חזון נחום כד

משום שלכ"ס והיינו באופן כשכותב איזו אותיות לפניו משא"כ בלא כתב איזה אותיות לפניו אין מקום לפסול משום עמידתן על העמוד שלכ"ס שהאות הנתלה כתוב על העמוד ביני שיטי קודם השורה שאחרי' דאין בזה משום שלכ"ס וגדולה מזה שמענו בתפילין דר"ת שכותבין שמע בקצה הקלף ואח"כ והא"ש הרי דלא משגחינן במה שנכתבין על הקלף שלכ"ס אלא בתר שעת כתיבה אזלינן שיהיו נכתבין כסדרן עכ"ל ותו"ד מזה יראה דאדרבה ניחא לי' יותר פי' הא' שבשו"ת הר"ן ומזה הוכחה לדברי הרא"ש לגבי תפילין דר"ת דלא קפדינן בהו משום שלכ"ס במקום רק על כסדרן בזמן דלא כמו שחשב כ"ת להשיג בזה ולהוכיח ההיפוך ממתני' דמגלה ועיין ח"ס או"ח סי' ח' מ"ש בפי' הירושלמי: ג) גם מ"ש כ"ת שעוד לו ראי' עצומה יותר מכולם מדקתני במכילתא כתבן שלכ"ס יגנזו ואי שלכ"ס בזמן קאמר אמאי יגנזו הרי כשרים הפרשיות לצרפם לאחריני כמבואר בש"ע הרב רס"י ל"ב אלא מוכח דאיירי בשלכ"ס במקום כמו בתפש"י בעור אחד ובמזוזה ובתש"ר בפסוקים שבאותה פרשה כט"ז יו"ד סי' ר"צ וקמ"ל דיגנזו ואין להם תקנה אפי' ע"י חתוך ותפירה אלא צריכים גניזה עכתו"ד, הנה מה דקשה לי' מדקתני יגנזו מבואר דאין להם תקנה באמת כן הוכחת הרמז"ל לענין דאם שינה בפתיחות וסתומות פסול מדקתני יגנזו משמע דאין להם תקנה אבל בב"י יו"ד סי' ער"ה הביא משו"ת הריב"ש סי' ז' מה שהרשב"א בתשו' תמה על הר"מ למה לא יתקן ואע"ג דקתני יגנזו אין הכוונה שאין לו תקנה אלא יגנזו עד שיתקן עיי"ש: ד) ובמק"א בתשו' כתבתי להעיר במ"ש בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק"ו לגבי אותיות של השם בס"ת להפוסקים דבעי כסדרן, מ"מ יש עצה באותיות השם שנמחקו לתקן בכה"ג שאחר שיתקן אות הראשון יעביר אח"כ קולמס על כל אותיות השם לשמה ויהי' כסדרן להפוסקים באע"ז סי' ק"ל דהעביר קולמס לשמה כשר עיי"ש ולענ"ד צ"ע הרבה שיועיל בשלכ"ס העברת קולמס משום דנראה דבשלכ"ס אין הפסול דוקא על האותיות האחרונות מה שנכתבו מקודם רק גם על האות הקודם במה שנכתב באיחור וכמו"ש כעי"ז בתוס' מנחות (ל"ח) ד"ה אילימא לגבי הקדים תכלת ללבן שמצד הסברא ראוי לומר דהתכלת המוקדמת היא שלא כהלכה ואמנם שבח"ס יו"ד סי' רפ"ב כתב בטעם שלכ"ס רק משום המאוחר שלא נתקדש אבל דבריו תמוהין במחכ"ת שהרי פסול שלכ"ס ילפינן מוהיו בהוייתן יהא ממילא בשינה הוי הכל בפסול ועיין ח"ס יו"ד סי' רנ"ו, א"כ מה יועיל העברה בקולמס על האותיות האחרונים דמ"מ קודם שהעביר בקולמס כבר נפסלו האותיות הראשונים ועוד נראה לפי דברי התוס' גיטין (י"ט) ושבת (ק"ד) דהיכי דהכתב השני אינו מתקן לכ"ע ל"ה כתב א"כ הא תינח בשל"ש והעביר בקולמס לשמה דמתקן כתב הראשון מה שהי' פסול של"ש משא"כ כה"ג דליכא פסול רק משום שלכ"ס דליכא פסול הגוף על האזכרות האחרונות והוי רק פסול ד"א גרם לו וכה"ג שכתבו התוס' זבחים (ק"ג) דפסול הקדמה ל"ה פסולו בגופו ומשה"כ בעי עבור צורה עיי"ש הכ"נ י"ל דלא מקרי כתב השני מתקן, ותדע דליתא לעצה זו של העברה בקולמס דא"כ בש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ז ומג"א דבאין רישומו ניכר אסור להעביר בקולמס שלכ"ס ומפורש במכילתא פ' בא דכתבן שלכ"ס יגנזו ואמאי הרי יש עצה להעביר בקולמס על כל הפרשה ואף דבאזכרות אינו מן המובחר כתב בשו"ת רע"א סי' ע' דהוא רק דרבנן לכתחלה ובפרט דאיכא לצירוף שי' הרבינו יחיאל הנ"ל דליכא משום שלכ"ס בכתיבה בזמן וא"כ איך מביאין משום זה תפילין ומזוזות לידי גניזה ועיין ג"כ שו"ת בי"צ או"ח סי' ז' דבתפילין לא יהי' החשש שאינו מן המובחר לרבנן מטעם זא"ו ע"פ התוס' מנחות (ל"ב) לגבי שרטוט בתפילין דלא צריכי דכיון שהם מכוסין לא בעי נוי ועיין ר"מ פ"א מה' תפילין הי"ז דא"צ שרשוט כיון שהם מחופין ועיין מג"א סי' קמ"ז סק"ד והגר"א שם ודוק, רק מדקתני במכילתא יגנזו ש"מ דליכא תקנה בהעברת קולמס, אך לדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל דאע"ג דקתני יגנזו אין הכוונה שאין להם תקנה רק דיגנזו עד שיתקן א"כ אין הכרח מהמכילתא זולת מצד הסברא עצמה כנ"ל, יעיין נא כ"ת בדבר זה. חוזר להנ"ל בענין שלכ"ס בזמן ראיתי שוב בשו"ת אבנ"ז או"ח סי' י' שכתב דגם מתוס' מנחות (ל"ב) ד"ה להשלים אין הכרח שיסברו דליכא משום שלכ"ס בזמן דכבר עמד בדבריהם בט"ז סי' ר"ז ותי' דס"ל להתוס' דמפרשה לפרשה ליכא משום שלכ"ס וכבר הבאתי מזה במכתבי הראשון שהארכתי בזה, יעיין שם שאחר שקלא וטריא נשאר לו אך הבעה"ט בשיטתו דס"ל דליכא משום שלכ"ס בזמן וסיים ששיטתו תמוה וכל הפוסקים הר"מ והתוס' והתרומה הרא"ש והמרדכי וסמ"ק והגהת סמ"ק וטור וש"ע בלי שום חולק דשלכ"ס אף בכתיבת סופר פסול ושוב אין לספק בדבר עכ"ל: ובדבר ראייתו לשי' הסמ"ק דבתפש"י לא נחלק ר"ת רק דנכתבות כסדרן שמע והא"ש ולא ע"ד שכתב הרא"ש ובמג"א להניח חלק והוא ממנחות (ל"ב) דלמא להשלים ובמכתבי הקודם כתבתי לו משו"ת ב"א סי' א' אבל בעיקר ההערה קדמו במעה"ח דף קמ"ח ושם כתב לתרץ ג"כ קו' המרדכי לשי' זו מהא דטולה עור על אחת מהן שהבאתי מזה במכתבי הראשון אבל אין תירוצו של המעה"ח מוכרח למעיין וסתימת הפוסקים נראה שאין חילוק לר"ת בין תפש"ר לתש"י וכן משמעות החינוך מ' תכ"ב כמו"ש המנ"ח שם ואין להאריך יותר: ה) והנה הביא כ"ת מירושלמי כת"י מנחות (פ"ג) דאר"י אנא חמי לטוטפתא דר' יוחנן ומנחי בהון הויות דא לדא כו' טעמא דר' יוחנן הויות די לדי מנחין טעמא דר"א כסדרי אורייתא מכאן בא להוכיח דלא נחלק ר"ת כ"א בש"ר כלשון הירו' אנא חמי לטוטפתא כה"ג דיומא (ל"ג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור דטוטפות היינו ש"ר דוקא ובאמנה כבר הבאתי בתשו' מתיקוני הזוהר (דף ט') ובגין דא אוקמו מארי דתלמודא דירושלמי הויות באמצע וכתבתי במה דהירושלמי לשיטתו דרך פלפול אבל במה שראה בירושלמי החדש כתבתי שאין זה מוכיח כאשר לא הכריעו בו חכמים על אמתתו ולא יצא ממבוכת הפקפוק, וכ"ת בא להגן על הירושלמי החדש שמצא אמתתו מוכח מתוכו מכמה מקומות זרים שהמו"ל עצמו לא ידע לפרשם על נכון שאמנם נמצא להם חבר בדחז"ל במקום אחר ולדוגמא בירושלמי זבחים פ"ב ה"ב ההוא טבחא דשחט רובא דתרי סימני ולא שחט את הורידין כו' א"ל למאי איכוונת א"ל לתרויהון כו' א"ל שחיטה ודאי כשרה ואת לא תכוון עוד דהדא מלתא צריכא אומן ידים, והנה נמצא להם חבר בזוהר חדש בראשית י"ג ההוא טבחא דנכס תרנגולא ונתכוין לתרי סימני ובדקו ואשכחו דנכיס חד א"ל כו' על מה איתכוונית ואמר על תרי סימנין א"ל בשרא היא דכשרה ואת לא תהא טבחא עוד מכאן ולהלאה כו' וזה עדות נאמנה על אמתתו עכ"ד, לענ"ד אי משום הא זה יותר מוכיח על זיופו דהוכחת כ"ת היתה טובה באופן שלא הי' המו"ל מוצא איזה מקור אחר להעתיק ממנו דברי הירושלמי אבל אחר שהירושלמי הנ"ל לא חדית הוא שכבר הביא הה"מ פ"א מה' שחיטה ה"ט לשון הירושלמי ההוא דשחט תרי סימני כו' ולשון זה מסכים ללשון הזוהר שהוא משונה מלשון הירושלמי החדש דאיירי בלא שחט את הורידין א"כ נראה שהה"מ כוון לדברי הזוהר והמו"ל שלא ידע מהזוהר במכוון ששינה הלשון בירושלמי מלשון המובא במ"מ כדי להטעות שלא העתיק מהה"מ ועיין שו"ת אנ"ז יו"ד סי' ט"ז שהביא את דברי הזוהר אבל במחכ"ג לא הזכיר מדברי הה"מ בשם הירושלמי: