חזון נחום רלג

חע"א, וענין שבע לה טומאה במנחות (כ"ד) וא"כ מה יועיל כאן מה שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף ליומא אחרא

ונראה הנה מה שכתבתי לתלות מחלוקת הר"מ והראב"ד ז"ל בפלוגתא דר"פ ורבה בנזיר (ז') אי יומי מפסקי מהדדי צ"ע אם יש ענין לזה, אבל הנה שי' הראב"ד מוכרח בש"ס דמכות (כ"ב) דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט הרי מה שכולל לזמן מקרי כולל ומוסיף וכמו שהקשה כן בא"מ בשו"ת על שי' הרמז"ל, וא"כ י"ל דגם שי' הר"ת הוא כשי' הראב"ד לכך בנזיר שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום חייב, אך לפי"ז צריך להבין מ"ש הראב"ד דכהנים בזה"ז א"ח משום טומאה אף דליכא מוסיף לזמן והרי שי' הראב"ד עצמו דמוסיף לזמן מקרי מוסיף

ונראה דגם הראב"ד מודה דמוסיף לזמן ל"ה מוסיף וכסברת הכ"מ והרדב"ז משום דליכא מוסיף ליום שנאסר, ורק לגבי שבועה שלא אוכלנה או גבי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט מקרי מוסיף וכולל, משום דשבועה הוי אי' גברא ואנו דנין על האדם, ולכך גם מה דמוסיף ליומא אחרא מקרי מוסיף שהרי מוסיף לגבי האדם שיהי' אסור באכילת הככר או שיהי' אסור בחרישה ליומא אחרא, ומשא"כ לגבי כהן שנטמא דל"ה אי' גברא וכמו"ש המהרי"ט סי' נ"ג דנזיר וכהן בכל דיניהם ל"ה אי' גברא רק אי' תורה דרמי רחמנא עליהם מפני קדושתם לכך בכהנים בזה"ז א"ח משום טומאה אף דמוסיף ליומא אחרא לא מקרי מוסיף כיון דליכא הוספה על היום שנאסר ואין אנו דנין ג"כ על האדם כיון דאי' טומאה לכהן ל"ה אי' גברא

איברא שדברי הראב"ד ז"ל הם לכאו' נגד משנה מפורשת פ"ד דשמחות דאמר נטמא לאחר יום הכל מודים שהוא חייב מפני שסותר יום אחד הרי מפורש דמוסיף יום חייב, אך באמת ניחא בפשיטות דבנזיר אף שאינו אי' גברא שפיר מקרי מוסיף ליומא אחרא משום דבנזיר כתיב והימים הראשונים יפלו, א"כ ל"ש בזה הטעם של הכ"מ והרדב"ז דליכא הוספה ליום שנאסר, דז"א שהרי בנזיר פועלת הטומאה החדשה גם לימים הראשונים שהרי סותר את הקודמים שיפלו וימנה מחדש

ומעתה סרה תמיהת המפור' על שי' הראב"ד ממה דבעי הש"ס בנזיר בקבר אי גמירי שהי' ולהנ"ל הראב"ד יפרש שפיר כפי' הר"ת בנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום אחד וכדמתני' דשמחות, דרק לגבי כהנים בזה"ז כתב דאין עליהם חיוב טומאה משום דגבי כהנים לא מקרי מוסיף, משא"כ לגבי נזיר שסותר את הקודמין הוי מוסיף ליומא אחרא וליום שלפניו, וכש"כ הוא מדין שבועה שלא אוכלנה דמקרי מוסיף ליומא אחרא להראב"ד לשיטתו ודוק היטב

בסי' קכ"א בנוגע לזה ובסוגי' דאוכל חמץ של הקדש הרחבתי פלפול הלכה בתשו' מאז להחריף כמר נפתלי ענגלענדר כעת ח"ג הרב הגביר בסאנץ אבל קצר המצע מהשתרע האריכות שבו ואפשר שתמצא מקומה במהדורא תנינא ברצה"ש: פרפר מט

בסי' קכ"ו כתבתי בישוב קו' התוס' פסחים (ט"ו) ד"ה חבית דאי ברה"י ספיקו טמא, הנה בפנ"י הק' על קושיתם שהרי גם בס"ט ברה"י איכא שמא יבא אלי' ויטהרנה שיאמר שלא נגע והניח בצ"ע, ואמרתי דבאמת בס"ט ברה"י לש"ל כן לפי מה שחקר בש"ש ו' פכ"ג דבס"ט ברה"י לא יועיל ע"א לטהר ובאמת מפורש בירושלמי סופ"ו דסוטה לגבי ג' עדי סתירה וע"א אומר שלא נטמאה עיי"ש ודוק, והנה במהרש"א יבמות (ס"א) הביא מד' מה שלא שיבר משה הלוחות ע"פ ששמע מהקב"ה עד שירד וראה משום להורות שאין לסמוך על ע"א, וא"כ שמצינו חידוש להשתמש בדין ע"א נגד כביכול ית"ש מכש"כ שניתן רשות לגבי אלי' לומר כן וא"כ בס"ט ברה"י דאין ע"א נאמן לש"ל שמא יבא אלי' ויאמר שלא נגע ודוק בהערה זו, ובתשו' להרב הנגיד החריף ר' פנחס ענגלענדר בקרעניץ והוספתי נופך דר"א ור"י הכא דפליגי אי אמרי' שמא יבא אלי' כו' אזלו לטעמי' בב"מ (נ"ט) דאר"א מן השמים יוכיחו ור"י אמר תורה לא בשמים היא ועפי"ז בישוב קו' התוס' שבת (כ"ה) ד"ה אחת ואכמ"ל

