חזון נחום רכא

להשלים וא"כ לא אשכחן פלוגתא אמכילתא וקיי"ל כמכילתא, ובמח"כ תמוה מאוד שהרי בתוס' שבת (ע"ט) שכתבו התוס' כדבריהם במנחות ושם ליכא לתרוצי כנ"ל, ונשאלתי בזה מהנגיד החריף ומופלג מו"ה אברהם גלאז נ"י מטשעבין וכבר קדמו בס' שפת אמת לשבת (ע"ט): פרפר יד. בסי' י' הבאת דברי המהרי"ק בש"ך חו"מ סי' רמ"ג דבטרחה דגופא ל"א אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, ראה לקמן סי' פ"ו מה שכתבתי בישוב המהרי"ק לשיטתו שורש קי"ב לענין כעמ"ס, ובדבר החקירה בפנים אי טרחה דגופא הוי כממונא, כתבתי בזה במק"א בביאור התוס' כתובות (ט') שהק' דבטענת פ"פ נהימנה לדידה במגו דמוכ"ע ותי' דהוי מגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אע"ג דבעי' הוא אי אמרי' מגו במקום חזקה שמא חזקה דהכא עדיפא כו', ונשאלתי בכוונתם דמה עדיפות יש לחזקה זו, ואמרתי ע"פ החקירה אי טרחה חשיב כממונא ובתב"ש סי' א' סק"ג הביא מתוס' פסחים (כ"ה) דטרחה חשיב לא אפשר וקמכוין והק' מפסחים (י') בגופי' אטרחוהו רבנן בממוני' לא אטרחוהו, ותי' דהתם איכא ממונא וגם טרחה והיינו דקדייק בממוני' לא אטרחוהו עכ"ל, ולפי"ז יתכן הכ"נ בכוונת התוס' דחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה עדיפא והיינו דאיכא תרוייהו טרחה וממונא טורח ומפסידה ודוק: פרפר טו. בסי' י"ג במ"ש בשו"ת ח"ס בשי' הר"ן דתשמישי קדושה דרבנן הבאתי מפורש בירושלמי סוטה (פ"ז) דתמ"ק דאו' ואין לומר דתמ"ק דהתם אבני מזבח דהר עיבל הוו כעין קדושת המקדש דכ"ז שלא נפדה איכא מעילה מה"ת, דז"א דקודם שבאו לארץ ואין מקדש אין מעילה באבנים אלו עכ"ד בפנים, והנה כן מבואר בטור עה"ת דלכך הי' יעקב צריך לקדש את האבנים ששם מראשותיו אע"פ שהיו מעקידת יצחק, רק דאחר ששם אותן מראשותיו יצאו לחולין ובמנ"ח בהשמטות הק' דאיך יצאו לחולין הרי במזבח יש מועל אחר מועל, אבל נראה בדעת הטור ז"ל כנ"ל דקודם בהמ"ק ל"ה לאבני הבמה רק דין תשמישי קדושה וממקומו הוא מוכרח דודאי לא עבר יעקב אבינו חלילה להיות מועל בקדשים, ובח"ס או"ח סי' ל"ב כתב שאין ספק אצלו שאסור לנתוץ אבן מהבמה גם ראיתי בס' מנחה חריבה לסוטה שהביא מקרא מפורש [מלכים א', י"ט] כי את ביתך עזבו ואת מזבחותיך הרסו ופירש"י במות יחיד, אבל הח"ס עצמו כתב הטעם וז"ל דלא גרע קדושת הבמה מקדושת בהכ"נ שלנו, אבל לא שיה' בהן דין מעילה כמו בבהמ"ק, וראה ג"כ מ"ש הטור שם דבבמה שרי נשתמש להדיוט ובמה שהק' במנ"ח בקומץ ובח"ס או"ח סי' מ' שהביא קו' הז"ר דאיך שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש ולפי"ד הח"ס יהי' בהן מועל אחר מועל, אבל לפי"ד הטור והח"ס עצמו באו"ח סי' ל"ב אין להן רק קדושת בהכ"נ ובק"ע בירושלמי קרי להו בפירוש תשמישי קדושה: פרפר טז. בסי' הנ"ל אות י"ג, מש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"א דנר ומנורה שנתנו בבהכ"נ להאיר למתפללים הוו תשמישי מצוה ראיתי להעתיק כאן מה שכתבתי בנוגע לזה בתשו' באשר ומשתי מידידי הרב הגאון מו"ה חיים ענגיל נ"י אבד"ק בוטישלא להזדקק ולכתוב חו"ד. והוא בדו"ד של חזקת שמשות בבהכ"נ וחדר בהכ"נ בעיר דעמביץ שסמכו הבע"ד על הרב הג' אבד"ק ראדימישלא והרה"ג ר"מ אדאלף דומ"צ דק' רישא, והוציאו פס"ד שהגם שמדין