חזון נחום כח

דס"ת ותפילין אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין ותיפוק לי' דלא נכתב לשמה לשם מזוזה [ואין לומר דמיירי שבשעת כתיבה ועיבוד התנה שתהי' כתיבה זו לשם ס"ת או תפילין כ"ז שראוי למצותן וכשיבלה תהי' כתיבה למזוזה, דא"כ מאי פריך הש"ס והא מורידין עושין הא בעי שרשוט, ואי מיירי שנכתבו על תנאי לשם מזוזה כשיבלה, א"כ בע"כ שרטט נמי כדי שיהי' ראוי למזוזה] ותירץ דכיון שחלה על הכתיבה קדושה חמורה של ס"ת או תפילין גם קדושה קלה של מזוזה בכלל דיש בכלל מאתים מנה ולא דמי לקדשים דאפי' לשם גבוה מהן פסולין דחשיב שלא לשמן ולא מהני מחשבה דגבוה לשם הקלה, משום דהתם שכבר הקדישן לשם קדשים קלים א"א עוד לקדושת הגבוה לחול על קרבן זה עיי"ש. ובפשיטות יש לתרץ דאע"ג דלא מיירי הכא בהתנה בפירוש גם על קדושת מזוזה כמו שהוכיח מן הסוגי', מ"מ הכא גם בסתמא הוי כהתנה דיש בכלל מאתים מנה והוי זה כעין דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהן אע"ג דלא התנו הוי כהתנו בפירוש וכה"ג שכתבו התוס' בעירובין (י"ג) למ"ד דמוחקין לסוטה מן התורה משום דסתמא כתובה, אע"ג דלהתלמד חשיב של"ש, ס"ת עדיפא מלהתלמד שכותב סתם לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פ' סוטה והכ"נ בתו"מ שכותב לדעת כן שאם יהי' צורך דהיינו כשבלה יהי' למזוזה כיון שראוי לעשות מהם מזוזה למאי דמסיק דהאי תנא ס"ל דגם מזוזה א"צ שרטוט ומעתה קשה דהא תינח אם בלא טעמא דאין מורידין הי' ראוי לכתחילה למזוזה אבל מאחר דמשני דמזוזה אדוכסוסטס למצוה א"כ כיון שאין ראוי לכתחילה למזוזה ממילא הוא גורר אחריו פסול דיעבד משום שלא היתה הכתיבה לשמה לשם מזוזה דעל כרחו לא הי' כותב לדעת כן שיהי' בכלל מאתים מנה גם קדושת מזוזה, כיון שידע הכותב שלא יהי' ראוי עוד למזוזה לכתחילה משום דמזוזה אדוכסוסטס, ודמיון לזה אמרי' בשבועות (י"א) באבודין דלא שכיח לא אמרי' לב ב"ד מתנה עליהן, ובתוס' חולין (כ"ט) כתבו דהיכי דאסור לכתחילה הוי מלתא דלא שכיחא וא"כ הכ"נ כיון שא"ר לכתחילה למזוזה הוי לא שכיחא ול"ש לומר לב הסופר מתנה שיהי' בכלל מאתים מנה וא"כ ממילא הוי הכתיבה שלא לשמה: אך בט"ג לגיטין בסוף ספרו כתב לתרץ דלא איכפת לן הכא בכתיבה שלא לשם מזוזה אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים דהיינו אם חסר שורה אחת במזוזה, א"כ כיון שכל המזוזה נכתבה לשמה שורה האחת בטלה לגבה והוי כנכתבה כלה לשמה: ולפי"ז מתורץ היטב קו' הטה"ק הנ"ל דהא תינח אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים, אבל בס"ד דאמר לימא מסייע לי' דמזוזה מצוה בסתומות שהי' מפרש הברייתא לענין לחבר שני פרשיות שלימות א"כ לא הי' יכול לדחויי דלעולם מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לענין דיעבד דז"א דאם עכ"פ לכתחילה אינו ראוי למזוזה משום פתוחות שוב ממילא גורר אחריו שיהי' פסול גם דיעבד כיון שהיתה הכתיבה של שני פרשיות שלא לשמה של מזוזה כנ"ל ודוק היטב: טו) בדבר שאלתו על אופן התפירה ברצועה שלא נפסקה רק שנעשה במקום אחד תוך הקשר חלושה מאד אם להניח מטלית ולתפרה לחזק שלא תיפסק: הנה לכאו' הי' מקום לומר דכיון דכבר נחלש המקום ובאם לא ינתן המטלית העשוי לחזק סופו ליפסק לגמרי ל"ה עוד קשירה תמה, שהרי כזה מצינו בגיטין (כ') דבעי ר' פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מאי ופריך ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וביאר