למדין ממתני' דכלים: אך בנידון שאלתינו ברגל היו"ד י"ל דגם החת"ס לא יחמיר בזה לחשבו שלכ"ס שהרי לפירש"י ז"ל במנחות (כ"ט) גבי לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד מקרי אות גם בלא רגל הימני א"כ אפי' הוסיף אח"כ כל הרגל של היו"ד ל"ה שלכ"ס, לפי"ז אף דהעיקר כר"ת וע"כ מבואר בב"י סי' ל"ו דחשיב שלכ"ס אבל עכ"פ לשי' רש"י אינו כן ועיין דע"ק על הלבוש אות י' ומק"מ סק"ח: גם יש לצרף שי' בעל העיטור דס"ל שאין במעשה הכתיבה משום שלכ"ס כל שבמפנים סדורה כהלכתה שהבעהע"ט כתב בח"ב כ"ד דמה דאמרי' כתבן שלכ"ס יגנזו אסדר הנחתן קאמר אבל כתבן שלכ"ס והניחן בכתב כסדרן יצא ועיין שו"ת אבני נזר סי' י' בזה א"כ אף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ חזי לאיצטרופי דהוי ס"ס שמא כרש"י דברגל היו"ד ליכא משום שלכ"ס ושמא כבעהע"ט דבכתיבה אין לחוש כלל משום שלכ"ס: ואף דהב"ח בסי' ר"פ כתב לענין נקרע בין דף לדף דמשום קדושת ס"ת דחמירא לא אמרי' סד"ר לקולא י"ל דאין ראי' מזה לגבי ס"ס וגם הרי קדושת ס"ת חמירא מתפילין ומצינו בכמה דוכתי שדנין משום ס"ס בתפילין ודוגמא עיין מג"א סי' ל"ג סק"ז ודג"מ שם, ואף שלטעם זה קשה להקל בכל רגל יו"ד שנכתב לגמרי שלכ"ס עכ"פ בנ"ד שגם מתחלה הי' היו"ד בהכשר בכה"ג יש לסמוך על סברת החס"ל דבכה"ג ל"ח שלכ"ס בפרט שדברי חת"ס חו"מ סי' קפ"ט הנ"ל סיתראי למ"ש החת"ס עצמו ביו"ד סי' רנ"ו בד"ה והנה דיו לגבי דינו של התה"ד ומהרי"ל באותיות שנמחקו ורישומן ניכר דמותר להעביר בקולמוס ביאר החת"ס וז"ל ומ"מ מצטרפי אהדדי שאם שוב במשך הימים התחתונה מקולקלת מתכשרת בעליונה א"כ שבעצמו לא כתב בהחלט רשות נתונה להכריע בנ"ד בשאלת אות יו"ד בודאי כשר ול"ה שלכ"ס: ידידו. סימן יב מה שלמדתי עם בני בכורי כמר יעקלי יחי' בכניסתו לבר מצוה של הנחת תפילין [זכרונו לברכה נפטר באביב חלדו בן ל"ב שנים בעיר אנטווערפען כ"ח מרחשון תר"צ יום המר והנמהר בו ההיפך עלי בלהות ומחץ לבי לא יכול להרפא שנלקח ממני מחמד עיני בן יקיר הרב החריף ובקי איש חמודות בתורה ויראת שמים ומדות טובות תרומיות לבי לבי על חלליהם בניו יחיו שנשארו יתומים מאב היא שעלתה לי בעוה"ר ד' יכפר. תנצב"ה ויה"ר לגדל את בניו נכדיי היקרים ומסולאים לתורה וגדולה ויהיו לו לנחת בג"ע]: עירובין (צ"ו) מתני' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים ובגמ' בשבת זמן תפילין קמפלגי דת"ק סבר שבת זמן תפילין הוא ור"ג סבר שלז"ת הוא כו' ואבע"א [דכ"ע שלז"ת] והכא בלעבור שלא בזמנו קמפלגי ת"ק סבר ל"ב כוונה ור"ג סבר בעי כוונה א"ה לר"מ זוג אחד נמי לא ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, והרמב"ם ז"ל פסק דמכניסן זוג זוג והקשה בתוי"ט כיון דס"ל שבת לז"ת א"כ יכניס שנים שנים: א) והנראה לתרץ הנה הר"ן היא הרבינו יהונתן כתב דאף אי ס"ל לת"ק שבת לז"ת וליכא השתא איסור ב"ת מ"מ אסור להכניס שנים שנים כיון דבחול אסור ללבוש ב' זוגות תפילין דיעבור על ב"ת שוב ל"ה דרך מלבוש בחול ואסור אף בשבת ור"ג ס"ל כיון דמה דל"ה דרך מלבושו בחול הוא רק משום איסור ב"ת שוב בשבת דלא עבר אב"ת הוי דרך מלבוש וכבר כתב המהרש"א כן הביאו המג"א סי' ש"א לתרץ בזה שי' הסוברים שלז"ת ומ"מ אסור להכניס שנים שנים וכתב המג"א דלפי"ז הא דמוקי הש"ס טעמא דת"ק כמ"ד שבת זמן תפילין דוקא משום דמתני' ר"מ הוא דס"ל כן: אבל כבר תמהו באחרונים על שי' הר' יהונתן מדבעי הש"ס לאוקמי פלוגתי' בלעבור שלב"ז ל"ב כוונה וכ"ע ס"ל שלז"ת והשתא דאסיק אדעתי' דת"ק יסבור שלז"ת א"כ אמאי הוצרך לומר דס"ל לת"ק לעבור שלב"ז לב"כ נימא דכ"ע סברי בעי כוונה וטעמא דת"ק דל"ה דרך מלבושו בחול עיין בישע"י שהניח בצ"ע: ב) והנ"ל בזה הנה באמת יש סמך לסברת הר"י הנ"ל מסוגיין דקאמר אע"ג דס"ל לר"מ לובש כל מה שיכול ללבוש והכא אסור שנים שנים משום דדרך מלבושו בחול שוי' רבנן אבל בעיקר סברת הר"י דאע"ג דבשבת הוי דרך מלבוש מ"מ כיון דבחול ל"ה דרך מלבוש אסור לצאת בו בשבת קשה לי מיומא (ע"ח) דקאמר דמותר לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ דלאו מנעל הוא והקשה הר"ן דניהו דליכא למיחש בי' משום נעילת הסנדל אכתי היכי נפקי בי' רבנן לר"ה דכיון דל"ה מנעל משוי הוא ואסור לצאת בו וקיי"ל דיש עירוב והוצאה ליוה"כ ותירץ ז"ל דכי אמרינן דמידי דל"ה מנעל הוי משוי ואסור לצאת בו ה"מ בשבת דכיון דמנעל מותר בו כל מידי דל"ה מנעל הו"ל משוי ואסור לצאת בו אבל ביוה"כ שהמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן המינים ל"ה משוי אלא כמנעל הוי להאי יומא ולא דמי לקב הקטע משום דנהי דקטע דרכו לצאת בקב אינשי אחריני לאו אורחי בהכי אבל ביוה"כ דכולהו אורחי בהני סנדלי לאו משום משוי נינהו עכ"ד, הרי מבואר דאע"ג דסנדל של שעם ל"ה דרך מלבוש בחול מ"מ כיון דהוי נעל להאי יומא מותר לצאת בו לר"ה והוא היפוך סברת הרבינו יהונתן הנ"ל שכתב דאע"ג דשלז"ת מ"מ כיון דל"ה דרך מלבוש בחול אסור להכניס בשבת והכא עוד כש"כ הוא מהתם דהכא גם בחול הוי שני זוגות דרך מלבוש רק דאיסור דבר אחר גרם לו הוא האיסור דב"ת בודאי הסברא נותנת כיון דשלז"ת וליכא ב"ת יהי' מקרי דרך מלבוש והיא הערה גדולה לדעתי: ג) ונ"ל דבאמת מודה הר"י לסברת הר"ן ביומא הנ"ל שהיא מוכרחת מהגמ' שם והכא טעמא אחרינא איכא מה דהוי משוי ע"י שלא הוי דרך מלבושו בחול, דהנה בשאג"א סי' מ"א הקשה דאמאי יהי' מותר להכניס אפי' זוג אחד למ"ד שבת לאו זמן תפילין הא איכא איסורא דאורייתא שלא להניח תפילין בשבת ויו"ט מקרא ושמרת את החוקה