חזון נחום כז

משום זא"ו והב' משום דמצוה בפתוחות לכתחילה ולכך הוכרח הש"ס לשנויי דלמא להשלים והיינו לפי' הא' שבתוס' לחבר רק שיטה אחת ע"י תפירה דבאופן זה ליכא עוד פסול דפתוחות רק חדא משום. זא"ו דהוא רק לכתחילה ודוק היטב, זה מה שרציתי לבאר והעליתי בדין תפירה אי עושה חבור עור אחד כי יתכן דלא כמו שרצו האחרונים לומר דתלי' בשני הפי' שבתוס' דלמא להשלים, רק דלשני הפירושים ס"ל להתוס' דתפירה עושה עור אחד ומה שהוכרחו לפי' הב' הוא רק לגבי ס"ת שבלה ותפילין שבלו שלא יהי' עי"ז תרי פסולי לכתחילה כנ"ל: ומעתה בנידון שאלתינו ברצועה שנקרעה נתחזקה שי' הר"ת דמהני תפירה אפי' בתוך קשר המקיף היכי דעיילי' לתפירה לגאו כיון דלכ"ע תפירה עושה עור אחד א"כ הכ"נ הו"ל קשירה תמה שלימה, רק דבעינן שלא תהי' ניכרת לבר דאל"כ ל"ה תפירה חיבור כש"ס דעירובין הנ"ל דידיע תיפרה הו"ל כפרוסה לכך בעינן הכא דעיילי' לגאו שלא ניכרת התפירה לבר ובפרט לפי' הגה"מ בב"י דעיילי' לתוך המעברתא דליכא צד היכר כלל ודאי מהני אף לכתחילה. ובנ"ד שנקרעה הרצועה ונשאר בה פחות מכשעורה שנסתפק בזה הפמ"ג אי מהני תפירה נראה שיש לסמוך להקל בשעה"ד כיון שלר"ת מותר אפי' בנקרעה לגמרי, ואף שגם בתה"ד שמביא הב"י והט"ז רוצה לצרף שי' הר"ת להתיר עכ"פ ע"י תפירה חוץ לקשר ושוב חזר וכתב שאין להקל מפני שקשה לזה לעייל לגאו בין לפי' הגמי"י בין לפירש"י עיי"ש הנה כ"ז דוקא בנקרע חוץ לקשר אבל בתוך הקשר לענין זה עדיפא דאפשר למיעל לגאו לתוך המעברתא א"כ שפיר יש לצרף שי' הר"ת להתיר בתפירה: יא) ועוד נראה לומר דהכא בכל אופן מותר ע"י תפירה מבפנים שלא יהי' ניכר לבר משום דאיכא סברא טובה ומתקבלת דבכה"ג שנשאר פחות כשעורה לכ"ע מותר לתפור, דהנה לכאו' נראה דספיקת הפמ"ג בנשאר פחות מכשעורה שיהי' מותר לתפור משום דמחובר במקצת עדיין מקרי קשירה תמה וכדברי השבו"י הנ"ל לגבי פטום של אתרוג המחובר במקצת וראי' מחולין י"א היכא דלייף לית לן בה, אבל י"ל דאין זה ענין לנ"ד דאחר שניתן שיעור לרצועה רוחב כשעורה א"כ נראה דבעינן שיהי' כל שיעור הזה ושלימה וכמו שאם לא יתפור מה שנקרע לא נאמר שכשר בלי תפירה ע"י שמחובר במקצת שיהי' מקרי תמה לגבי כל הרוחב א"כ מה כח יוסף תת לנו התפירה אם נאמר שאין התפירה עושה תמה כעור אחד, ובלאה"כ כתב בשו"ת ב"א או"ח סי' א' לדחות ראיית השבו"י מהא דאמר בחולין היכא דלייף לית לן בה דשאני התם דכשפותחין את הבהמה מצד אחד ומצד השני כל האורך מחובר לגמרי משא"כ באתרוג שפטמתו נפרד במקצת מרוחב האתרוג עיי"ש והכ"נ בנ"ד ברצועה שנפסקה ברוחב אבל נראה דספיקת הפמ"ג הוא מטעם אחר לפי המבואר בש"ע סי' כ"ז סעי' י"א דברצועה רוחב כשעורה הוא רק למצוה ולא לעכב דאם פיחת משיעור זה ואינו מוצא אחרות מניחן כמות שהן א"כ כיון דבדיעבד כשר במחובר במקצת אפי' פחות מכשעורה שוב יש סברא טובה דעכ"פ מהני תפירה להתיר לכתחילה. ולכאו' י"ל דרצועה שנפסקה רוב רחבה גרע מהיכי שלא הי' לה מתחילתה רוחב כשעורה דאמרי' בחולין (קכ"ג) טלית כיון שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינה חיבור וטהורה, והכ"נ כיון שנקרע רוב הרצועה הוי כנקרע כולה ובטל חיבורה, אבל כבר העיר כן הט"ז יו"ד סי' רע"ח בס"ת שנקרע רוב התפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחובר בחמש או שש תפירות המבואר בש"ע שם שכשר, ואמאי הלא זה דומה לטלית שנקרע רובה כו', אבל בנקה"כ כתב דלק"מ דשאני לענין טומאה דבעינן כלי כדמעיקרא וכיון שנקרע