הר"ן ז"ל אע"ג דבאמת היא חתיכה אחת מ"מ כיון דעומד לקצוץ כקצוץ דמי. מבואר דמשום עומד לקצוץ חשיב כשני ספרים. ובזה אמינא לתרץ מה שהקשה בשו"ת ב"א או"ח על הסוברים דתפירה הוי חיבור מסנהדרין (פ"ח) דקאמר אה"כ תפילין נמי אי עביד ארבעה ואייתי אחרינא ואנח גבי' האי לחודא קאי והאי לחודי' קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא, והשתא הרי משכחת לה דאייתי אחרינא ותפר לה דהוא חיבור גמור ועושה עור אחד דלש"ל האי לחודי' קאי ולפי הש"ס דגיטין הנ"ל ניחא שפיר דהרי מבואר דמשום עומד לקצוץ שוב מקרי שנים ושלשה ספרים א"כ הכ"נ כיון דהדין הוא שיהי' רק ארבעה בתים והוי הבית החמש עומד לקצוץ שוב לא נוכל לומר דהתפירה עושה אותה עור אחד, וכה"ג כתבו התוס' חולין (דף ע"ג) דהיכי שעומד לקצוץ שאבר אחד אסור והשאר מותר אמרי' אוכלין כמאן דמפרתי דמי והכ"נ האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי: ולפי"ז הכ"נ בנ"ד שהרצועה במקום אחד חלושה מאוד ובלא תיקון של תפירה סופו ליפסק י"ל דלא מקרי עוד קשירה תמה, אבל באמת ז"א דהכא אדרבה כיון שמצוה לתקן ועומד לכך שוב ממילא ל"ה עומד ליפסק והוי שפיר קשירה תמה ועיין תוס' סוטה (כ"ה) חילוקים בענין כל העומד ודוק: אך עכ"ז לתפור באופן שיהיו התפירות נראים לבר תוך הקשר המקיף לא נכון משום זא"ו כמו שהבאתי לעיל לענין תפירת ס"ת שנקרעה, בשם הנמ"י ובפרט שזה אפשר בניקל לתפור מבפנים: סימן יא. להנ"ל. ע"ד השאלה בתפילין שהי' רגל היו"ד קצרה באופן שכשר והסופר ליתר שאת האריך הרגל, אבל אח"כ העביר בקולמס על גג הי' ונתעבה שנכלל בהגג מרגל היו"ד כפי שהי' מתחילה ולא נשאר מן הרגל כ"א מה שהאריך אח"כ והביא מחת"ס חו"מ סי' קפ"ט וקסה"ס סי' ט' ומק"מ סי' ל"ב ס"ק ק"ה שכתבו לפסול בזה משום שלכ"ס אך בשו"ת חס"ל סי' ד' חולק ומכשיר וכן הביא מס' ארץ צבי ואינו תח"י, וכבודו יבקש לשמוע חו"ד יען שהוא שעת הדחק ויוקר גדול אם אפשר לסמוך על המקילין בזה, אמנם הקשה לשאול כי מה מני יהלוך להכריע בפרט להקל נגד רבן של ישראל החת"ס ז"ל, ואמנם נתתי אל לבי כי בנידון שאלתינו הרבה יש לדון ולהקל: הנה בחת"ס העיר לזה ממתני' דכלים פ' כ"ו בסנדל שנפסק אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס נפסקה שני' ותקנה טהור מלטמא ואמרי' בעירובין (כ"ד) משום דפנים חדשות באו לכאן, והכ"נ אע"ג דכ"ז שצורת האות קיים וכשר וכל מה שמוסיף דיו אל האות הרי הוא מצורף ומתקדש בקדושתו ממש מ"מ אח"כ כשנתקלקל דיו הישן וההכשר יהי' רק על דיו החדשה מיפסל משום שלא כסדרן אבל בשו"ת חס"ל כתב ע"ז דמה לנו אם פנ"ח באו לכאן סוף סוף האות שאחר הי' לא הי' בשום פעם שלא כהווייתו דבשעת כתיבה היתה היו"ד שלפני' כתובה בהכשר וגם עתה אחר שנתעבה הגג הוא בהכשר הווייתו, ולא דמי לנתקלקל אות אחת דעכ"פ קודם התיקון הוי שעה אחת שלא בהווייתו לקריאה כסדרן והביא ראי' מדברי תה"ד והוא בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ז באותיות שנמחקו ורישומן ניכר דמותר להעביר עליהן קולמס שלא יתמחקו יותר והטעם כיון דעכשיו כשר הכתב ל"ה שלכ"ס הרי אף שהכתב הראשון עומד להמחק ובזמן קצר לא ישאר רושם דיו הראשון מ"מ התפילין נשארו בהכשירן וליכא משום שלכ"ס: והנה סברת החס"ל אם כי נראית נכונה ומתקבלת אבל לא מכרעא ועל כמו זה אמרי' גיטין י"ט] וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, גם ראייתו אינה מספקת דאדרבה