חזון נחום רלב

בב"ת במשך ט' חדשי העיבור ובכה"ג חשיב עובר לקבולי קדושה כפירש"י ותוס' לקמן (כ"ה) לכך איכא ב"ת, והנה לכאו' דבריו בהשכל, אבל הרי לדבריך לא משכחת לעולם ולדות קדשים שהקדישה ואח"כ נתעברה כיון דזמן עיבור ט' חדשים ובנדה (כ"ד), איבעיא לי' אי יולדת לשבעה, וא"כ גם התוס' תמורה (י"ח) איירי בהקדישה מעוברת והדק"ו, זולת מה שי"ל דמשכחת בבהמה דקה דיולדת לה' כמבואר בבכורות (ח') ומשא"כ בהא דהעיד ר' פפייס שהיתה לנו פרה דהיא בהמה גסה: ובעיקר סברת התוס' שלא יעבור בב"ת בולדות קדשים ותמורות משום דל"ה הקדש פיו יש להעיר דאזלי בשיטתם בתוס' ר"ה (ד') ד"ה ומעשרות דבטבל כל זמן שלא הפריש ליכא ב"ת, אבל ידוע מה שהקשו ע"ז מירושלמי שקלים פ"ג ה"א דא"ר יוסי המשהה טבלו עובר בב"ת והרי דאפי' ליכא הקדש פה איכא ב"ת, ולפי"ז מיושב דקו' הש"ס מעצרת בעי מיכלי היא ע"פ שיטת הירושלמי שהוא באמת השגה לדהתו"ס בר"ה, ולפי פי' הפנ"מ שם דפליגי בזה ר' יודן ור' יוסי דרק ר' יודן ס"ל הכי דמשהה טבלו עובר בב"ת ור' יוסי מקשה בלשון בתמי' א"כ דהתו"ס עולים בשיטת ר' יוסה וקו' הש"ס הוא אליבא דר' יודן בירושלמי, ויתכן עפ"ז להמשיך בדברי הירושלמי שהביא כאאמו"ר שליט"א דר' יוסה דאמר בירושלמי דר"ה דליכא בתמורה לאו דב"ת הוא לשיטתו כאן בירושלמי שקלים דבטבל ליכא ב"ת ודו"ק, זה שחדשתי במועדו לפני כמה שנים: אברהם וויידענפעלד. פרפר מו. בסי' קי"ג בקו' המנ"ח בחגיגה (כ"ו) דמקשה הש"ס דהוי כלי העשוי לנחת והרי למ"ש הצל"ח דכ"ש מקב"ט אפי' מראשון ושני דחה"ק משוי לי' אוכלא א"כ הכ"נ אע"ג דהוא כלי העשוי לנחת מקב"ט מטעם אוכל עיין בפנים מ"ש בזה, ובמק"א בתשו' חשבתי לתרץ ע"פ התוס' יבמות (ז') מ"ש דדייק מדקתני הוציאוה הוציאוה תרי זמני דאי לאו דהוי אי' דאו' לא הי' ממהרין כל כך עכ"ל, לפי"ז הכ"נ מקשה הש"ס על שאמרו הזהרו שלא תגעו בשלחן והרי הוא כלי העשוי לנחת דאי משום חה"ק דרבנן לא היו אומרים בלשון הזהרו בדמיון שכתבו התוס' שלא היו אומרים הוציאוה תרי זימני שהוא דרך אזהרה וגם שהה"מ פ"א מאישות כתב דבדרבנן לאו כ"ע זהירי א"כ לגבי טומאה דרבנן מטעם חה"ק לא היו משתמשין בלשון הזהרו דע"ה לא צייתי להזהר בה ושאני טומאת ע"ה גופא דאחמירי עלי' חכמים כדאו' לענין הע"ש וכ"ד כתוס' חגיגה (כ"א), זה בהשקפה ראשונה, אבל ז"א דהרי בברכות (ח') אריב"ל לבניו הזהרו בורידין כר"י אף שהוא רק דרבנן השתמש בלשון הזהרו: אמנם בתשו' להשואל בסוגי' דחגיגה שם הזהרו שלא תגעו בשלחן ובתוס' שם בכהנים ע"ה הנכנסים להשתחוות בהיכל, והרי בתוס' חגיגה (י"ט) בשם הר"מ מפנטיזא דמה שגזרו על ע"ה הוא רק משום שמא ישבה עליהן אשתו נדה והוא נושא את המדרס ולפי תוס' יומא (ה') דמחוסר בגדים שנכנס להיכל חייב מיתה א"כ הכא שנכנסו הכהנים ע"ה להיכל על כרחו שפשטו בגדיהם ולבשו בגדי כהונה א"כ שוב אין יכולים לטמא את השלחן דמשפירש מבגדיו הוי רק ראשון לטומאה שאין מטמא כלי, והיא הערה יפה וכעי"ז הק' התוס' חגיגה (י"ט) בהא דנדה (ל"ג) עיי"ש: ואמרתי ע"פ הקדמת קו' המנ"ח הנ"ל דהשלחן אפי' דהוי עשוי לנחת מקב"ט מטעם חה"ק וי"ל דאי משום חה"ק דרבנן ל"ה חיישינן לגבי טומאת ע"ה שהוא ג"כ דרבנן למאי דאמר בשבת (ט"ז) כלי