חזקה קשה לדון בשמשות רק מפני שרוב מבהכ"נ והחדר זכו לו בחותמיהן שמקבלים אותו במקום אביו המנוח לשמש ע"כ זכה לו בד"ת, ועתה אחר הפס"ד חתרו המתנגדים עצה בהסתה שהאנשים שחתמו בעד השמש יחזרו מדבריהם וחתימתם ויתבטל עי"ז הפס"ד, נעתרתי ע"כ לבקשת הרה"ג הנ"ל להגיד בזה חו"ד: הנה מה שהחליטו הרבנים שאין דין חזקה בשמשות אין הדבר פשוט כ"כ ונראה יותר שיש בזה דין חזקה כמו"ש בבי"צ יו"ד ח"ב סי' ע' והר"ב ח"ב סי' כ"ו והוא מירושלמי פ' עשרה יוחסין הביאו התוס' סוטה (מ"א) מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך תשים כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך מבואר דגם שמשות היא בכלל שימה בישראל ובשו"ת הר"מ מובא בשע"ת סי' נ"ג שאין מורידין אדם מגדולתו מסנהדרי גדולה עד חזן הכנסת וסתם חזן בגמ' הוא שמש כמבואר בכ"ד בש"ס: ומה שבס' צור יעקב להרב הגאון מפראבוזנא הנדמ"ח סי' קצ"ו הביא דבריהם ודחה אותם שאין בשמשות שום התמנות רק שהיא לשמש הבאים להתפלל להדליק נרות ולהביא מים ואיזה מינוי הוא מאחר שגם העכו"ם ראוי לזה והרי הגבעונים נתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים למזבח ד', ומשום זה התפלא על שני גדולי הדור הבי"צ והרב הנ"ל מה ראו על ככה לפסוק דין חזקה בשמשות: לדעתי נראה דבמחכ"ת שלא כדת השיג דהן אמת שהשמש יש לו עבודת שימוש בעד האנשים המתפללים להדליק נרות ולהביא מים, אבל בזה עוד לא השלים עבודתו ויש לו עוד משרה כבודה מזו לקרא את האנשים לעלי' לתורה וכל עניני מצוה בכבודים של תורה ולפרקים גם לירד לפני התיבה להתפלל במקום הש"צ מה שלכל אלה אין ראוי להם זולת ישראל, גם מ"ש מגבעונים שנתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים לכהנים למזבח ד', אישתמיטתי' דברי התיו"ט תענית פ"ד מ"ד שכתב וז"ל ואע"פ שהגבעונים אשר לא מבני ישראל המה נתונים לחטוב עצים ולשאוב מים לבית אלקים כדמפורש בספר יהושע יתכן בעיני לומר שזהו לצורך עובדי המקדש לבשל קרבנותיהם ושאר צרכיהם ופירוש למזבח ד' דכתיב ביהושע לעובדי המזבח אבל למזבח עצמו לא היו מניחים לגבעונים לחטוב עצים ולשאוב מים עכ"ל, הרי מפורש דלא היו הגבעונים ראויים לשמש למזבח ותיובתא לדברי הרה"ג הנ"ל: ובאמנה ראיתי בשו"מ מהדו"ד סי' נ"א שהק' על דברי התוי"ט מיבמות פ"ט שאמר רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר, אבל נראה כמו שהתוי"ט מפרש קרא למזבח ד' דהוא צורך מזבח לעובד המקדש הכ"נ מפרש לשון הגמ' חלק מזבח דהיינו עובדי המזבח ועתו"ס כתובות (כ"ט) מ"ש דלכך לא שייך בזה הפקר בי"ד הפקר משום דאינו צורך כ"כ ועיין ג"כ תוס' כתובות (כ"ד) ד"ה חד מ"ש דתרומה בכלל מזבח. ולפי"ז י"ל דכמו כן עובדי המזבח בכלל מזבח, ועפי"ז יתכן דלהדליק נרות בבהכ"נ לפני העמוד לצורך תפלה בצבור דמבואר באו"ח סי' צ"ח דתפלה היא במקום קרבן, וכתיב כבדו ד' באורים ובמד' תצוה שתאירו לי כשם שהארתי לכם, א"כ לא יהי' זה ראוי לעשות ע"י עכו"ם מה דהוי צורך קרבן, ומה שנוהגין ביוה"כ להדליק ע"י עכו"ם אין דנין משאי אפשר ע"י ישראל, עכ"פ בשמש הממונה להדליק נרות דלכה"פ הוי תשמישי מצוה להש"ך יו"ד סי' רנ"ט הנ"ל וגם שידוע המנהג בכל תפוצות ישראל שהשמש מדליק נרות חנוכה בבהמ"ד ובהכ"נ לפני הצבור: