חזון נחום רכג

צעב"ח דאו' יהי' מותר נעילת דלת דיש כח לחכמים לעקור בשב ואל תעשה, רק די"ל דנעילת דלת מקרי מעשה בשעתה, וא"כ הא תינח על שעת הנעילה, אבל משום אי' שביתת בהמתו שנעשה אח"כ בשבת שוב הוי שוא"ת ויש כח לחכמים, עכ"ד ממש נכונים מאוד לערך טל ילדותו, ויש להעיר מתוס' שבועות (כ"א) דחסימה בקול מה שנמנעת לאכול עי"ז מקרי מעשה: בסי' ל"ט אות ג' בישוב קו' הפמ"א יש חיסור דברים, והכוונה דשפיר הוכיח הש"ס דצוה"פ א"צ ליגע מהא דכיפה, דמה תאמר דהתם באמת נוגעים רק דלא ניכר כקו' הפמ"א, ז"א דכיון דעכ"פ ש"מ דא"צ היכר ממילא ש"מ דא"צ אפי' ליגע כלל מטעם גוד אסיק: בפנים הבאתי ממג"א סי' תר"ל ירושלמי סוכה (פ"א) פאה מצלת בסוכה ואין סוף סכך מצלת לפי שלא נעשה לשם כך כתבתי בזה במק"א בתשו' למחו' הרה"ג מו"ה ברוך הלברשטאם נ"י אבד"ק גריבוב אודות הבאהנבריק אם יש לחשוב הכתלים עם הגשרים לצוה"פ וכתבתי ע"פ המג"א והירושלמי הנ"ל דאין לחשוב לצוה"פ לפי שלא נעשה לשם כך וגם הכותלים אינם נחשבים לקנים כמו"ש במג"א סי' שס"ג סקכ"ח, ועיין ח"ס ח"ו סי' ל"ד ומהרש"ם ח"א סי' ר"ו, אך בכל זה יש לדון בהיתר הגשרים מטעם פי תקרה יורד וסותם כיון שהגשר יש בה רוחב יותר משיעור הנצרך ד"ט, אך הרי בעירובין (צ"ד) אמרי' כי לית לי' לשמואל בשלשה כלומר דבב' מחיצות ל"א פתיו"ס למחיצה שלישית ואנן דקיי"ל כרב דאפי' בכה"ג פתיו"ס, מ"מ כתב הרא"ש דבעי ב' מחיצות דבוקות כמו גא"ם, ובנ"ד הרי במקום מעבר הדרך הב' מחיצות הם זו כנגד זו, וראיתי בס' תקון יעקב להרב מדיסבורג הוא השואל המוזכר בפנים והדפיס בספרו תשובתי אליו וכתב ג"כ לדון אודות הגשרים מטעם פתיו"ס, וחידוש שלא העיר מזה דבעי ב' מחיצות כמו גא"ם, אך י"ל ע"פ המג"א סי' שמ"ו דהרמ"א שכתב דבעי ב' מחיצות כמו גא"ם הוא רק להחמיר לכתחלה לפי"ז אפשר לצדד בנ"ד דאיכא צירופא עוד מדין צוה"פ על הכתלים דמה שהבאתי ממג"א סי' שס"ג דלא מהני הרי תקשי לכאו' מהא דכיפה בעירובין (י"א) וש"ע סוס"י שס"ב דהוי צוה"פ על הכתלים רק שי"ל דהתם איירי בגונא דהוי אורחא בהכי וגם שנעשה במכוון לשם פתח, א"כ אפשר דגם בנ"ד בהבאהנבריקען נעשה הבנין לשם פתח דליכא ריעותא מטעם המג"א סי' תר"ל וגם אורחא בהכי וליכא חשש דהמג"א סי' שס"ג והגם שצ"ע מ"מ י"ל דחזי לאצטרופי לטעם פתיו"ס, פרפר כ. בסי' מ"ו, בענין הואיל א"ב מיתשל כתבתי דהוי בדוגמא הואיל והדיוט יכול להחזירו בשבת (נ"ח) ועיין שבת (מ"ו) אי לא מזדקק לי' חכם סגי לי' בג' הדיוטות ובזה נ' ליישב קו' התוס' פסחים (מ"ו) דנימא הואיל א"ב פריק דיעבור בב"י בחמץ של הקדש, משום דלחול עליו ב"י מכאן ולהבא ל"א הואיל עיין בפנים, אמנם בדין זה עצמו דבפודה מן ההקדש אין עובר בב"י כ"א מכאן ולהבא נשאלתי וכן הק' בבי"צ יו"ד ח"א סי' קנ"ד דלמה אינו עובר בב"י למפרע אחר דפריק מן ההקדש כמו דמצינו לגבי עהנ"ד בקב"ה שנפדו דחל אי' עהנ"ד למפרע כמו"ש הכ"מ ה' ע"ז פ"ד, ונראה דכעי"ז ראיתי בחק"י השמטות לאע"ז סי' ל"ז העיר בתוס' פסחים ר"פ כ"ש דאם אינו יודע היכן החמץ מונח אין עובר בב"י אע"פ שנמצא אח"כ החמץ בביתו והרי בב"מ ל"ה בעובדא דכיפי דהוי שומא בטעות ובנמק"י דבנמצא אמרי' אגמ"ל דהוי כלא נאבד ולשי' רש"י דוקא בנמצא בביתו א"כ בחמץ שנמצא בביתו נימא אגמ"ל, ונ"ל דבר חדש דלענין לעבור בב"י לש"ל אגמ"ל משום דאמרי' ב' דברים אינן ברשותו ועשאן הכתוב כאילו ברשותו חמץ ובור וברשב"א ריש ב"ק דמטעם זה בור חידוש הוא ולא ילפינן כרי' מפתיחה מבואר דמה"ט גם חמץ חידוש הוא ולפי"ז למאי דאמר בב"ק (ע"ג) דעד זומם חידוש הוא לכך ל"א למפרע הוא נפסל ובש"ך יו"ד סי' ק"י דקבוע חידוש הוא ל"א קבוע למפרע, ולפי"ז הכ"נ בחמץ דעובר בב"י דחידוש הוא ל"א אגמ"ל ומיושב קו' הבי"צ והחק"י לנכון ודוק: פרפר כא בסי' מ"ח בהג"ה בדבר הקו' במנ"ח מ' צ"ה דבנין בהמ"ק בלילה כשר בדיעבד שהוא נגד המפורש בירושלמי יומא (פ"א) וכתבתי לתרץ בשי' הירושלמי לטעמי' עיין בפנים, זכורני כי בעיקר הקו' על המנ"ח נתעוררתי כבר מהחו"ב כ' שלום הכהן בראנדער נ"י בטורנא והארכתי אליו בתשו' שאכמ"ל: ודרך אגב במה שהביא לי דבר חדש מתוספתא פרה פי"א מזין על האדם ועל חיבוריו ובביאור הגר"א ז"ל פי' חיבוריו בגדיו שהוא לבוש בהן, ומזה הוציא דבהזאה על בגד האדם טמא נטהר האדם דבגדיו בטלין לגבי גופו ועפ"ז אמר לפלפל בסוגי' דיומא (י"ד), אבל לא ניתן להאמר דאף שמצינו בכ"ד דהבגדים בטלין להגוף לענין הוצאה בשבת (קמ"ב) ואם הי' מלובש בהן פטור, ולענין טומאה במתני' דנגעים פי"ג ותוס' חולין (ע"א) ועיין מג"א סי' ע"ו סק"ו לגבי צואה נוגע בסנדל בשי' הרא"ש ז"ל דסנדל בטל להגוף ולא שאר בגדים ובשו"ת שע"א סי' קכ"ד ושבו"י ח"א סי' כ"ד אם נעלים בכלל מלבוש, אבל לענין הזאה שתועיל על הבגד אם לא נגעה בבשר הוי דבר פלא מה שלא יתכן, ומפורש בפירש"י זבחים (צ"ז) ד"ה אלא וז"ל והזאה ל"ה עד שנגעו מים בבשרה ובר"מ פי"ב דפרה ה"א בעור בשרו של טמא עלתה לו ההזאה, ולענין טבילה בביצה (י"ח) מערמת וטובלת בבגדי' רק משום דעיילי בהו מיא וכש"ך סי' קצ"ח סקנ"ו דדוקא בבגדים רפויים ועיין ס"ט סקי"ג שהק' להרמ"א ושי' רבותיו של רש"י בשבת (נ"ז). ואמר שם כל שהוא אריג לא גזרו אבל בלא אריג אף מלבוש חוצץ ובודאי ג"כ לגבי הזאה כן ועיין יומא (ח') ר"מ סבר מקשינן הזאה לטבילה, ואולי י"ל בכוונת ההגר"א ע"פ גמ' דחגיגה (כ"ב) לענין טבילת כלי בתוך כלי דאם החיצון טמא מיגו דסלקא טבילה לכולי' גופי' דמנא סלקא נמי לכלים דאית בי' והכ"נ לגבי הזאה בכה"ג שהאדם וגם בגדיו טמאים מהני ההזאה על בגדיו וגם זה צ"ע ונפלא הרבה, והרי לגבי טבילה לא מהני שתטבול אפי' בבגדי' הטמאים דמערמת וטובלת בבגדי' רק ברפויים, ואולי י"ל בכוונת התוספתא ועל חיבוריו לענין קבלת הטומאה בחיבוריו כתוספתא בתוס' נזיר (נ"ד) ומל"מ פ"ה מטו"מ בגדיו שלבוש בהן וצ"ע עוד: בסי' נ"ג הבאתי מיש"ש חולין דבכל שו"ב אפי' רק יחידים אין רוצים בו ומשלמין לו שכרו אין הוא יכול לעכב, צריך לבאר דכל זה דוקא ביש עליו טענה כתב כן ביש"ש פ' גה"נ אות י"ז שמכר טרפה בחזקת כשירה רק שמתנצל שהי' בשוגג עיי"ש, אבל בלא שום ריעותא אדרבה כתב ביש"ש חולין פ"ק אות נ"ב דאפי' חצי הקהל באים להורידו אפי' רוצים לשלם לו כל שכרו אין יכולים וכ"כ בשו"ת מהרש"ל סי' ל' ועיין מחצה"ש או"ח סי' נ"ג ס"ק כ"א: ובנידון השאלה בפנים שהגיע השו"ב קרוב לשמונים כתבתי לדמותו לדין הראשון שבאופן שרוצים לשלם לו שכרו יכולים אף המועט לעכב: וכתבתי אח"כ בתשו' להרב אבד"ק קאמארוב בשו"ב שיש מערערים אחריו במעשה נערות שלא הי' לבוש ע"ד הידור החסידות, אבל לפי שלא נמצא עליו שמץ