חזון נחום רכח

להמליץ על בני עלי דגם ר' יוסי לא בא להאשימם שחטפו בזרוע רק דאמר כר"מ חלקם שאלו בפיהם, זולת דר' יוסי לשיטתו בירושלמי דבכורים הנ"ל דעבר הירדן אין מביאין בכורים דאשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי דהכ"נ מה ששאלו חלקם בפיהם עברו אמאי דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ונחשב שנטלו בזרוע ודוק היטב ורשמתי דרך הערה חדשה: פרפר ל. בסי' פ' בנדבק עור הבשר סביב החוט והבשר שבראש האבר מגולה כתבתי בשי' החכם הספרדי ושי' הבכ"ש והכא שכבר נימול כראוי הוי סד"ר כמו"ש בשו"ת ב"ש, ובאמנה בכה"ג שנדבק סביב החוט גם להחכם הספרדי הרי כיון דהחוט עם הבשר יחד הוי עטרה א"כ הכא איכא חופה רוב הקיפה של חוט דמעכב גם לשיטתו כמו"ש בב"י ובש"ך יו"ד סי' רס"ד, רק דבשו"ת ב"ש שם כתב דמשום שכבר נימול כראוי הרי מבואר ברמ"א בשם תה"ד דאפי' לא נראה רק מיעוט עטרה א"צ לימול שנית ובזה אפי' להבכ"ש דבשר ל"ה בכלל עטרה סגי בשליש בשר מגולה ובח"ס כתב דלאו דוקא שליש אלא אפי' מקצת מגולה כיון דבנימול כראוי מה שצריך לתקן הוא רק משום מראית עין סגי בהכי: כן כתבתי אחר זמן בהמשך זה בתשו' להרה"ג מו"ה יחיאל צבי עפשטיין נ"י אבד"ק אזארוב בעובדא שנדבק עור הערלה נמשך ועולה גובה החוט עם הבשר עד הנקב רק שהוא במיעוט ההיקף והמוהל יודע שמל כהוגן וכתבתי שכמו בעובדא דלעיל שחופה היקף החוט הכ"נ בזה שחופה גובה החוט והבשר, מ"מ סגי מה שהחוט עם הבשר מגולה בהיקף עפ"ד התה"ד הנ"ל, ועוד יתרון למעליותא בנ"ד, דבעובדא דלעיל שהבשר חופה כל היקף החוט ההיתר רק ע"י מה שמגולה בשר הערלה למעלה אף שאין להבשר דין עטרה אליבא דהבכ"ש, משא"כ בנ"ד שחופה בגובה, הרי נשאר מגולה ברוחב מן החוט והבשר שנקראו עטרה, רק אי משום הא דשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל דבחזר העור למקומו צריך למול שנית מה"ת, כבר הבאתי בפנים להוכיח דאין חילוק בין בשר המסורבל או שחזר העור דבכל גווני הדין שמתקנו רק משום מראית עין וכמו שהבאתי מפורש במכילתא ובכה"ג שמקצת מגולה ליכא גם מראית עין, רק שכתב הרמ"א דאם אפשר יתקן ע"י שימשוך העור למטה כו' ובנ"ד שלפי"ד המוהל קשה לתקן וע"י איזמל או מספריים מתיירא ע"כ לענ"ד שא"צ כלום בכה"ג: פרפר לא ואשר ציין הרב השואל לשו"ת חבצה"ש סי' ע"ז הראני בני הרב הה"ג מו"ה אברהם נ"י מה שהביא בשו"ת שם קו' כגאאמו"ר רשכב"ה זצ"ל ביבמות (ע"א) דמקשה אלא דליתנהו בשעת עשי' ואיתנהו בשעת אכילה המ"ל לאו כאתילוד בין עשי' לאכילה וש"מ ערלות שלב"ז הוי ערלה, וקשה לפי הירושלמי שבת דליל ח' הוי ערלה ופוסלת משום דלילה אין מחו"ז א"כ דלמא ערלה שלב"ז ל"ה ערלה ומשכחת בכה"ג דבלילה בשעת עשי' מעכב, והשיג הרה"ג המחבר הנ"ל דהרי בפסח בעי' שיהיו הבעלים ראויים לאכילה ממילא כיון דבלילה הוי ערלה גם ביום א"ר לאכילה וסיים בתמי' על הגאון שיקשה כן, רק שחתר חתירה בפלפול מס' אה"ד לקיים הקו', אבל בני נ"י הראה דאדרבה הגאון המחבר הזה במחכת"ה שגה בפשט הענין שהרי פי' הגמ' דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשי' המ"ל, היינו דאפי' אי לא מעכב שעת אכילה תיפוק לי' דשעת