חזון נחום רלא

הוי בגדר אה"ט, ולפי"ז יתכן דמ"ש התוס' ביומא דבלא קרא הוי ידעינן דטבו"י כשר בפרה דמהיכי תיתי לפסלו הוא רק לדידן דטבו"י קלישא טומאתו דמשטבל אזלא לה טומאה אבל לר"ע דטבו"י מקרי אה"ט מסתבר לפסול בפרה כמו טמא וא"כ מתורץ קו' כאן אליבא דר"א דבשיטת ר"ע אמר ודו"ק: פרפר מא. ובדברי התוס' פסחים (ס"ט) ד"ה שמא יעבירנה שנזכרו בפנים וז"ל וא"ת ואמאי חיישינן להכי הלא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים וי"ל דמעביר בכלי אבנים וכלי גללים דלא מקב"ט נשאלתי דמכיון שנטמא הנושא את המים ממילא פוסל גם את המים דל"ה הנחה במקום טהור, ונלע"ד שי"ל דבר חדש ע"פ הירושלמי בכורים פ"ג ה"ד הנחה מה שתתיר למחו"ז הניחן בלילה מהו פי' משום דכתיב והניחו לפני מזבח וגו' וכיון שהיתה ההנחה שלא בזמנו אף שמונח אח"כ ממילא בזמן מצותו חשיב כמחוסר הנחה וכה"ג בשבת (כ"ג) בעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למוצ"ש למ"ד הנחה עושה מצוה מניחה ומדליקה דהנחה מבעו"י לא חשיבה הנחה, וביומא (כ"ט) כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף דבתר שעת הנחה אזלינן, ולפי"ז הכ"נ לגבי מ"ח דכתיב והניחו במקום טהור י"ל דליכא עכובא כ"א היכי שתיכף בשעת הנחה כבר הי' המקום טמא, אבל הכא בשעה שנטל המ"ח בידו טהור הי' רק שנטמא ע"י המים והרי כתיב והניחו במקום טהור ובתחלת ההנחה הי' טהור אף שנטמא אח"כ בהנחה דממילא אין זה בכלל והניחו כה"ג דבכורים דהנחה דממילא ל"ה בכלל והניחו, ובשו"מ ח"ג הביאו בחי' הרמ"ל למס' פרה הק' דגם בקק"ל דכתיב תאכלו אותו במקום טהור עיין זבחים (נ"ה) יהי' דינו כמ"ח דאין ניצול בצ"פ, ולמ"ש ניחא דהכל תלוי רק בהנחה ושאני מ"ח דכ' והניחו במקום טהור ודו"ק: פרפר מב. בסי' ק"ח בישוב קו' התוס' תמורה (י"ט) ותי' והא דתני אשם בן שנה והביאו בן שתים כשר איירי בשלא לשמו ומה שכתבתי בהסבר פלפול יפה, כן במק"א בתשו' להרב הנגיד החו"ב מו"ה צבי הלל שפירא נ"י ברישא כתבתי בישוב הערתו במנחות (צ') אשם נדבה מי איכא שהק' בחי' הרשב"א דהרי איכא אשם נדבה לר"א דאמר אדם מתנדב א"ת בכל יום והוא לפלא לכאו' שהרי בזבחים ע"ז אמר דאין יכול להתנות אם מצורע על א"ת דאמרי בדכרי מחלפי לך דאשם מצורע בן שנה וא"ת בן שתי שנים עכ"ק, אבל ע"פ האמור מיושב משום דבמנחות צ' דאיירי התם באשם מצורע ששחטו של"ש דכשר בן שתים עולה קו' הרשב"א לנכון והארכתי עוד שאין כאן מקומו: פרפר מג. בפנים הבאתי פירש"י נדרים (ט') דבל תאחר ליתא בנדבה ומה שהק' ע"ז בצ"ק מר"ה ד' כתבתי עוד במק"א דרך פלפול דפירש"י בנדרים הרי איירי שם לדברי ר"מ ולדידי' יש הוכחה דבנדבה ליכא בל תאחר, דהנה בר"ה (ד') דמקשה ופסח בר מקרב ברגלים הוא זימנא קביעא לי' ואי לא אקרבי' אידחי וכתב בט"א בכוונת הגמ' דאין עובר בב"ת אלא בדבר שלאחר איחורו אכתי בר תשלומין הוא כלישנא דקרא לא תאחר לשלמו משא"כ פסח דאי לא אקרבי' בזמנו לית לי, תשלומין לא שייך גבי' הלאו דב"ת כלל, ולענ"ד יש לו מקור בירושלמי כאן ר' חגי בעיא קומי ר' יוסי כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל א"ל לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין ודו"ק [ומהירושלמי כאן הקשו האחרונים על שי' הרוקח ה' לולב מ"ש דמילה שלב"ז תשלומין דשמיני הוא דמשוה"נ ל"ה מעשהז"ג וצריך קרא דאותו ולא אותה והרי בירושלמי מפורש דמילה ל"ה בתשלומין] אך לפי"ז נמצא הוכחה דבנדבה ליכא לאו דב"ת כיון דא"ח באחריות ול"ה בר תשלומין דבגמ' מייתי קרא והי' בך חטא ולא בקרבנך חטא שאין הקרבן נפסל בב"ת וקשה דתיפוק לי' דא"כ בנדבה כיון דנפסל הקרבן ול"ה ג"כ בתשלומין ליכא ב"ת וכבר הק' כן בט"א, רק דבאמת מקרא זה דממעט ולא בקרבנך חטא נשמע דבנדבה ליכא ב"ת, אבל בט"א לקמן כתב דדרשא זו ולא בקרבנך חטא אתי' רק אליבא דר"מ דס"ל דברגל אחד עובר בב"ת וא"כ העשה דובאת שמה והלאו דב"ת באין כאחת, אבל לדידן תיפוק לי' שלא נפסל הקרבן דא"כ לא משכחת הלאו דב"ת כלל שכבר נפסל הקרבן מרגל ראשון דעבר בעשה רק דאתי' הדרשא אליבא דר"מ דוקא, ולפי"ז מתורץ קו' הצ"ק דמה דדריש בר"ה מגז"ש דנדבה ג"כ איתא בב"ת הוא שפיר לרבנן, אבל פירש"י דנדרים אתי' שפיר לר"מ התם דלדידי' יש הוכחה דבנדבה ליכא ב"ת אע"ג דעבירת עשה ודאי איכא דבקרא ובאתם שמה כתיב נדריכם ונדבותיכם מ"מ לאו דב"ת ליכא בנדבה אליבא דר"מ ודוק ע"ד חדוד התלמידים: פרפר מד. ובענין בל תאחר נמצא חידוש בתוס' תמורה (י"ח) ד"ה אפי' ממרעייהו וז"ל דסד"א כיון שהם תשושי כח א"צ להעלותם הואיל ואינו תחילת הקדש כגון ולדות ותמורות ובהגהות חק נתן שפי' דבולדות קדשים ותמורה כיון שלא הקדישו בפיו ליכא ב"ת שהוא מוקשה מדלקמן דפריך ולרבא מעצרת בעי מיכלי דמפורש דאיכא בולדות קדשים בל תאחר ובס' ט"ת עמד בזה, וכתבתי ליישב דהתוס' שכתבו חידוש זה ג"כ לגבי תמורות קדשים דליכא בהו לאו דב"ת יותר קשה מש"ס ר"ה (ה':) לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו ועבר עליו הרגל סד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעבר עלי' כולי' רגל דמי קמ"ל, הרי ממעט רק שאין מצטרף הוא וחילופיו לג' רגלים אבל בתמורה עצמה איכא בל תאחר וחידוש שלא עמד בזה בס' ט"ת שם, אבל באמת מה נפלא לראות בירושלמי ר"ה שם דא"ר יוסה לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כהדא דתניא ואל פאה"מ לא הביאו ולא את חליפיו מבואר בשי' הירושלמי דבתמורה ליכא בל תאחר כלל ועוד יותר נפלאות דליכא בה דין שחוטי חוץ רק דלהלן בירושלמי אר"י פירשה לענין שאין מצטרף הוא וחליפיו לג' רגלים כשי' ש"ס דילן וא"כ דהתוס' תמורה (י"ח) הנ"ל דבולדות קדשים ותמורה ליכא ב"ת הוא עפ"י שיטת ר' יוסה בירושלמי ולא קשה ע"כ קו' הנ"ל בש"ס דילן דמבואר דאיכא ב"ת בולדות קדשים אע"פ דל"ה הקדש פיו כיון דבאמת פליגי בזה ש"ס בבלי וירושלמי ודו"ק: פרפר מה. [מבהמ"ח] ג"א נכנסתי בענין בתשו' הנ"ל להשואל הב' החריף קלמן רינדער נ"י בטארנא במה שבא השואל לתרץ קו' בתוס' תמורה (י"ח) הנ"ל דלקמן דמקשה מעצרת בעי מיכלי' אהא דהעיד ר' פפייס שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג, משום דעל כרחו מיירי שהקדישה מעוברת דאל"כ עבר על האם