חזון נחום רלה

ואיבעי' דלא איפשטא היא אי יש נצל בבהמה, ולמ"ש התוס' בכורות (כ"ג) דמסתבר דטומאת משא דלא בטל הוא רק מדרבנן, א"כ לענין טומאה בבהמה הוי סד"ר ולקולא, רק שי"ל דקו' הש"ס הוא דבמשא תטמא להך צד האיבעי' דיש נצל בבהמה, ולפי"ז מתורץ היטב שי' הר"מ דאחר שנקבע ההלכה דהוי ספק אי יש נצל בבהמה כמו שפסק הרמז"ל בפ"י מאה"ט הי"ג דהוי ספק שוב ממילא בבהמה ששפעה חררת דם אין מטמאה במשא אפי' מספק דאף דדין נצל היא אפי' בנימוח ולא נקרש אח"כ בידעינן שאינה כיחו וניעו כמל"מ פ"ב מטו"מ הנ"ל מ"מ בבהמה הוי ספק אי יש נצל וא"כ לגבי טומאת משא דרבנן הוי סד"ר לקולא משא"כ לגבי נבילה בטלה בשחיטה דלא מיירי בנימוח כמו"ש התוס' בכורות לחד תי' ובזבחים (ע"ג) אליבא דר' יהודה עיי"ש לכך שפיר אמרינן דטומאת משא לא בטלה ודוק, היטב כי נפלא: פרפר נד. רו"מ הביא ירושלמי תרומות (פ"א ה"ה) הכל מודים בכולכסין שהן תורמין לפי אוכלין אבל לא על גרעינן, חנני' בעי ואף לענין שבת כן אשכח תני רבי ברביעית רשב"ג אומר כגרוגרות ופי' פנ"מ בכלוכסין הן זיתים גרועים שאין מוציאין שמן ואינם אלא לאכילה ופליגי בהוצאת שבת דרבי ס"ל ברביעית הואיל ואין עומדין לשמן דינן כשיעור שאר משקין ברביעית ורשב"ג ס"ל מכיון דאינן אלא אוכלין ולא משקה שיעורן כשאר אוכלין בגרוגרות להוצאת שבת, ותמה רו"מ בסברתו דרבי דכיון שהוא אוכל איך יתכן לשער ברביעית מטעם זה שאין עומד להוציא שמן דמשום זה ניתן לו תורת משקין, אדרבה משום זה שאין עומד להוציא שמן הסברא יותר דמקרי אוכל עכ"ד, והנה בצדק דבריו דלפי פשוטו הוא קשה הביאור: ונ"ל לפי המבואר בשבת (ע"ו) במתני' דשמן שיעור הוצאה כדי לסוך בו אבר קטן ושאר משקין ברביעית א"כ זה שכתב הפנ"מ דמשום שאין דרכו להוציא שמן כו' לא בא לומר דמשום זה ל"ה כאוכל רק דמשום זה ל"ה כדין כל שמן דשיעורו כדי לסוך בו אבר קטן רק דשיעורו כשאר משקין ברביעית, ומה דפליג עם רשב"ג דל"ה כאוכל נראה דהנה בתוס' ע"ז (ל') ד"ה ומטמא כתבו דזיתים כל זמן שהשמן בתוך הגוש שם אוכל גם על המשקה, אבל שי' הר"ש טהרות פ"ג מ"ב גבי גוש של זיתים דמיירי רק בגוש שהוא שני דאי ראשון א"כ גם המשקה היוצא ממנו הוא ראשון ומטמא בכ"ש כדין משקה, מבואר שיטתו דל"ה על המשקה דין אוכל אפי' בעודו בתוך הגוש, ובבט"ע סוף שעה"ת פ"ג הק' להר"ש במתני' דנזיר (ל"ח) דמבואר לפי' ר"ת דאף למשנה ראשונה אף דשיעור שתיית יין ברביעית מ"מ שיעור אכילת ענבים בכזית, וקשה איך יהי' בכזית ומצטרף המשקה שבתוכו בין אי מפקד פקידי או מבלע בלועי ע' פסחים (ל"ג) הרי אין שיעורן שוה דיין ברביעית רק דמסייע זה לשי' התוס' דגם המשקה בתוך הגוש תורת אוכל עליו, והנה כמו כן תקשי קו' הבט"ע לגבי דין הוצאת שבת דזיתים וענבים בכגרוגרות ואיך מצטרף היין והשמן שבתוכן דיין שיעורו כדי גמיעה דהוא יותר מכגרוגרות ומכש"כ שאר משקין דשיעורן ברביעית, אך למאי דכתבו התוס' שם במסקנא דכדי גמיעה ביין הוי פחות מרביעית א"כ ניחא שפיר דמצטרף אע"פ שאין שיעורן