חזון נחום רכ

אחר עמידת רגליו והלכה כחכמים דבכה"ג חשיב כמונח, ולפי"ז מתורץ קו' המל"מ דיפה הוכיחו התוס' שבועות דאס"ד דאויר עזרה לאו כעזרה א"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח יפסל ביוצא, ואי דשאני הכא משום שרגליו עומדות על הרצפה, מ"מ אכתי תקשי אליבא דר"ע במתני' דפרה דלית לי' סברא זו שמה שאוחז בידו נגרר אחר רגליו אע"כ דבכל גווני אויר עזרה כעזרה, ואין לומר דאדרבה לר"ע הרי ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי והוי כמונח על הרצפה כמתני' דפרה דמשום זה ס"ל דהוי כמונח במקום טהור, ז"א דהרי גם במתני' דפרה הק' בתוי"ט ממה דלענין שבת למעלה מי' ל"א כמונח דמי ותי' דלענין טומאה שאני וא"כ הכא לענין קדושת עזרה ל"א בכה"ג כמי שהונחה דמי ומיושב קו' המל"מ: פרפר ט. ובמה שכתבו התוס' שבועות הנ"ל להוכיח דאויר עזרה כעזרה והוא ג"כ ש"ס מפורש בזבחים (כ"ו) דאויר פנים כפנים דמי תמה המל"מ שם לפי"ז אתוס' מכות (י"ב) שכתבו אמתני' דמע"ש פ"ג דאויר ירושלים כירושלים ובמהרש"א שם דרק גג עזרה לא נתקדש משום דאויר עזרה ל"ה כעזרה משא"כ בירושלים והתמי' עצומה מרפסא איגרא, ונלע"ד בכוונת התוס' ע"פ דאמר (ב"ב ס"ד) ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י"ט ואס"ד בסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה י"ט מאי הוי ומשני כיון דגבוה י"ט חשיב, ובתוס' בשם פי' הקונטרס אי בסתמא קני אויר שלמעלה מן הגג וגם הבנין שלמעלה מן הגג יקנה, אין סברא שיהי' הפסק בקנינו שהגג באמצע לא יקנה עיי"ש, לפי"ז נראה מ"ש התוס' הכא דבירושלים גגין נתקדשו משום דאויר ירושלים כירושלים ואויר עזרה אינו כעזרה אין הכוונה על אויר עזרה שבתוך המחיצות רק כוונתם על אויר שלמעלה מן הגג דודאי ל"ה כעזרה עד רום רקיעא דאם מוליך דם ואיברים למעלה מן גג העזרה ודאי שנפסלו ביוצא לכך אתי שפיר מה דאמרי' דגגי עזרה לא נתקדשו דלא תקשי איך מסתבר שיהי' הפסק בקדושה, ז"א שהרי גם אויר שלמעלה מן הגג לא נתקדש, ומשא"כ גגי ירושלים כיון דאויר ירושלים כירושלים היינו האויר שלמעלה מן הגג דעד רום רקיעא הוי אוירא דא"י וירושלים בכלל, וכשמוליך בשר קק"ל באויר ירושלים למעלה מן הגג לא נפסל ביוצא ממילא מוכרח דגם גגי ירושלים נתקדשו דאין סברא שיהי' הפסק בקדושה דלמעלה מן הגג וגם האויר חלל הבנינים שלמטה קודש בקדושת ירושלים והגג באמצע לא יהי' קודש זה לא ניתן להאמר כסברת הש"ס ב"ב הנ"ל שלא יהי' הפסק בקנינו, ואף דבמסקנא אין הש"ס חושש לסברא זו כמו"ש התוס' שם, שאני קנין שתלוי בדעתו של אדם וכפי רצונו הוא מקנה משא"כ לגבי קדושת המקדש ודאי אין סברא שיהי' הפסק בקדושה, זה הנ"ל ברור בכוונת התוס' ומהרש"א ז"ל והיא הערה גדולה במרכז אמיתה של תורה, והיא העולה דאויר עזרה שמקדש הוא משום קדושת הרצפה ואין ללמוד מזה לאויר בהכ"נ כמדובר בפנים: פרפר י' בסי' ו' הבאתי משו"ת המהרי"ק דלא אלים מצוה דתפילין למדחי איסור דברכה לבטלה ולפי"ז מכש"כ דלא אלים למדחי איסור מחיקת השם מלאו דלא תעשון, יש להוסיף קצת דאם נבא לדון בזה מדין עדול"ת י"ל לכאו' לפי"מ שהבאתי