חזון נחום כה

וכמו כן מעורר חשד בכמה מקומות שכל דבר חידוש ותמוה קבע לו יתד בירושלמי כמו מה שהתוס' ריש חולין הביאו מהלכות אי' דנשים לא ישחטו והקשה ממה דבקדשים שוחטות כו' הנה קבע לה בירושלמי חולין (פ"א) וזבחים (פ"ג) דא"ל קדשים היא שוחטת חולין מיבעי לך, וכמו זה במה שהר"מ כתב בשחיטת עכו"ם שאסורה מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו שהק' הרא"ש ע"ז דא"כ דוקא כששחט בתוך ביתו מו"ל הירושלמי קבע לו טעם הר"מ בירושלמי סוף פ"א דחולין אליבא דר"ל ומקשה ע"ז אי דר"ל הוין אמרין עכו"ם שזבח בגו ביתו הא בביתו דישראל לא, והוא לשון הרא"ש ממש, הנה דברים כמו אלו מראין שבא לחקות אחר לשונות הפוסקים ושיהיו מתנבאים בסגנון אחד. ומאז הי' לי חילוף מכתבים עם ויכוח פלפולי להבדיל לחיים] עם הרב הגאון מהר"מ דן ז"ל אשר חיבר ס' שאלו שלום ירושלים בהוכחת זיוף הירושלמי החדש ועד היום לא יצא הירושלמי ממבוכת הספק. דרך אגב אעיר במה שמו"ל בהקדמה למס' זבחים הביא שערער המבקר על הירושלמי בכורות שריב"ל אמר שאין מתאבלין על תנוק שמת בן ל' ללידתו והק' הלא ריב"ל מבני א"י הי' ובחלופי דינים שבין א"י לבבל איתא שבא"י מתאבלין אפי' על תנוק בן יומו והמו"ל התוכח עמו עיי"ש ושניהם טעו בזה כי בחליפי דינים שנמצאים ביש"ש ב"ק בסופו שם אדרבה כתוב שם כי בני א"י אין מתאבלים רק דשי' הירושלמי דאוננין על ספק נפל ועיין נח"א שם ובמפתח שהעיר מהירושלמי דיבמות פי"א שהביא המו"ל שם: כבר נמשכתי להאריך קצת אך למען רצונו וכבודו. ובזה הנני ידידו דוש"ת. סימן י. ב"ה עש"ק ז"ך למב"י תר"פ לפ"ק דאמבראווא. שוכט"ס לכבוד הרבני החריף המופלג בתו"י מו"ה שמשון אלטר דרעזנר נ"י סופר סת"ם מק' קראקא: לתשובת שאלתו שאלת חכם ברצועה שנפסקה לרחבה ונשאר בה פחות כשעורה והוא בתוך שיעור המקיף את הראש, שהשאיר הפמ"ג בצ"ע אם מותר לתפור ועכשיו שהוא שעת הדחק אם יש לסמוך להתיר בזה לכתחילה כיון שבלאו הכי יש מתירים לתפור אף בנפסק לגמרי והביא מדברי השבו"י לגבי פטום של אתרוג המחובר במקצת דמקרי תמה עכ"ד: א) הנה שי' היש מתירים בתפירה הלא הוא הר"ת בתוס' מנחות (ל"ה) עפ"י סוגי' הש"ס שם: אביי הוה יתיב קמי' דר' יוסף איפסק לי' רצועה דתפילין א"ל מהו למקטרי' א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל ר"א ברי' דר"י לר"א מה למתפרי' ולעיילי' לתפירה לגאו א"ל פוק חזי מה עמא דבר, פי' בקונט' להחמיר ור"ת מפרש להקל, וצריך להבין בשי' ר"ת דאם ס"ל דתפירה ל"ה בכלל קשירה ולכך קשירה אסור ותפירה מותר וא"כ למה צריך דוקא שתהי' התפירה מבפנים דעיילי' לתפירה לגאו. ולכאו' י"ל דפירש"י כאן קשירה תמה שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו ל"ה קשירה נאה, לשון אחר קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה עכ"ל. וא"כ י"ל דאפשר תרתי איתנהו בזה דבעינן רצועה שלימה ולא קשורה וגם בעינן שתהי' תמה היינו יפה והלכך לגבי תפירה נהי דל"ה בכלל קשורה ומקרי שלימה מ"מ לא מקרי יפה אם נראין התפירות מבחוץ לכן בעינן דוקא דעיילי' לתפירה לגאו, ואע"ג דבכ"מ דבעינן הדר ויפה הוא משום זה אלי ואנוהו והתוס' סוכה (כ"ט) כתבו דאין ואנוהו אלא לכתחילה ולא מיפסל בהכי ואלו לגבי רצועה שנפסקה נראה מבואר מדברי הפוסקים ובש"ע או"ח סי' ל"ג דאם לא היתה התפירה מצד פנים פסול אפי' בדיעבד, היינו משום דהכא מלבד המצוה דזה אלי ואנוהו כתיב בי' וקשרתם שתהא קשירה תמה והיינו יפה ובאם נראין התפירות לחוץ לא מקרי תמה, כן י"ל לכאורה. ואם כן נאמר נמצא חידוש דין להקל דבנפסקה הרצועה מחוץ לקשר מה שמקיף הראש שם יהי' מותר בתפירה לר"ת אפי' אם נראית לבר ממנ"פ דאי משום תמה ולא קשורה הא תפורה ל"ה בכלל קשורה ואי משום תמה יפה זה רק בתוך שיעור המקיף את הראש כפירש"י הנ"ל דאם יש קשר אחר מלבד הקשר שקושרין בראש ל"ה קשירה תמה יפה, משא"כ מחוץ לקשר: ב) אבל לפי"ז צ"ע במ"ש בשו"ת תה"ד סי' מ"ז הביאו בט"ז בסי' ל"ג דמתחילה כתב להקל בתפירה כל שהוא חוץ לקשר אבל הוא תוך שיעור רצועות דהיינו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה הואיל דר"ת מתיר אפי' תוך הקשר בתפירה מבפנים ואח"כ כתב שאין להקל דהא דפסק תלמודא למיעל לתפירה לגאו קשה ליזהר בדבר עיי"ש, ולהנ"ל תיקשי דמה בכך שקשה ליזהר הרי בזה שהתפירה היא חוץ לקשר לא איכפת לן אם נראית התפירה מבחוץ דמקרי שפיר קשירה תמה לשני הפירושים בפירש"י כנ"ל: ג) אמנם הנ"ל בזה דהנה בשי' הר"ת דמפרש פוק חזי מה עמא דבר להקל העיר בפמ"ג דמנ"ל זה בלא ראי'. ונראה בטעמי' דהנה במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב לענין דצריך לעשות הבתים מעור אחד הביא בשם האגודה דע"י תפירה חשיב כעור אחד וכ"כ התוס' מנחות (ד' ל"ב) ד"ה להשלים כמו"ש ס"ס ל"ג עכ"ל ובב"ש אע"ז סי' ק"ל ס"ק ח' הביא ג"כ מתוס' מנחות הנ"ל דתפירה עושה עור אחד ומ"ש ביו"ד סי' רפ"ח דמזוזה שתפרה פסולה היינו רק בתפרה אחר כתיבה עיי"ש מבואר ע"כ דשי' הר"ת ברצועה שנפסקה להקל בתפירה דטעמו משום דס"ל דתפירה עושה עור אחד ומקרי שפיר קשירה תמה שלימה וזה שכוון המג"א הנ"ל במה שסיים כמו"ש ס"ס ל"ג, והיינו דשם מבואר שי' הר"ת להקל בתפירת הרצועות: ומה דבעינן דוקא דעיילי' לתפירה לגאו, אע"ג דתפירה עושה עור אחד, נראה שהוא לפי מה דאמרי' בעירובין (פ"א) אר"ח תפרה בקיסם מערבין לו בה והתניא אין מערבין לא קשיא הא דידוע תיפרה הא דלא ידיע תיפרה ופירש"י ידיע תיפרה שניכר מקום תפירתה והוי כפרוסה עיי"ש, מבואר דתפירה עושה דבר שלם באופן שלא ניכר התפירה אבל בניכר א"א לומר דעושה אותו שלם שהרי יש שינוי בזה מבשלם דידיע תיפרה, ולפי"ז מבואר היטב מה דגם בתפירה בעינן דוקא דעיילי' לגאו ואין זה משום הידור ויופי בלבד שיהי' מקרי קשירה תמה יפה רק משום דהיכי שניכר התפירה לבד ל"ה ג"כ קשירה שלימה דהיכי שידיע תיפרה הוי כפרוסה: וזה יהי' ג"כ כוונת התוס' סוטה (י"ח) במ"ש דקרן של פרה פסולה לשופר כיון דאית בה גילדי כשנים ושלשה שופרות דמי אע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד וניכר התוספות לא מהני חיבורו עיי"ש ובב"ש אע"ז סי' ק"ל הנ"ל. והיינו משום דניכר התוספות הוי כפרוסה כש"ס עירובין הנ"ל, ולפי"ז ניחא לי שפיר דברי התה"ד הנ"ל דגם בנפסק הרצועה חוץ לקשר בעינן דוקא למיעל התפירה לגאו אע"ג דחוץ לקשר ליכא משום קשירה תמה יפה, מ"מ איכא בזה משום קשירה תמה שלימה, דאם לא עיילי' לגאו וניכר התפירה לבר ל"ה קשירה