שוה משום דבשבת (ע"ו) אריב"ח אין מצטרפין לחומר שבהן אבל מצטרפין לקל שבהן ומשוה"כ בשמן דשיעורו מועט כדי לסוך בו אבר קטן בודאי מצטרף לקל שבהן לשיעור כגרוגרות בזיתים ועתו"ס שבת (ע"ו) ד"ה הואיל דמה דאמר התם הטעם דחזי' לדוגמא ה"ה מה דחזי לרפואה דהוא בכ"ש לכך מצטרף לקל בזיתים שבהן]: אבל הא תינח בזיתים שדרכן להוציא שמן ששיעור השמן מועט כדי לסוך בו אבר קטן אבל בזיתים כולכסין הגרועין שאינם להוציא שמן שכבר אמר לעיל דמשוה"כ ל"ה בהו שיעור הוצאה כשאר שמן רק דהוי כשאר משקין ברביעית, א"כ ממילא לא יהי' גם הזיתים שיעורן בכגרוגרות דאין המשקה מצטרף לחמור שבהן, דרביעית הוי יותר מכגרוגרות, אך כל זה לשי' הר"ש פ"ג דטהרות הנ"ל דהמשקה אפי' בתוך הגוש ל"ה כאוכל משא"כ לשי' התוס' ע"ז (ל') הנ"ל: ולפי"ז נראה דבשי' התוס' והר"ש הוא פלוגתא דתנאי רבי ורשב"ג בירושלמי דרבי אזיל בשי' הר"ש ולכך אמר בזיתים דכלוכסין דכיון שאינן להוציא שמן המשקה ל"ה כשמן רק דשיעורו ברביעית ממילא גם בעודן בתוך הזיתים ל"ה השיעור קטן כגרוגרות כיון דאין המשקה מצטרף לחמור שבהן רק דשיעורן ברביעית, אבל רשב"ג אזיל בשי' התוס' דבעוד המשקה באוכל יש עליהן תורת אוכל לכך אמר דשיעורן בכגרוגרות ודוק, והנה הגם שהוא דרך פלפול קצת, אבל הדברים מתקבלים ג"כ ע"ד הפשט שהוא ביאור נחמד לדברי הירושלמי כמין חומר: ידידו דוש"ה. פרפר נה בענין הנ"ל לענין ספק נצל להקל ובכלל הדין דספק הלכה אי להקל ראה בקונטרסי תוס' שביעית מה שכתבתי בקו' הב"י יו"ד סי' רצ"ה מקידושין (ל"ט) דמקשה לר' יוחנן דאמר ערלה בח"ל הלמ"מ מדתנן ספק ערלה בסוריא מותר א"ל כך נאמרה הלכה ספיקו מותר כו' הרי דבשאר דוכתי הלמ"מ ספיקו אסור, ואמרתי דבפסחים (נ"ד) פליגי ר' יוחנן ושמואל דר"י ס"ל ת"ב ביה"ש שלו אסור ושמואל ס"ל ביה"ש שלו מותר ובט"א מגילה (ה') דדברי קבלה אי הוי כדאורייתא היינו פלוגתתם, ובנוב"ת יו"ד סי' קמ"ו לענין ספק ד"ק דלא עדיף מספק הלמ"מ א"כ הש"ס בקידושין שפיר מקשה לר' יוחנן לשיטתו דספק ד"ק להחמיר א"כ מכש"כ בספק הלמ"מ, ראה שם אריכות יפה בנוגע לגמ' דתענית (י"ח) דר' יוחנן ס"ל כל הכתוב במגילת תענית לפניו אסור ושמואל ס"ל דגם לפניו מותר והיינו דר"י ושמואל אזלי' לשיטתי' בפסחים (נ"ד) עיי"ש בביאור הענין: זולת זה הוספתי בגמ' דסוכה (ל') דפליגי ר' יוחנן ושמואל אי במצוה דרבנן איכא משום מהב"ע משום דדין מהב"ע הוא מד"ק מקרא דמלאכי והוי רק דרבנן כתוס' סוכה (ט') א"כ לכאו' במצוה דרבנן הוי תרי דרבנן רק דר' יוחנן לשיטתו בפסחים (נ"ד) דד"ק כדאו' אבל שמואל לשיטתו דד"ק כדרבנן ודוק כי נכון: פרפר נו. השמטה לה' תפילין. כבוד ידנ"פ הרב הג' החו"ב מו"ה קלמן אריק נ"י דומ"צ דק' טארנא: בדבר הבתים בתפילין של ראש שדופן המפסיק בין פרשת שמע לוהא"ש יש בו חריץ ע"י הכוויץ והוא למטה באמצע אבל מן הצדדין הם שלימים ומגיעים עד הקציצה: י"ל מקור לזה בש"ס מנחות (כ"ד) דלמא שני כלים היכי דמי כגון קפיזא בקבא דאע"ג דעריבי מעילאי כיון