חזון נחום ריט

מקדשין וכבר עמדו בזה באחרונים, אבל נראה דבלאה"נ אין זה נפ"מ לנ"ד דהכא לא דיינינן מטעם שהקרקע יקדש את הבנין רק משום דפשטא קדושה בכולה כמו בבהמה בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו פשטא קדושה בכולה וקדוש אף החולין שבה, ואע"ג דהכא בשעה שהקדישו הקרקע לא הי' הבנין זה עומד עליו מ"מ מבואר חידוש בתוס' גיטין (מ"ב:) ד"ה גמרו דאפי' אחר קדושת פיו מכבר פשטא קדושה בכולה לאחר זמן כמו בח"ש וחב"ח שנתקדשה ונשתחררה דלר"נ גמרו קידושי ראשון עיי"ש, וע"כ יפה עולה נדון החקירה דקדושת קרקע עזרה או בהכ"נ פשטא בכולה אל הבנין שעלי': פרפר ו. ובדברי הירושלמי דסוכה הנ"ל שנשמע בשי' דכ"ש מקדש אף לחולין, דרך אגב אמינא פרפרת אחת בכריתות (כ"ד) אשם תלוי אם משנשחט נודע לו ישפך הדם ר' יוסי אומר אפי' דם בכוס יזרק והבשר יאכל אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כ"ש מקדשין את הפסול לכתחלה ליקרב, ולהבין בדיוק הש"ס אמרי במערבא, ונראה דבשי' הירושלמי הנ"ל דכ"ש מקדש אפי' חולין י"ל דלטעמי' אזיל דהנה התוס' חגיגה (כ"ג) כתבו דמה שכ"ש אין מקדשין אלא מדעת ילפינן מקרא ולקחו את כל הכ"ש והיינו דלקיחה משמעותו מדעת, עיין זבחים (י"ד) הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף רמי לי' אידי' בעי למישקל זימנא אחריתי וביומא (מ"ט) חפן חבירו ונתן לתוך חפניו ולקח בעינן וליכא, וא"כ דשלא מדעת הטעם רק משום דלא מקרי לקיחה לכך אין לו שום שייכות ודמיון לחולין כלל ואפי' למ"ד מקדש שלא מדעת דמקרי לקיחה מ"מ אין סברא שיקדש את החולין, אבל הירושלמי הרי כתב מפורש בטעם דאין מקדש שלא מדעת דיליף ממזבח שאין מקדש חולין ממילא למ"ד מקדש שלא מדעת ה"ה דגם חולין מקדש וז"פ, והנה כאן בכריתות דאמרי רבנן ישפך הדם כתבו התוס' ג"כ משום דהכא שנמצא שהי' חולין אין כ"ש מקדש, מבואר א"כ דתלי' בפלוגתא ור' יוסי דאמר יזרק והבשר יאכל באמת ס"ל דכ"ש אפי' חולין מקדש והוא חידוש, וא"כ מה נעים עולה סוגי' הש"ס בטעמא דר' יוסי, אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כ"ש מקדשין את הפסול לכתחלה ליקרב משום דשיטתו עולה בשיטת תלמודא דמערבא בסוכה דכ"ש מקדשין אפי' חולין ודוק היטב בהערה: פרפר ז. בסי' ג' הבאתי פלוגתת הרז"ה והרמב"ן ז"ל בע"ז (נ"ב) לגבי קדושת מזבח וכ"ש, דלשי' הרז"ה קדושת כ"ש גדולה יותר שהן קדוה"ג שאין להן פדיון משא"כ עזרה הוי רק קדו"ד ושי' הרמב"ן דאין כ"ש גדול מקדושת מזבח, אזכיר בזה גירסא דינקותא מכ' אחי הרב הגאון מו"ה יצחק אבד"ק הרומליב שליט"א ששמעתי ממנו בילדותו לחקור בפלוגתא דרבה ורבא (זבחים פ"ז) אי לינה מועלת בראשו של מזבח ורבה ס"ל דאין לינה מועלת דלשלחן מדמינן לה איך הדין לגבי כ"ש אם אין לינה מועלת ג"כ בכ"ש כמו במזבח, דלכאו' תלוי בפלוגתא הנ"ל דלשי' הרז"ה דקדושת כ"ש עדיפא מקדושת מזבח א"כ הכ"נ אין לינה מועלת בכ"ש דכש"כ הוא ממזבח, משא"כ להרמב"ן דאין כ"ש קדושתן גדול יותר מקדושת מזבח י"ל דלענין זה לא מצינו רק דאין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל בכ"ש לא מצינו, ובמתני' דזבחים שם כשם שהמזבח מקדש כך הכלים מקדשין ובגמ' איפשט מינה דכ"ש מקדשי את הפסולין מ"מ דלענין שלא תחול פסול לינה כלל בכ"ש ל"ה כמזבח לגמרי כמו דאין כ"ש מקדשין שלא מדעת ושלא בזמנו דבש"ס דלא מצינו זה לגבי מזבח [עיין בטה"ק זבחים (פ"ז) בזה ומה שכתבתי לעיל לסי' ב' ודמיון קצת למ"ש בט"ז יו"ד סי' רמ"ב מדברי הב"י דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל המוקש ובשו"ת ח"צ סי' ע"ז דטבע כ"ף הדמיון שאינו שוה ממש] ואמר לתרץ בזה קו' התוס' פסחים (מ"ו) לגבי לחה"פ ושתהל"ח דאין אפייתן דוחה יו"ט והול"ל הואיל א"ב פריק שאין התנור מקדשם שאם הי' מקדשם א"כ יפסלו בלינה, ויש ליישב דהרי במנחות (צ"ה) דמקשה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה ולכאו' מאי קו' אדרבה כיון דתנור מקדש לא איפסלא בלינה דאין לינה מועלת בכ"ש כמו דאין לינה מועלת בראשו של מזבח, אבל י"ל דהרי במנחות שם על הקו' הנ"ל אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת כו' וא"כ רבא לשיטתו בזבחים (פ"ז) דלינה מועלת בראשו של מזבח, ומתורץ קו' התוס' פסחים הנ"ל דלדידן וכן לרבה התם דאית לי' הואיל אפי' לקולא ל"ק הקו' דאיפסלא בלינה דאין לינה מועלת בכ"ש כמו דאין לינה מועלת בראש המזבח לרבה לשיטתו, עכ"ד מילדותו דברי חן, אמנם בעיקר חידושו דלא יהי' לינה מועלת בכ"ש צ"ע ממנחות (צ') דמקשה לגבי דאמר שאפי' הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ואמאי לימא גזירה שמא יאמרו מפקידיו בכ"ש ופירש"י כל זמן שרוצה ואין נפסל בלינה הרי מפורש דלענין זה לא מקדש כ"ש כמזבח ודוחק לומר שהקו' רק למ"ד לינה מועלת בראש המזבח וצ"ע, הזכרתי זה להעיר למען חיבת אמרי נועם מאחי הרה"ג שליט"א: פרפר ח. בסי' ה' לענין אויר בהכ"נ אי קדוש כתבתי שהרי אפי' בעזרה דבהמ"ק דאויר עזרה מקדש אין זה משום קדושת האויר עצמו רק משום קדושת הרצפה מה דלא שייך זה בבהכ"נ, הנה מבואר כן מתוס' זבחים (י"ד) שהק' לר' יהודה דס"ל עזרה מקדשא היכי משכחת לה בפסולים שאם ירדו לא יעלו, ותי' בשחט על הרצפה ואח"כ נתן על הדף דהשתא ירדו מבואר דה"ט דקדושת אויר עזרה הוא רק משום קדושת הרצפה, וע"כ ביש דבר מפסיק בין הרצפה אין מקדש, וכה"ג שכתבו התוס' שבת (ד') דכשהחפץ בידו לא אמרי' קלוטה כמי שהונחה דמי ובתפא"י פרה (פ"ו מ"ה) כתב דזה דוקא כשכולו בידו ואתי' שפיר מתני' דפרה שם הי' עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור כו' דר"ע סבר כמונח דמי הרי דאפי' החפץ בידו כמונח דמי, רק משום דהתוס' שבת הנ"ל לא כתבו רק כשהחפץ כולו בידו משום דהיד מפסיק בדמיון התוס' זבחים (י"ד) היכי שהדף מפסיק בין רצפת עזרה: וניחא ג"כ מה שיש להעיר קצת בתוס' שבועות (י"ז) שהק' דאי אויר עזרה לאו כעזרה דמי א"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח יפסל ביוצא וקשה הרי כשמוליך בידו הרי היד מפסיק דבכה"ג לא הוי כמונח על הרצפה כתוס' זבחים הנ"ל, אבל להאמור אתי' שפיר דהתוס' לא כתבו כ"א בכה"ג שמפסיק בכולו כה"ג שכתבו התוס' שבת הנ"ל כשאוחז כולו בידו: ובמל"מ פי"א משגגות הק' אתוס' שבועות הנ"ל דהרי בזבחים (פ"ח.) אמר אי דנקט להו בראש המזבח פשיטא דאויר מזבח כמזבח כיון שעומד ברגליו ע"ג המזבח והכ"נ כשמוליך הדם והאיברים למזבח הרי עומד ברגליו על רצפת העזרה ובכה"ג פשיטא דאויר עזרה כעזרה דמי, ונראה לתרץ דסברת הש"ס זבחים הנ"ל תלי' בפלוגתא דמתני' פרה (פ"ו מ"ד) הי' עומד ע"ג התנור ופשט ידו חוץ לתנור והלגין בתוכו ר"ע מטהר וחכמים מטמאין ופי' הרע"ב הואיל והאדם הנישאו עומד ע"ג תנור חשבינן גם לכלי כאילו עומד ע"ג התנור ובמקום טהור הוא דפליגי אם מה שאוחז בידו נגרר