לקמן סי' ח' משו"ת בש"ר סי' כ"ד דתפילין הוי עשה דלפני הדיבור א"כ להירושלמי בתוס' קידושין (ל"ח) אין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת של אחר הדיבור, ולמקצת מהאמור בנוגע לשו"ת המהרי"ק הנ"ל נתכוון להעיר גם תלמידי הרב הנגיד החריף ובקי מו"ה יצחק ליב ווארצל מפה: פרפר יא. בסי' ז' בשאלת הענין מי שלא הניח זמן רב תפילין דרש"י מחמת טעות, שכתבתי דאפי' אם נאמר דבמ"ע בשוא"ת א"צ כפרה, י"ל דחמירא תפילין לפי שעובר בשמנה עשה ושקולה כנגד כה"ת וצ"ע על המחז"א שלא נחית לזה, הנה חוץ לזה עוד י"ל דתפילין הוי ג"כ ל"ת דכתיב ושמרת וכל מקום שנאמר השמר פן אינו אלא ל"ת, ובתוס' עירובין (צ"ו) כתבו דגם לר"י דהשמר דעשה נמי לאו הוא, מודה שאם לא הניח תפילין ביום שאינו לוקה אבל שי' רש"י והרמב"ן דלר"י הכ"נ שעובר בל"ת דומיא דושמרתם את משמרת הקודש שכתב הר"מ פ"א מבה"ב שאם בטלו שמירה זו עובר בל"ת, ועיין שעה"מ ה' תפילין מ"ש ליישב לדבריהם סוגי' דעירובין (צ"ו) בדברי חן, וא"כ לנ"ד בלא הניח תפילין צריך תשובה וכפרה משום דעובר בל"ת, רק דמתוס' יומא (ל"ו) דעולה מכפרת על עשה דתפילין התוס' לשיטתם בעירובין דלכ"ע בלא הניח תפילין אין עובר בל"ת, אבל עכ"פ לשי' רש"י והרמב"ן משום דעובר בל"ת ודאי צריך כפרה וע"כ יותר צ"ע על המחז"א שלא העיר מכל זה: פרפר יב שם בפנים הבאתי דברי הנה"מ סי' רל"ד דבאי' דרבנן בשוגג א"צ כפרה והערתי מש"ס ר"ה י"ח, אבל זולת זה כבר העירו באחרונים מש"ע יו"ד סי' קכ"ג סעי' כ"ה בהג"ה במי ששתה יי"נ בשוגג יש אומרים שיתענה ה' ימים ויתכפר לו הרי דגם באד"ר צריך כפרה, ואפשר דשאני אי' יי"נ שהוא אביזרא דע"ז שחמור יותר כדאמר בע"ז (נ"ב) משום חומרא דע"ז שוי' כדאו' וראה מ"ש הראב"ן בס' אבן העזר סי' כ"ז מעשה שהוציא חתני אליקים יין מחבית לכלי קטן ששתה ממנו עכו"ם ושאלוני אם היין כשר ואמרתי לו אם יודע אתה שהכלי נגוב ואמר הן והתרתיו, ולאח"ז ישנתי ובא אלי בחלום הפסוק השותים במזרקי יין והבנתי שלא הי' הכלי נגוב ונסיתי אותו הכלי והנחתיו ב' ימים ולילות ולא נגב וידעתי כי לא יפה התרתי ואסרתי היין שבחבית והתעניתי ב' ימים וגם השותים ממנו, הרי אע"ג דיינם בזה"ז דרבנן ושתו ע"פ הוראת חכם שטעה מ"מ התענו לכפרה, רק למ"ש שאני יי"נ דחמיר ועיין יבמות (כ') וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי, וכן בנדה (י"ב) מקשה רבא כן ובט"א ר"ה (כ"ט) שהעיר מנזיר (כ"ג) דאר"ל רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר כו' ובהוריות (י"א) א"ב כלאים דרבנן מ"ס דרבנן ל"ה מומר ומ"ס כלאים כיון דמפרסם אי' אפי' בדרבנן הוי מומר ויש לדון מכ"ז לדברי הנה"מ הנ"ל: שם בפנים כתבתי דאפשר לדון את האיש כפרי כשוגג כה"ג דשבועות (י"ח) ואי בע"ה כו' והנה מצינו כן בב"ק (צ"ה) מאי לאו בע"ה דלא ידע דקרקע אינה נגזלת וש"מ דשוגג נמי קניס: פרפר יג. בסי' ח' בדברי הט"ז יו"ד סי' רצ דמפרשה לפרשה כשר שלכ"ס, והנה בנקה"כ תי' לקו' הט"ז דהתוס' מנחות (ל"ב) כתבו שם רק למה דדחי התם דמזוזה פרשותי' פתוחות אבל למאי דקיי"ל דפרשותי' סתומות א"צ לאוקמי