חזון נחום רכט

רק אחר דמרבי קרא יהי' לרבות שוגג כמזיד דחמורה אפי' בטעות ואמרי' דלוקה על התמורה משום דבדבורא קעביד מעשה לכן סד"א דבמזיד לא תחול תמורה משום דארבעים בכתפי', משא"כ קודם דמרבי שוגג לא תקשי לומר דמרבה קרא מזיד בתמורה אע"ג דארבעים בכתפי', דהרי אי לאו דמרבה שוגג לא הי' ארבעים בכתפי' דאין לוקה משום דהוי לאו שא"ב מעשה ודוק היטב, וכתבתי בהמשך תשו' לתלמידי הנגיד החריף מו"ה אלטר ביאלוולאס נ"י ביאסלא: פרפר לד. בסי' צ"ה בשאלת בכור שמכר לנכרי האם בקנין כסף והי' לו ג"כ משיכה אבל רק למבוי שהוא ר"ה דלא מהני משיכה, הבאתי מ"ש הט"ז סי' ש"כ סק"ו דצריך שימשוך הבהמה לר"ה או לסמטא שהוא תמוה מאוד דהא בר"ה לא מהני משיכה, וכתבתי לדון עפ"ד הבל"י במבואות שלנו, הנה אח"ז רחש לבי בנידון שאלתינו עוד סניף מחידוש נפלא הנמצא בתורי"ד (ב"מ ט') בהא דאמר אי בר"ה קני והיינו דאף דקיי"ל דמשיכה לא קני בר"ה מ"מ בבעלי חיים שאני דמשיכה קונה בהו אפי' בר"ה משום דמשיכת בע"ח אינו משום מכניס אותו לרשותו רק משום עקירת יד ורגל, והגם שלא הובא דעה זו בש"ע ואדרבה בש"ע חו"מ סי' קצ"ז סעי' ב' נראה דלא ס"ל לחלק, עכ"פ אפשר יש לצרף דברי התורי"ד לסניף כמו בנדון שאלתינו שנעשה המשיכה לבהמה במבוי שהוא ר"ה, והאומנם שאין אתי התורי"ד לב"מ רק מאשר נשאלתי מכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה דוד משה ראבינאוויטש חתנא דבי נשיאה הרהגה"צ מראדאמסק שליט"א שתמה על התורי"ד מש"ס כתובות (ל"א) דפליגי רבינא ורב אחא וס"ל לרבינא דמשיכה אפי' בר"ה קונה ודייק מרישא הי' מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הא הוציאו מרשות בעלים ומת חייב כו' ולהתורי"ד מאי ראי' הרי הכא בבע"ח שאני והתמי' עצומה: וכתבתי ליישב דהרי בתורי"ד הסביר טעמו דבע"ח קונה משיכה אפי' בר"ה משום דמשיכת בע"ח אינו משום מכניס רק משום עקירת יד ורגל, ולפי"ז לכאו' הוא תלוי בפלוגתא דתנאי בב"ב (ע"ה:) לימא כתנאי כיצד במשיכה כו' כיון שעקרה יד ורגל קונה רבי אחא אמר עד שתהלך מלא קומתה לימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר' אחא אמר לך רב ע"כ לא קאמר רבי אחא אלא בבע"ח אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתא קיימא אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה לה כולה, ושמואל אמר ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בבע"ח דכיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקרא קיימא כו', ולהלכה קיי"ל בש"ע סי' קצ"ז סעי' ג' כת"ק דכיון שעקרה יד ורגל קנאה ועיין סמ"ע סי' קצ"ח סק"ה ומטעם דבע"ח כיון דהתחילה לעקור ידה ורגלה תזוז שוב מאלי' בכל גופה, ועל יסוד זה בנוי' סברת התורי"ד דבבע"ח משיכה קונה אפי' בר"ה כיון דמשיכת בע"ח תלוי בעקירת יד ורגל, אבל כ"ז למאי דקיי"ל כת"ק משא"כ אליבא דר' אחא דלא סגי בעקירת יד ורגל, ולפי"ז נסתלקה התמי' לשי' התורי"ד מש"ס כתובות הנ"ל דשם הרי איירי בה רבינא ורב אחא, רק אפי' אין זה ר' אחא דמתניתא דב"ב עיין סה"ד מ"מ רבינא דייק מרישא או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב מדבעי דוקא הוציאו מרשות בעלים איכא למשמע דאתי' אליבא דר' אחא בב"ב דלא סגי בעקירת יד ורגל דאל"כ משכחת דאפי' הבהמה קיימא בדוכתא ברשות בעלים שיחייב הגנב, וא"כ דס"ל לתנא דהכא דלא תלי' בעקירת יד ורגל ממילא לדידי' גם לענין משיכה בר"ה לא מהני אפי' בבע"ח ומשא"כ לדידן דסגי בעקירת יד ורגל, ומעתה שאין סתירה מהש"ס לשי' התורי"ד אפשר להשתמש בו לסניף בנדון שאלתינו ודוק: פרפר לה בסי' צ"ו הבאתי מ"ש במחצה"ש וח"ס דטוב יותר למכור בחמץ ובכור לנכרית שיועיל בה קנין חצר דלא מהני בנכרי משום דחצר מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי, אעורר בענין זה בדברי רבינו גרשון בבכורות (ג') בעובדא דרב מרי בר רחל הויא לי' ההוא חיותא הוה מקנה אודניהו לעכו"ם שפי' הרבינו גרשון ז"ל שהקנה לעכו"ם שלא בפניו וזיכה לו ע"י בניו הגדולים, שהוא תמוה הרבה דהא אין זכי' לעכו"ם דזכי' מטעם שליחות, ונשאלתי כן מכ' הרב הגדול החו"ב מו"ה אביש אייזען בירושלים תובב"א: והשבתי באופן אחד דרך הערה של פלפול, הנה בע"ז (ע"א) דרב אשי אמר משיכה בנכרי אינה קונה מנא אמינא לה מדאמר להו רב להנהו סבייתא כו' ופריך ותקני לי' כליו וכבר נודע קו' המפורשים דחצר משום שליחות ואין שליחות לנכרי ותי' בשו"ת פנ"י ח"ב סי' ה' וקצה"ח סי' קצ"ד דהוא לרב אשי לשיטתי' בב"מ (ע"א) דכי אמרי' אין שליחות לנכרי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוי שליח וה"מ בתרומה אבל בכה"ת יש שליחות עכ"ד, והנה בשבת (קנ"ד) בהא דרב אשי אכשרי' לרב מרי בר רחל ומני' בפורסי דבבל עתו"ס שם ולפי"ז אתאן שפיר דברי הר"ג בעובדא דרב מרי בר רחל בבכורות דזיכה לנכרי ע"י בניו הגדולים משום דרב מרי דאכשרי' רב אשי ומני' בפורסי כל מילי דמר עביד כרב אשי ואיהו ס"ל דיש שליחות לנכרי בכה"ת חוץ מתרומה ודוק כי חדש: פרפר לו. בסי' צ"ט הבאתי מתוי"ט טהרות (פ"ט) דבחצי שיעור ל"ה למשחה לגדולה כתבתי במק"א בתשו' להרב החו"ב מו"ה צבי אלימלך שפירא נ"י בהרה"ג אבד"ק בירטש ז"ל ע"ד ההערה בנזיר (כ"ט) דמקשה לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות הא קאכיל כהן נבילה, והעיר בשו"ת כ"ס יו"ד סי' ח"י דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת הרי יכול לחלק בין הכהנים בח"ש להתו"י יומא (ל"ט) דמקיים מ"ע דאכילת קדשים בח"ש, וכן יש להעיר כן במנחות (מ"ה) דסד"א דאשתרי מליקה לגבי' אישתרי נבילה לגבי' ובתוס' אי שייך לומר מצותו בכך, והרי אפשר באכילת ח"ש, ועיין דול"צ והדברים עתיקים, אך להתו"י ניחא דלא מקיים בח"ש מ"ע דאכילת קדשים מהאי טעמא דל"ה למשחה לגדולה: וע"ד קו' האו"ח פסחים שהביא בהא דמנחות (מ"ה) הנ"ל דאס"ד דנבילה אשתרי לכהנים א"כ למ"ל קרא ואכל לא תאכלוהו דיבא אי' נבלה ויחול על אי' חלב לריה"ג ביומא (ל"ו) דנבלה הוי להנל"ע וליכא נפ"מ לעבור בב' לאוין כתוס' ב"מ (ס"א) וליכא ג"כ נפ"מ בכהנים דלקי אלהנל"ע לפירש"י תמורה (ד') לסד"א דנבלה אשתרי לכהנים עכ"ק המחודדת: גם בזה אמרתי בטל ילדותי ליישב דלכאו' איך הוי נבלה להנל"ע לריה"ג הרי הוי לאו הכולל יותר מעשה דל"ה להנל"ע להר"מ ה' תמורה דהכ"נ הלאו דנבלה כולל גם גיד דאוכל גה"נ של נבלה חייב שתים לת"ק בחולין (ק"א) והעשה לגר תתננו ליכא בגה"נ לריה"ג לשיטתו דאמר בפסחים (כ"ג) אבע"א דלריה"ג הכ"נ גה"נ אסור בהנאה, אך באמת לק"מ דהרי לריה"ג גם לאו דנבלה לא חל אגיד כדאמר בחולין (ק"א) מאן חכמים ריה"ג דבגה"נ של נבלה א"ח אלא אחת, והנה התוס' יבמות (ל"ג) הק' דניליף דאחע"א בכולל מקרא ואכל לא תאכלוהו דחל נבלה אחלב בכולל קל על חמור ותי' דחלב קל שהותר מכללו, ולפי"ז מתורץ היטב קו' האו"ח דאדרבה לפי הסד"א דנבלה הותרה לכהנים והוי גם נבלה הותר מכללו ממילא הוה ילפינן לכל אי' דחל בכולל