זכוכית דרבנן וטומאה ישינה דרבנן בטומאה דאו' אחיתו לה רבנן סומאה בטומאה דרבנן לא אחיתו בה רבנן טומאה, והכ"נ לגבי חה"ק דרבנן דקרי לה הש"ס זבחים (מ"ז) מעלה בעלמא לא אחיתו בה טומאה בטומאת ע"ה דרבנן, והנה בתוס' שבת שם הק' מע"ז (נ"ב) דאיכא טומאה ישינה אפי' בטומאת ע"ז דרבנן ותי' דהתם רק אותה טומאה דרבנן אבל הכלי מקב"ט דאו' משא"כ הכא בכלי זכוכית דלא מקבל שום טומאה אלא מדרבנן, ולפי"ז מיושב קו' הנ"ל דאי משום שאחר שפשטו ע"ה בגדיהם דל"ה רק ראשון לטומאה מ"מ השלחן שהוא כ"ש שפיר מקב"ט אף מראשון מטעם חה"ק כדברי הצל"ח הנ"ל דבשלמא מטעם כלי העשוי לנחת דהכלי גופא אין מקבל שום טומאה מה"ת לא אחיתו רבנן טומאה דרבנן של חה"ק אבל אחר דמשני הש"ס דמגביהין את השלחן ול"ה כלי העשוי לנחת רק מה דהוי במקרה שלא נגע אלא בראשון שוב מהני חה"ק דמקב"ט אף מראשון ואחיתו בה רבנן טומאת ע"ה דרבנן כמו דאחיתו טומאה ישינה בדרבנן בכה"ג ודוק היטב: פרפר מז. [מבהמ"ח] בישוב קו' השואל הנ"ל החו"ב כמר משה אהרן רויך נ"י אמרתי במועדו ע"פ דאמר ביומא (כ"ג) מ"ט דר"ל אס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשרה בשני כלים כו' ובתוס' שם דלא תקשי לר"ל יש לך דבר שאינה עבודה וטעונה בגדי כהונה דהא ל"ק דגזה"כ הוי להחמיר לפי"ז נמצא דה"ה במה דמחוסר בגדים שנכנס להיכל חייב מיתה דמ"מ ל"צ ד' בגדים וסגי בכתונת ומכנסים דלא עדיף מתרומת הדשן לר"ל כיון דלאו עבודה היא ובמל"מ פ"ט מבי"מ הוכיח מתוס' יומא כאן דיש איסור כניסה לזר אצל המזבח ובפירש"י יומא (מ"ה) בהא דאמר וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח והלא נאמר אל כה"ק או אל המזבח לא יקרבו, א"כ לפי"ז דסגי בכתונת ומכנסים לכניסה והיו לבושין עוד מצנפת של חול ע"כ שפיר חשו בטומאת ע"ה שלא יגעו בשלחן משום נושא מדרס ע"כ א"ל הזהרו ודו"ק: אברהם וויידענפעלד. פרפר מח. בסי' קט"ו בשי' הראב"ד פ"ה דנזירות דבטומאה וטומאה אפי' שלא בחיבורין פטור משום שמחולל ועומד וכהנים בזה"ז דכולנו ט"מ אין עליהן חיוב טומאה כלל, עיין בפנים כתבתי במק"א בתשו' לב"ד הרב הג' החו"ב מו"ה שבתי כ"ץ ראפאפורט נ"י רב בבד"ר דקראקא במה שתמהו על הראב"ד ז"ל הרמב"ן ז"ל בתוה"א הביאו המגדל עוז והאריך בזה בשאג"א החדשות שאיך יפרנס דברי הש"ס שבועות ונזיר (י"ז) דבעי בנזיר בקבר אי גמירי שהי' ותקשי קו' התוס' דמחולל ועומד, ולהראב"ד ל"ש תי' התוס' דבכל שעה מוזהר לפרוש מן הקבר שהרי לדידי' אפי' פירש ונגע אח"כ פטור, גם תי' של הר"ת שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום לש"ל שהרי כתב דכהנים בזה"ז אין חייבין שוב לעולם משום טומאה. ונלע"ד דכבר הערתי בתי' הר"ת דלמה חייב בנטמא סמוך לחשיכה משום מוסיף יום לפי"ד הר"מ בפ"ד מה"ש ה"י בשבועה שלא אוכל ככר זה היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה א"ח אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה, וכתב הראב"ד שזה שבוש שהרי מוסיף על שאר הימים, אבל הכ"מ והרדב"ז כתבו בש' הרמז"ל דמה שמוסיף ליום שאח"כ לא מקרי מוסיף כיון דליכא הוספה ליום שנאסר, והשתא הרי גם לענין טומאת כהנים ונזיר דפטור במחולל ועומד היא מגדר דאין איסור