חזון נחום רל

קל על חמור והי' א"כ חל לאו דנבלה אגיד ממילא הי' לפי"ז נבלה לאו הכולל יותר מעשה ול"ה להנל"ע ומה דאמר ריה"ג דהוי להנל"ע הוא רק אחר דידעינן דנבלה לא אישתרי לכהנים, דוק והבן היטב, וכל אלה עתיקי ילדותי לכן קצרתי בהם: פרפר לז. עוד באותו ענין דלמשחה לגדולה כתבתי בתשו' להחריף מנחם בראכפעלד במישלניצא בהא דפסחים (ע"א) דאר"ה ברי' דר"י משמחו בשעיר הרגלים אמר רבא ב' תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא כו' וקשה דמשמע דוקא שמחה הוא דליכא הא מ"ע ואכלו אותם מקיימי באכילה זו והרי בקדשים בעינן למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים מה דליתא בחי עכ"ק, ונ"ל דבירושלמי תרומות (פ"ד ה"ד) אמר לך נתתי למשחה לשמחה, מבואר דבכלל למשחה הוא לשמחה א"כ באמת היינו דמקשה הש"ס ושמחה בחי ליכא ולא קאמר מטעם דל"ה למשחה משום דהיינו הך דלמשחה ולשמחה חדא הוא ודוק: פרפר לח. ומה דקשה ג"כ בסתירת ש"ס דילן והירושלמי ר"ה פ"א ה"א ובכ"ד קיימה ר' אבודמא נחותא בכהנים בשעיר וקשה להירושלמי מה דמקשה בש"ס דילן שמחה בחי ליכא, הנ"ל בזה הנה בק"א מנחות (ס"ג) העיר בדבר החדש דבישול חטאות ציבור הותר בשבת כמו הקטר חלבים ואימורין דהוי מצוה ולא דמי לפסח שאין צלייתו דו"ש משום דל"ח לאכילה ביום, אבל בשטמ"ק שם כתב דאין בישול הקרבנות דו"ש, והנה לשי' הק"א אין להקשות ממתני' דמנחות צ"ט) דחל יוה"כ להיות בע"ש שעיר של יוה"כ נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי ואין הבישול דו"ש, דהתם לא דחי שבת של לילה בקרבן של יום וכה"ג דאין חלבי יוה"כ קרבין בשבת, ועפ"ד הק"א י"ל בישוב קו' הגהת מנח"א בארוך לש"ך סי' צ"ה בהא דזבחים (צ"ז) בכל יום נעשה גיעול לחבירו דתקשי על יום השבת שלא בישלו בהם, ולהאמור הרי באמת בישלו בהן חטאות הציבור, ואמנם דברי הק"א הם נגד גמ' מפורשת פסחים (ע"א) הנ"ל חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין כו' הרי שאין דו"ש וכפירש"י, אבל נראה שהדבר תלוי בפלוגתא דרבי וראבר"ש במנחות (ע"ב) דרבי דאמר נקצר שלא כמצוותו כשר ומ"מ דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה כמו הקטר חלבים ואיברים אע"ג דכשרים כל הלילה וראבר"ש אמר שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת וזה לא שייך רק לגבי הקטרה משום דהשחיטה הוא צורך ההקרבה, ומשא"כ לטעמא דרבי גם בישול חטאות י"ל דדוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה ובפרט למ"ש בשו"ת ח"צ סי' קנ"א ע"פ הרמב"ן דאפי' בשלמים הנאכלין לב' ימים ולילה א' עיקר מצותו ביום הראשון וכדכתיב ביום זבחכם יאכל ומפורש באמת בתו"כ פ' צו קט"ז ביום הקריבו את זבחו מצוה לאכול ממנו ביום הראשון וא"כ הכ"נ בחטאות ציבור חביבה מצוה בשעתה להתיר הבישול בשבת כדי שיאכלו הכהנים ביום זבחו, רק למאי דדחי ראבר"ש דשאני הקטרה שכבר דחתה שחיטה את השבת אין בישול החטאות דו"ש, והנה בירושלמי סופ"ק דר"ה פשיט לי' דקצירת העומר דו"ש אע"ג דנקצר מבעו"י כשר ובשו"ת ח"צ סי' קט"ו בישוב הרמז"ל שסמך על סוגי' הירושלמי ומשום דחביבה מצוה בשעתה וא"כ מיושב קו' הנ"ל מה דל"ק להירושלמי