עשי' מעכב, וא"כ מאי קאמר הכא כיון דלא חזי לאכילה בלילה משום שיהי' הערלה מעכב כו' הרי השתא עסקינן אי ל"ה ידעינן אם שעת אכילה מעכב, ולכן אתי קרא לאורויי על שעת אכילה באופן הנ"ל דליל ח' הוי ערלה בזמנה וקו' כ"ג אאמו"ר זצ"ל בתוקפה כתובה בהגהות כוכב מיעקב לירושלמי בס' ההשלמה: גם מה שהק' בס' הנ"ל במה דאמר ביבמות (ע"א) המול ימול אפי' מאה פעמים הוי אסמכתא בעלמא והרי אפי' בלא יתורא דקרא רק מדכתיב המול כדמקשה הש"ס חולין (פ"ו) מ"ש מהשבת אבידה דאמר השב אפי' כמה פעמים עיי"ש שהאריך, אבל כבר קדמו בבי"צ יו"ד ח"ב סי' ק"ס, עכ"ד בני יחי': פרפר לב. בסי' פ"ח הבאתי מירושלמי תרומות (פ"א) דעכו"ם אין לו מחשבה, במשחר טל ילדותי רחש לבי בישוב הירושלמי יבמות (פי"ג ה"ב) דבעי כותי פשיטא שהוא מביא מהו שיעשה בהן שליח מאחר שהוא בהן נעשה שליח או מאחר שאין נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח, וקשה לפי"ד שו"ת המהרי"ט ח"א סי' קכ"ז דהקדש לא מהני ע"י שליח משום דמילי לא ממסרי לשליח א"כ דאפי' ישראל אין נעשה שליח להפריש קרבן מאי מבעי' לי' בנכרי, ודנתי בעצה דיש סברא דנכרי יהי' שליח בהקדש היכי דאיתא בדנפשי' יותר מישראל דכבר דברו במ"ש המהרי"ט דהקדש הוי מילי ואמאי לא נאמר דהוי מעשה משום דבדיבורא קעביד מעשה כדאמר הש"ס בתמורה לא תתני מימר דבדיבורא קעביד מעשה רק לפי"מ דאמר בסנהדרין (ס"ה) שאני מגדף הואיל וישנו בלב ל"ה עקימת שפתיו מעשה, והכ"נ בהקדש דמהני במחשבה דכתיב כל נדיב לב ושאני בתמורה דלא מהני במחשבה כמו"ש בשטמ"ק תמורה שם, גם כיון דבהקדש מהני שאלה ל"ה ההקדש מעשה וכה"ג דתוס' ב"ק (ק') ד"ה טיהר דרק היכי דקם דינא הוי הדיבור מעשה, ומשא"כ בתמורה דלא מהני שאלה, ולפי"ז אתי' שפיר בעי' הירושלמי די"ל אע"ג דישראל אין נעשה שליח בהקדש מ"מ נכרי נעשה שליח כיון דנכרי אין לו מחשבה כירושלמי תרומות הנ"ל וגם דלא מהני שאלה בנכרי כירושלמי סוף נזיר ומל"מ ה' מלכים וא"כ בדיבורא קעביד מעשה, ועיין ריט"א פ"א בבעי' דירושלמי תרומות (פ"א) קטן מהו שיביא שכתב דלא גרסינן קטן רק דהגי' כותי מהו שיביא כמו בירושלמי דיבמות הנ"ל ועולה שפיר משום דנכרי אין לו מחשבה מה"ת אמרי' בדיבורא קעביד מעשה ודוק, ובתשו' להחו"ב כמ' יצחק רעדליך נ"י בקראקא כתבתי אריכות בזה ואכמ"ל: פרפר לג. והוספתי נופך אח"ז בישוב קו' התוס' חולין (כ') שהק' דהכא אשמעינן הש"ס דאם המיר במזיד מומר דלא נימא ארבעים בכתפי' וכשר, ובתמורה (י"ג) משמע דמה"ד ראוי להיות תמורה במזיד יותר מבשוגג דקאמר יהי' לרבות שוגג כמזיד, ונראה ע"פ האמור הנה מה דלוקה בתמורה משום דבדבורא קעביד מעשה הוא רק משום דלא מהני שאלה בתמורה כדאמר בירושלמי (פ"ז דדמאי) אין נשאלין על התמורה ובש"ס נזיר (ל"א) מה תמורה אפי' בטעות כו' ולכך הוי הדיבור מעשה, והנה מה דאין נשאלין על התמורה מבואר שם דהוא מקרא דיהי' לרבות שוגג כמזיד דתמורה אפי' בטעות, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' שהק' במה דמרבינן יהי' לרבות שוגג כמזיד ולא מרבי להיפוך תמורה במזיד לאשמעינן דארבעים בכתפי' וכשר, משום דמה דצריך לאשמעינן דארבעים בכתפי' וכשר הוא