חזון נחום רכו

דה"ה דפליגי אי יש קנין וזכי' באיסורא והביא ראי' מתוס' גיטין (מ"ב) ד"ה יום שהק' מה הרויח ההוא גברא דאקני לבנו קטן כו' ועדיפא הו"ל להקשות דלא מהני הקנין לאיסורא כיון דמע"י הוא של עבד ואין לו בו קנין ממון אע"כ דלמ"ד דאיסורא מורית ה"ה דמהני קנין וזכי', ולפי"ז הכ"נ לנ"ד שיועיל מכירת המשכון רק לענין איסור אפשר דתלי בפלוגתא דא: ובכדומה לזה בחקירת הפוסקים אי אין בעלים לאסה"נ וביש"ש ב"ק הובא בש"ך יו"ד סי' רכ"ז סק"ח דיכול ליתן לצדקה או שאר מצוה דמלל"נ והבט"ע בס' ב"ש מי' בזה לתוס' חולין (ק"מ) דצ"ע בבהמה עהנ"ד לקרבן שהק' בח"ס דאסה"נ ל"ה קרבנו ולהיש"ש אדרבה אם יהי' ראוי לקרבן ממילא הוי ברשותו, וראיתי בס' אמרי נועם בהסבר היש"ש דבחפץ יש לאדם ב' קנינים קנין עצם בממון וקנין איכותי לאיסור ומצוה ובריטב"א ע"ז כתב דיש זכי' באסה"נ להוסיף אי' כמו בע"ז של ישראל שלא יועיל ביטול וקיי"ל בגיטין (מ') דאיסורא מורית ומקנה, ויש לי אריכות פלפול בזה ואקצר: פרפר כה. בסי' ס"ט אות י"ג הזכרתי בענין מה שכתבתי בהסכמה לס' ברכת שלום להרב הה"ג החו"ב מו"ה שלום יצחק הכהן נ"י דומ"צ דק' אנטווערפען, וכה דברי מה שהביא כת"ה בעניני מקואות ויסודו משו"ת מהרי"ט ח"א סי' י"ח במקוה זוחלת אינה מטהרת שאובין שהדבר פלא ותמוה ממשנה פ"ו דמקואות דממלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון מ"ס, וקשה הרי בעת שנותן מים בעליון הם זוחלין ואיך מטהרין, ואע"ג דהמים התחתונים אינם זוחלין כ"א למעלה ממ"ס מ"מ דעת כמה פוסקים בש"ע סי' ר"א סעי' נ' דגם למעלה ממ"ס איכא פסול זוחלין עכ"ל: ונלע"ד לתרץ הנה בביאור הגר"א ז"ל חידש לן בביאור הדבר דמי גשמים אין מטהרין בזוחלין משא"כ במעיין, משום דמים זוחלין ל"ה חיבור והוי כאין בהם מ"ס וזה שמבואר בש"ע סעי' ס' שאין הנזחלים מערבין ומשא"כ במעיין שמטהר בכ"ש עיי"ש, ואמנם בסברא זו דמים זוחלים ל"ה חיבור יש להעיר קצת מתוס' עירובין (מ"ה) ד"ה ליקני שביתה באוקיינוס שכתבו דאפי' אם אין תחומין למעלה מי' והעבין שותין מאותן של מעלה שגבוהין מי' כיון שכל המים מחוברים יחד חשובין כאלו מונחין בארץ עכ"ל, הרי מבואר דגם זוחלין בים הגדול דחשיב כמקוה חשיבי כמחוברין, ולכאו' על קוטב זה יסובו הב' דעות בש"ע סעי' נ' אי גם בזוחל למעלה ממ"ס פוסל שנחשוב גם המים התחתונים כזוחלין כיון שכל המים מחוברים וכסברת התוס' עירובין הנ"ל לגבי תחומין במים שלמעלה מי', וידוע דברי החו"ד ביו"ד סי' צ"א מ"ש דדבר לח ל"ה חיבור והביאו ממ"ש הרא"ש ע"ז פ' ר"י דהוי חיבור ועיין מעילה (י"ז) ממתני' דאהלות פ"ג נשפך על הרצפה והי' מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור, ומשא"כ בלא קטפרס, באופן שיש שקלא וטריא הרבה אי לח זוחל הוי חיבור, ולפי"ז נראה לפמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ"ה לגבי אבר המדולדל דלש"ל איסור דבוק כיון שכל האיסור רק משום שמדולדל שהוא דבר והיפוכו, א"כ לכאו' צ"ע בטעם הפוסקים לפסול זחילה גם למעלה ממ"ה הא הוי ג"כ דבר והיפוכו במה שפסול זחילה משום דל"ה המים מחוברים ואילו הריעותא שלמעלה ממ"ס הוא משום דחשיבי מחוברים רק שנראה בסברתם דפסול זחילה לטבילה הוא פסול מחמת עצמו מה"ת כמו"ש בב"י ממהרי"ק ז"ל מקרא דאך מעיין, ולפי"ז נראה דמשא"כ שלא לענין טבילה בזחילה רק שיהיו הזוחלין מטהרין את השאובין דלשי' מהרי"ט שאינן מטהרין הטעם רק משום דל"ה חיבור כבש"ע סע' ס' דאין הנזחלין מערבין ומסברת הגר"א הנ"ל, לכן באופן שהוא למעלה ממ"ס לכ"ע מטהר את השאובין משום דאל"כ הוי דבר והיפוכו, והוא כסברת הממנ"פ של המהרי"ק שהבאתי בפנים] ומתורץ הקו' כמין חומר, ע"כ מ"ש בהסכמה וראה לקמן סי' מ"ה בפנים בפרט זה אי לח הוי חיבור: פרפר כו. ובענין זה כתבתי בתשו' להרב הג' מו"ה יחזקאל האכבערג ראבד"ק גלינא על הערתו לחוש לגבי מקואות החדשות עם רצפה של קאפליס מפסול זוחלין ע"פ גמ' מעילה (י"ז) הנ"ל נשפך על הרצפה והי' מקומו קטפרס שפירש"י דלהכי נקט רצפה שהיתה חלקה דהוי כמדרון ונתפשט הדם והכ"נ ברצפה של קאפליס יהי' לו דין זוחלין והביא שהרב הגאון מהר"ם שפירא ז"ל העיר מזבחים (ט"ו) נשפך מכלי על הרצפה דפריך לבראי נפיק לגואי לא נפיק ומשני במקום מדרון, הרי דאפי' ברצפה של עזרה יש חילוק בין מקום מדרון או לא עכ"ד, ועיין דע"ת בדף האחרון שהעיר מכאן לגבי קילוח חלב בתנור שבש"ך יו"ד סי' צ"ז: ובאמנה לכאו' י"ל דרצפת עזרה שאני למ"ש התוס' פסחים (ס"ה) דבעזרה בין רובד לרובד הי' גומות, אולם הרי התוס' ב"ב (ס"ו) לגבי משקי בי מטבחיא בקרקע טהורים כתבו משום שא"א בלא המשכה דכי נפלו מן הכלי לרצפה שהיא חלקה ממשכי אילך ואילך מבואר דאפי' בעזרה ממשכי ומ"מ אין משמעות שיהי' קטפרס משום שהרצפה חלקה, וביבמות (קכ"א:) דאמרי' לי' לר"מ אין מזכירין מעשה נסים ור"מ מאי מעשה נסים דלא ניים כיפין ע"ג כיפין הוי ורבנן דשישא הוי ור"מ אי אפשר דלא מסריך וניים פורתא, והכ"נ בודאי דלא מקרי קטפרס כיון דא"א דלא מסריך, ושאני בהא דמעילה (י"ז) דאיירי לענין התפשטות הדם ומסכים לזה גמ' דזבחים (ט"ו) ותוס' ב"ב הנ"ל: וידוע ג"כ משו"ת הרשב"א וברמ"א דלא ניכר הזחילה ל"ה זוחלין והגר"א סי' ר"א בטעם דאין הנזחלין מערבין משום דזוחלין ל"ה חיבור כמו קטפרס, עכ"פ דבזחילה מעט שאינה ניכרת ל"ה בכלל נזחלין שאין מערבין וא"כ הכ"נ ברצפה חלקה אע"ג דממשכי ל"ה בכלל קטפרס: פרפר כז. בסי' ע' מ"ש בדברי המהרי"ט סי' י"ח הנ"ל שהביא בשו"ת ב"ש דאין זוחלין מטהרין לשאובין, רק דבשו"ט מקואות פ"ה הק' ע"ז והוכיח דהשקה לאו מדין טבילה הוא וראי' מפסחים (ל"ד) במי החג שנטמאו דאין זריעה להקדש, ואם איתא דמדין טבילה הוא, הרי כלי קודש שנטמאו מועיל להם טבילה כמתני' דשילהי חגיגה, הנלע"ד דמהא לא איריא שהרי באמת הר"מ בפ"י מאס"מ ה"י כתב באמת טעם אחר לגבי מי החג שהוא משום הואיל ונדחו ידחו ואילו לגבי זרעים שנטמאו כתב שהוא מטעם אין זריעה להקדש והלא דבר הוא עיין צל"ח פסחים שם, וי"ל דאדרבה מזה ראי' דהשקה מדין טבילה היא ולכך גבי מי החג לש"ל אין זריעה להקדש דלא עדיפי מכל כלי המקדש דמהני בהו טבילה לכך הוסיף הרמז"ל בהו טעמא דנראו ונדחו, אבל לגבי שתילי קדשים דהוא רק מטעם זריעה בעלמא סגי לי' בטעם אין זריעה להקדש: ומה דלא ניחא להר"מ גם לגבי שתילי קדשים הטעם דנראו ונדחו, משום המבואר בתוספתא הביאה הר"ש פ"ב דטבו"י חומר באוכלין מבמשקין שאוכלין אין להן טהרה ומשקין יש להן טהרה והק' בר"ש שהרי גם אוכלין יש להן טהרה ע"י זריעה, ותי' דע"י זריעה כחיטי אחריני חשיבי