חזון נחום רלד

בשר או יין, ובש"ך ס"ק כ"ה דאפי' בלא אמר שאני אוכל אם הי' הטעם בשר או יין קשה לו וכה"ג אזלינן בתר כוונתו ואסור בטעמן והכ"נ בנ"ד שקיבל עליו זה משום סיגוף ועינוי א"כ אסור אפי' בטעם, ומכש"כ כאן שיש צוקר בעין בתערובת שאר מינים: ובדברי הירושלמי הנ"ל דחמרא וחמרא מבשלא חד מינא הוא אף דמצינו דיין מבושל מקרי נשתנה כמבואר בתוס' ב"ב (צ"ז) דאשתני לגריעותא וברא"ש שכתב דאע"ג דבאמת יין מבושל אשתני למעליותא כמתני' תרומות פי"א מ"א מ"מ פסול לנסכים כדאמר בבכורות (י"ז) גפן שהדלה מה זבח שלא נשתנה כו' ובברכות (ל"ח) אף ירקות שנשתנה ע"י האור ובשו"ת הרי"ם יו"ד סי' ז' בטעם דמ"ד דם שבישלו מותר מה"ת כיון שע"י הבישול חשיב נשתנה, ומה שהק' שם מע"ז (כ"ט) לגבי יי"נ מבושל דפריך פשיטא משום דאיבשל פקע לי איסור וקשה דמאי שנא מדם שבישלו דפקע איסור משום שנשתנה, י"ל ע"פ פירש"י ע"ז (מ"ו:) דבאסה"נ לא מהני שינוי א"כ שאני יין דהוי אסה"נ, ובלאה"כ בענין בישול ע"י האור אי הוי שינוי מצינו קצת סתירות בזה, דבע"ז (ל"ז) אמר לגבי חיטין ועשאן קליות שא"ב משום בישול עכו"ם כמים מה מים שלא נשתנה מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתן ע"י האור, ואילו בפירש"י חולין (ק"ה:) ד"ה סולדת שאין נוטלין מהן לידים משום דנשתנו מתורת מים ועמד בזה בח"ס שם, ולי צ"ע עוד דגם לגבי קליות הרי אמר בכריתות (ה') דקלי לא אתי מכרמל משום דקלי נשתנו מברייתן וצ"ע: ובנ"ד בצוקר שנתבשל ודאי דל"ה נשתנה מברייתו ובפרט דכל עשיית הצוקר מתחילתו הוא ע"י בישול ואין בישול אחר בישול להיות חשיב נשתנה, ויפה הביא גם רו"מ לנ"ד מטו"ז יו"ד סי' רי"ז סקי"ז בשם מהר"ל בטעם איסור קומא דחלבא דלא דמי לדבש תמרים דמעיקרא אוכל והשתא משקה וקומא דחלבא מעיקרא משקה והשתא משקה והכ"נ בסירפ מעיקרא משקה והשתא משקה: ומה שהעיר רו"מ בלשון הט"ז לגבי דבש תמרים שהרי דבש אינו לא אוכל ולא משקה כמבואר בר"מ פ"א מטו"א מן התוספתא, ולק"מ דהט"ז שיגרא דלשון קאמר דבלשון בנ"א הוי משקה ועיין שבת (י"ט:) לגבי דבש דבורים אמר מעיקרא אוכל ולבסוף אוכל והק' בר"ש סוף עוקצין דהול"ל מעיקרא משקה ולבסוף משקה ובח"ס או"ח סי' מ"ה תי' כאמור דשיגרא דלישנא הוא ולפי"ז הכ"נ בדברי הט"ז כן: פרפר נ. ובבכורות (נ"ה) זכרותא דירדנא ממערת פחייס היכי דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר לי' בכולא ירדנא, זכרותא דדמא כבדא כדר"י דאר"י כבד שנמח מטמא ברביעית העיר רו"מ דלכאו' משמע דר"י לא רק קולא אשמעינן דלא מטמא עד דאיכא שיעור רביעית רק דגם חומרא קמ"ל דאע"ג שנימוח יש לה טומאת מת וקשה דאפי' אי לא פשיטא לן דזכרותי' דדמא כבדא מ"מ גם מדין בשר מטמא משום נצל כדאמר בנזיר (דף נ') בשר המת שנימוח ונקרש מטמא, ולשיטת הסוברים דנצל אין מטמא אלא בקרש אח"כ, שפיר יש חומרא בכבד שנימוח אע"פ שלא נקרש. אבל להסוברים דנצל מטמא אפי' לא קרש דהקרישה הוא רק לסימן דל"ה כיחו וניעו וכמו"ש במל"מ פ"ב מטו"מ קשה עכ"ד: הנה באמנה בדברי המל"מ אי בנצל בעינן קרש דוקא, פליגי בזה בירושלמי נזיר (פ"ז ה"ב) המוהל שקרש הא עודיהו מחוי לא, וחרנא אמר שאם יקרש ויהא בו כזית מטמא אפי' מחוי: וע"ד הערתו י"ל דמתני' דטהרות פ"ג מ"א ברוטב גריסין וחלב קרשו הרי אלו שניים חזרו ונימוחו כביצה טהור דאין חוזר לטומאה ישינה ומשא"כ בשמן חוזר לטומאה ישינה ובפי' הרא"ש ע"פ התוספתא דשמן כיון דבשעה שהי' קרוש אינו לא אוכל ולא משקה ולא נשתנה בינתים ממשקה לאוכל חוזר לטומאה ישינה אחר שנימח משא"כ ברוטב גריסין וחלב דבשעה שקרשו נשתנה ממשקה לאוכל, ולפי"ז נראה דגם בדין נצל שמטמא במת לכאו' יש סברא דבכבד שנימוח לא יהי' דין נצל כיון דכבדא כולא דמא והוא דם שנקרש, ובלבוש יו"ד סי' ע"ג ופמ"ג שפ"ד שהביאו דלהכי שריא רחמנא כבדא דכולא דמא משום דקרוש ועומד ודם הנשפך כמים אסרה תורה לא דם הכבד שקרוש ועומד וא"כ בכבד שהווייתו מן הדם אע"ג דאין על הדם תורת משקה בעודו בגוף עתו"ס חולין (פ"ז) מ"מ במציאותו הי' משקה צלול והרי נשתנה ממשקה לאוכל ע"כ אפשר דבנימוח אח"כ טהור כמו ברוטב גריסין וחלב ע"כ אשמעינן דמטמא עוד משום דם ברביעית: עוי"ל משום דלא פסיקא לן אי כבד בכלל בשר, דבנדרים (נ"ד) א"ל תן בשר לאורחים ונתן להם כבד השליח מעל כו', ובמהר"ם שיף הביאו פמ"ג מ"ז סי' ס"ז סק"א לצדד דבכבד לא יהי' דין בב"ח מה"ת דל"ה בכלל הכתוב דגדי אסרה תורה א"כ משום הך ספיקא לא יהי' ג"כ בכבד דין נצל דאינו אלא בבשר ולא בדם ומשום הך ספיקא אפשר שלא יטמא אפי' מספק למ"ש המל"מ פ"ב מטו"מ בשי' הר"מ דנצל אין מטמא כ"א בודאי ואל"כ אין בו אפי' טומאת ספק והכ"נ בכבד דהוא ספק אם הוא בכלל בשר לא יהי' בו דין נצל, ולא ידעינן אי מטמא כשנימוח ג"כ מדין דם ע"י שכבר הקפה והי' לכבד, ובתוספתא תוס' שבועות (כ"ג) דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה, אבל במת בעת שהקפה והי' לכבד הי' לו דין טומאת בשר ע"כ אף כשנמחה לא יהי' מטמא לא משום בשר ולא משום דם קמ"ל ר' יצחק דמטמא משום דם ברביעית: פרפר נא. ואמנם במ"ש המל"מ בשי' הר"מ דבספק נצל לא יהי' אפי' טומאת ספק יש להעיר דבזיר (נ') בעי אי יש נצל לבהמה וכתב הר"מ פ"א מאה"ט דמטמא מספק וקשה דלא יהי' אפי' טומאת ספק וי"ל דטעם הר"מ דבנצל אין טמא מספק משום דנצל הלמ"מ הוא וספק הלכה להקל, ולפי"ז למאי שכתב בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקל"א לגבי ספק ערלה בח"ל מותר משום ספק הלמ"מ דזה רק בספק במציאות משא"כ בספק חסרון ידיעה, ובשו"ת כוכב מיעקב סי' ט"ז תמה ע"ז מש"ס מפורש ברכות (ל"ו), וכתב לתרץ על נכון עיי"ש, א"כ ניחא שפיר דלכך בנצל דנבילה שפיר כתב הר"מ דמטמא מספק כיון דהוי ספיקא דדינא ומסייע זה לשי' הרדב"ז, ולפי"ז גם לנ"ד אי נימא דהוי ספיקא אי כבד הוי בכלל בשר הול"ל דמטמא מספק דין נצל, ועל כל אופן ניחא מה דקמ"ל ר' יצחק דכבד שנימוח דמטמא בתורת ודאי מדין דם ברביעית: פרפר נב. ובאותו ענין נ"ל בישוב הר"מ פ"א מאה"ט הט"ז בבהמה ששפעה חררת דם דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא והק' בכ"מ דתקשי עלי' קו' הש"ס בכורות (כ"ג) נהי דבמגע לא מטמא תיטמא במשא, ונראה לפי"מ דבעי בנזיר (נ') אי יש נצל לבהמה א"כ הכא בבהמה ששפעת חררת דם שהוא נבילה שנימוחה כדאמר בגמ' נימוח הולד עד שלא יוציא ובפירש"י נדה (כ"ז:) משום ביטול ברוב מיחוי הנפל בדם עכ"ל, א"כ הוא רק בכלל נצל רש"י ותוס' נדה (כ"ז) ד"ה מ"ט דר"ש,