קו' הש"ס פסחים (ע"א) דשמחה בחי ליכא משום דהירושלמי לשיטתו באמת לא היו נאכלין חי שבישול שעירי הרגלים הי' דוחה שבת ודוק היטב: פרפר לט. בסי' ק"א בשי' רש"י נזיר דחטאות המתות לא גמירי כ"א בבהמה ולא בחטאת העוף כתבתי במק"א בישוב הר"מ פ"ב משקלים ה"ב שהיו שופרות לקיני חובה שהק' היש"ש מיומא (נ"ה) דא"ר יהודה לא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעלי' ונברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך נשתרי קסבר ר"י אין ברירה וא"כ הרמז"ל דפסק ג"כ אין ברירה איך פסק כאן כרבנן דלא כר"י: ונ"ל דלכאו' קשה לפי שי' רש"י הנ"ל בנזיר א"כ הכא אמאי אר"י שלא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעלי' הרי בעופות לא שייך זה, רק לדברי השעה"מ שהבאתי בפנים ניחא דלר' יהודה לשיטתו בתמורה (י"ט) דחטאת ציבור מתה דלית לי' חמש חטאות בחד מקום גמירי להו א"כ דה"ה בקיני חובה שהן חטה"ע איכא דין חטאת שמתו בעלי': אמנם הרמז"ל אף שפסק כר"ש דאין חטאות ציבור מתה מ"מ לא חילק בין בהמה לעוף, גם בפ"ד מפהמ"ק הי"ד הביא דין מתני' דגיטין (כ"ח) השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים דמוקי לה ר"פ בחטה מבואר שיטתו דגם בחטה"ע איכא דין חטאת שמתו בעלי' ובשעה"מ עמד בזה, אבל בס' ויקן יוסף מערכת ותמנ"ע כתב לתרץ דאע"ג דבעוף לא גמירי דתמות לא עדיף מחטאות הציבור אע"ג דליכא בהו דין חטאות המתות מ"מ לרעי' אזלו ואפי' להתוס' יומא (נ') דרעי' הוא רק מדרבנן מ"מ גם בעוף אמרי' הכי וכיון דמן הדין רועה מדרבנן ואין פדיון לעוף ממילא למיתה אזלא וכמו"ש התוס' יומא (ס"ה) ד"ה ומשום עיי"ש, ולפי"ז מיושב הר"מ כמין חומר, דהש"ס יומא יפה אמר אליבא דר' יהודה דלא מהני דנברור ד' זוזי משום דאין ברירה, אבל הרמז"ל לשיטתו דפסק כר"ש דחטאות המתות לאו בחד מקום גמירי ולכך אין חטאת הציבור מתה וה"ה בחטה"ע לא גמירי דתמות רק משום רעי' מדרבנן וא"כ שוב מהני דנברור ד' זוזי דבדרבנן יש ברירה ודוק היטב, ובתשו' להחריף ארי' ליב רייך תלמיד ישיבת כוכב מיעקב בטשעבין כתבתי עוד אריכות פלפול בזה וכאן קצרתי: פרפר מ. בסי' ק"ד בהא דזבחים (צ"ג) דאר"א מ"ח שנטמאו מטהרין ואמר רבה ר"א בשי' ר"ע רבו אמרה, כתבתי בתשו' להאברך החריף מו"ה אברהם יעקב גראס בקשאנוב על הערתו בגמ' הנ"ל דר"א אמר מ"ח שנטמאו מטהרין ובס' חק נתן בפי' התוס' שם דר"א לא בעי אחר קידוש מקום טהור, והרי התוס' יומא (מ"ג) הק' דלמ"ל קרא דטבו"י כשר בפרה דמהיכי תיתי לפסלו ותי' דסד"א מדבעינן להניח במקום טהור בעינן גם גברא טהור קמ"ל והשתא לר"א דאחר קידוש ל"ב מקום טהור הדק"ו: לפום רהיטא י"ל כיון דבגמ' שם דר"א בשי' ר"ע רבו אמר ממילא ל"ק לדידי' קו' התוס', דהנה בסוטה (ל') אמר וכ"ת דאיכא למיפרך מה לטבו"י שכן אה"ט הא אייתי ממחו"כ ולא פרכי והיינו דר' יוסי יליף רביעי בקודש בק"ו ממחו"כ ולא חשיב לי' ר' יוסי פירכא משום דהשתא דטבל אזלא האי טומאה פירש"י עיי"ש, והנה בפסחים (י"ט) אמר דר"ע דאית לי' שלישי בחולין לית לי' ק"ו דר' יוסי ופירש"י דלית לי' ק"ו דר' יוסי משום פירכא דדור אחרון דמה לטבו"י שכן אה"ט נמצא דהדבר בפלוגתא אי טבו"י