ובחידוש שהעליתי בפנים דבמשקין לא יהי' דין ס"ט ברה"י כלל כיון דלא איקרי טמא הוספתי עוד עד"ז למאי דאמר בפסחים (ט"ז) רביעי בקודש לא איקרי טמא דלא יהי' ג"כ ברביעי דין ס"ט ברה"י דהוי רק ככל ספק איסורא, ולכאו' א"כ לא יהי' בו ג"כ דין ס"ט בר"ה, אבל לא יתכן שיהי' חמור רביעי בקודש מדין שלישי דבו ס"ט בר"ה טהור ודאי, ובתשו' להחריף כמ' ראובן דארף מראדימישלא במה שהעיר דא"כ גם בדין חה"ק מכשיר למאי דאיבעי' במנחות (ק"ב) דלא לימנו בי' ראשון ושני א"כ הוי רק פסול ולא טמא לא יהי' בו דין ס"ט בר"ה ויהי' מיושב קו' תוס' חולין ב' ד"ה דליתי כמו דנישיילה אבל דא בורכא כאמור דלא יתכן דהכשר חה"ק יהי' חמור מהכשר מים שיש בו דין ס"ט בר"ה טהור ולא יהי' טפל חמור מן העיקר, זולת שיש לדון ע"פ התוס' חולין (ט') דס"ט בר"ה טהור לא משום דילפינן מסוטה רק מטעם דמוקמינן בחזקת טהרה א"כ מטעם זה גם בטומאה מכח חה"ק איכא דין ס"ט בר"ה, רק דעכ"פ לא יהי' בחה"ק דין ס"ט ברה"י טמא ודאי כיון דלא איקרי טמא לא ילפינן מסוטה כנ"ל ויש ליישב בזה קו' הש"ש בהא דריש חולין אלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי והק' להנ"ל דבס"ט ברה"י אין ע"א נאמן לטהר ולמ"ש התוס' שם דאיירי בבמה דהוי ס"ט ברה"י איך סגי לי' בברי, ולהנ"ל כיון דדם קדשים אינו מכשיר ואתכשר רק בחה"ק כמו"ש התוס' ע"כ רבה בר עולא דמוקי למתני' בטמא במוקדשין ס"ל כר"א בחולין (ל"ו) דפשיטא לי' דחה"ק אין מונין ראשון ושני א"כ לש"ל בזה דין ס"ט ברה"י והוי רק ככל ספק איסור ובברי לי סגי והש"ס דמקשה כולהו כרבה בר עולא לא אמרי כו' לכאו' הומ"ל דס"ל בחה"ק מונין ראשון ושני אבל עדיפא משני ודוק היטב: פרפר נ. בחתימת הספר נעתרתי להשואל להביא כאן התשו' אליו ע"ד השמטה לה' נדרים: ב"ה ח' תמוז תרצ"ט. כבוד ידידי הרב הגדול החו"ב מו"ה יוסף צינאמאן נ"י ר"מ פה"ק

לעומת שאלתו עם ח"ת, באחד שקיבל עליו בנדר שלא לשתות מים המתוקין בצוקר אם מותר לו לשתות מים המתוקים עם סירפ, ורו"מ העיר בכמה דמיונות שונות לענין אי מקרי שינוי ופנים חדשות בכה"ג וערבו לי דבריו, אבל למסקנא נראה בנ"ד דבצוקר שנמחה ונתערב במי הסירפ ל"ה שינוי כלל וכמו בנודר מיין שאסור ביין מבושל ביו"ד סי' רי"ז סעי' ט"ו וכתב הרא"ש בשם הירושלמי דחמרא בחמרא מבשלא חד מינא הוא, ובט"ז שם בשם הר"ן בטעם יש מי שאוסר בקונדיטון אע"ג שיש לו שם לווי שאני התם דמין אחר הוא משא"כ כאן דשניהם יין ומפני שנתבשל לא הפסיד, ועוד דכאן שאמר בלשון שאני שותה הרי אסור אפי' בטעם כמבואר בסי' רט"ז סעי' ע' דאם אמר שאני טועם או שאני אוכל אסור אפי' בתבשיל שיש בו טעם