רובה לא חשיב כדמעיקרא משא"כ לגבי ס"ת, והכ"נ בנ"ד לגבי רצועות שנקרעו: ומצאתי בס' מ"פ יו"ד בהשמטות לאורח שכתב וז"ל נראה דלפי"ז הן בש"ר הן בש"י אם לא נפסק לגמרי רק נפחת מכשעורה מותר לתפור אפי' שלא בשעת הדחק דהא אין שיעור זה מעכב בדיעבד כמבואר לעיל סי' כ"ז ובש"ע הרב שם סעי' כ"א וצ"ע עכ"ל. והנה לפלא שלא הביא שכבר נסתפק בדין זה הפמ"ג אבל עכ"פ ברור בכוונת הפמ"ג להקל בזה מפני ששיעור רוחב כשעורה אינו מעכב בדיעבד כנ"ל לכן שוב מה"ד שיועיל תפירה לכתחילה ובודאי שיש להקל בצירוף שי' הר"ת ז"ל ובפרט שעתה אחר המלחמה הוא שעת הדחק כמו שכותב כבודו במכתבו כי מחיר הרצועות עלה עד למעלה ומבואר בש"ע סי' ל"ג דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין ואף שכתב בט"ז שם דעכ"פ לא יברך עליהם דברכות אינן מעכבות, אבל הנה לכאו' מצינו כן בש"ע או"ח סי' תרמ"ט לגבי אתרוג דבשעת הדחק שאין נמצא כשר כל הפסולין ניטלין ואין מברכין ובכ"ז שי' התוס' והרא"ש הביאם הב"י והב"ח ז"ל דגם מברכין עליהם ובמג"א שם הביא מהרדב"ז שיש מקומות שמברכין וא"כ אולי י"ל כן גם בתפירת הרצועות: יב) ואם כי בשו"ת חומר בקודש כתב דבר חדש דבשעת היוקר לא חשיב שעת הדחק וראייתו מסוכה (ל"ד) דאמר ואזדא שמואל לטעמי' דאמר שמואל להני דמזבני אסא אשוי וזבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט דאפי' שלשה קטומין וקשה דמאי ראי' דס"ל כר"ט דילמא הוא רק מצד היוקר דהו"ל שעה"ד דמתירין כל הפסולים ועל כרחו דשעת יוקר לא חשיב שעה"ד, אבל בהגהות נכדו שם כתב לפקפק בראי' זו ולענ"ד נראה ראי' דיוקר מקרי שעה"ד דבנדה (ו') אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעה"ד וכתבו דשעה"ד היינו שהשואל הלך לו והי' טורח גדול לרדוף אחריו הרי דטרחת הגוף מקרי שעה"ד, והנה בפסחים (י') אמר בגופי' אטרחוהו רבנן בממוני' לא אטרחוהו רבנן, א"כ מכיון שהקילו בטרחת הגוף דמקרי שעה"ד מכש"כ דלא אטרחוהו רבנן בממוני' היכא שהיא שעת היוקר שיש להקל משום שעה"ד ויש לעיין במ"ש המהרי"ק הביא הש"ך חו"מ סי' רמ"ג דבטרחא דגופא ליכא משום אמירה לגבוה ולא נעשה נדר בעני עיי"ש הרי דעדיפא טרחא דגופא מממונא ויש ליישב עפי"ד הת"ש סי' א' סק"ג ודוק: יג) גם בראיית בעל חומר בקודש מסוכה (ל"ד) דאמר שמואל אשוי וזבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט דשעת היוקר לא חשיב שעת הדחק י"ל דשמואל לשיטתו דבב"ק (צ"א) פריך ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא נשבע להרע לעצמו כו' אמר שמואל ביושב בתענית והנה תמוה בזה שי' הר"ן שבועות (פ"ג) דלחבול בעצמו לא מקרי מושבע ועומד כיון שאינו מפורש ובלח"מ פ"ג מה' דעות תי' דשמואל יסבור דלחבול בעצמו מפורש משום בל תשחית וכש"כ גופו ולית לי' דיחוי בש"ס שם ודילמא בגדים שאני דפסידא דלא הדרא הוא, לפי"ז שמואל לשיטתו דבל תשחית דגופא עדיף מממונא ה"ה טורח דגופא עדיף דמקרי שעה"ד ולא בממונא משא"כ לדידן ודוק, כן י"ל בדרך הערה: אך בנ"ד א"צ לכ"ז כיון שיש צד גדול להקל בזה אפי' שלא בשעה"ד מכש"כ דמהני שעת הדחק מפני היוקר להקל ולברך עליהן: יד) חוץ לענינו הנ"ל נ"ל לתרץ עוד באופן אחר קו' הטה"ק הנ"ל דאיך מסייע הש"ס במנחות (ל"ב) דמזוזה מצוה בסתומות הא י"ל דלעולם מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד כדמשני הש"ס כן לגבי קלף ודוכסוסטס, ונ"ל הנה לכאו' יש להעיר בתי' הש"ס בסמוך דדוכסוסטס למצוה והרי כבר הקשה השאג"א סי' מ"ז בהא