חזון נחום ריח

בתולש את הכנף חייב אע"ג דתולש לאו היינו גוזז שאני כנף דהיינו אורחי', א"כ כמו דתולש לאו היינו גוזז ה"ה דקורע לאו היינו חותך וזה שדייקו התוס' וכתבו שאני בגד הואיל ויכול לחותכו דאליבא דר"ל קריעה ל"ה בכלל חתיכה ומשום זה ביאה במקצת ל"ש ביאה וממילא שא"צ לחתכו רק מכניסו בפחות מגע"ג ובבג"כ אף דקשין הן ודרך לחתכן מ"מ לש"ל בהו היינו אורחי' כמו לגבי תולש את הכנף שהוא דבר המצוי ורגיל בתלישת הכנף ואמרי' היינו אורחי', והיא הערה חדתא נשגבה בישוב דהתו"ס ודוק, ובתשו' להשואל הנ"ל הארכתי עוד בזה ואכ"מ: והנה מ"ש הרש"ש מדות פ"א דמקרע בג"כ דלוקה מ"מ אפשר דלשורפן רשאי, ולכאו' כוונתו כמו"ש התוס' פסחים (י"ג) לגבי משמרת תרומתי אי אסור לשורפן כמו לטמאותן והכ"נ אפשר דשריפה קיל מקריעה, או כוונתו כה"ג דמבואר בפסחים (פ"ד) דהשורף בעצמות א"ב משום שבירת עצם, אבל עם זה אין מזור לקו' הנ"ל לגבי מעיל שנטמא דאין עצה לשרוף משום קלקול הבגד בחסרונו גם בלאה"כ דברי הרש"ש צ"ע דאפי' בשריפה עכ"פ איכא משום לאו דלא תעשון כן כהא דמכות (כ"א) השורף עצי הקדש לוקה משום ל"ת, אך זה שהעליתי בכוונת התוס' ודיוק לשונם שיכול לחותכן בלא קלקול וחסרון דחותך לאו בכלל קורע: פרפר ג. עוד סמך ראי' להא"ר דנתיצתה לצורך ליכא איסורא, הנה בפנים יפות פ' ויקרא בפסוק ונתנו נמצא דבר חידוש דבמשכן שבמדבר לא הי' כבש למזבח אבל הוא נגד הש"ס זבחים (פ"ז) כבש מנין ת"ל את המזבח פירש"י ומשחת את המזבח ומפורש ג"כ בפירש"י תרומה (כ"ז) ונתעוררתי ג"כ מתוס' זבחים (ס"ג) שכתבו שהי' כבש למזבח הנחושת, ובאמנה בק"א שם התפלא דמנ"ל שהי' כבש ומסיים והדבר נפלא עד יגלו כלי המשכן וכתב ג"כ שיפלא אם הי' כבש במשכן דאטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש וגם ממה עשו כי מאבנים לא נמצא רמז בכל כלי המשכן כו', והנה לפירש"י בחומש שהי' הכבש בכלל כל הכלים פשיטא שהי' גם הכבש מנחושת ועיין זבחים (ס') דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין דמבואר דשל אבנים אינו בכלל כלי ועתו"ס שבת (י"א) ד"ה אלא ובחי' מהרי"ט, ובקו' הק"א דאטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש הנה כן מצינו בפסיקתא בפסוק ויהי המקריב שכהן גדול הי' מוציא בכל שנה ס' ככרי זהב לכבש המזבח דלכבוד המזבח היו סותרין הכבש בכל שנה ובונין אותו מחדש ובפי' הגרז"מ ז"ל העיר בטעם דליכא משום לא תעשון כיון שהוא לצורך דמקלקל ע"מ לתקן ולכאו' צ"ע דהכא ל"ה צורך המזבח כ"א כבוד המזבח, אך י"ל ע"פ התוס' שבת (כ"א) מ"ש דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושים לצורך הקרבן חשיב לי' וראה לעיל סי' י"ג אות כ"ה כמה הערות יפות בזה, ועכ"פ ראי' מכאן לדברי הא"ר הנ"ל ודוק: פרפר ד. ובמה שהזכרתי לעיל אי חתיכה בכלל הכתוב לא יקרע דל"ה קרא כדכתיב כמו דקיי"ל בסנהדרין (מ"ה) דנקטעה יד העדים פטור דל"ה קרא כדכתיב, אזכיר דרך אגב חוץ מענינינו מתשובתי להחריף כמר אלעזר אלטפעסט נ"י כעת הרב המאוה"ג דומ"צ בק' זאלקוב בדבר הערתו בסנהדרין (ע"ט) במתני' דנתערבו נסקלין בנשרפין ידונו בקלה, והרי הכא דאין העדים מכירין את האיש שהעידו עליו לא משכחת לה יד העדים, ואפי' יקבצו כל כתות העדים יחד דעדיין לא ס"ד כדמשני הן הן עדיו, מ"מ ליכא יד העדים בראשונה, וכתבתי די"ל דגם בב"א לא מיעקר קרא והוי כמו יד העדים בראשונה, כה"ג שמצינו באיסור מקדים תרומה לבכורים בתוס' תמורה (ד') מירושלמי דגם בב"א הוי כמו מקדים וצ"ע בר"ש נגעים (פ"ד מ' י"א) לגבי בהרת קדמה לשער דבב"א ל"ה בכלל קדמה ונמצא באחרונים כמה דמיונות בענין זה, גם כתבתי בישוב קו' דנראה כה"ג שכתבו התוס' זבחים (ק"ג) דפסול משום הקדמה לא מקרי פסול בגופו ולכך בעי עבור צורה והכ"נ י"ל דאפי' אי מעכב שתהי' יד העדים מ"מ לא מעכב שתהי' בראשונה וכיון דבכה"ג מתקיים יד העדים בב"א רק שלא מתקיים יד העדים בראשונה מודה שמואל דל"ב קרא כדכתיב לעכב: ולא באתי עתה בשביל דבר זה שהוא מענין לענין רק להזכיר לטובה מה שהעיר אז במועדו יום ב' סיון תרפ"ב בני הילד בן עשר יניק וחכים כמר אברהם יחי' שאמר על אתר לתרץ קו' דמשכחת שפיר שהעדים הכירו את הנדונים אבל רק באומד מצד הרוב (וכגון הכרה בטב"ע דקלא דהוי רק מצד הרוב כמו"ש בעט"ח לחולין י"א] רק דעכ"ז ידונו בקלה דלא מהני לחמורה ההכרה מצד הרוב כתוס' חולין (י"א) דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב, אבל הא תינח לגבי מיתה קלה וחמורה, אבל לדון שיהי' פטור לגמרי ממיתה משום דבעינן יד העדים בראשונה, דל"ה יותר ממיתה למיתה לזה שוב מהני ההכרה מצד הרוב, עכ"ד ממש דברי חן. ואמרתי אם חכם בני כו' יה"ר שאזכה לראותו הולך וגדול בתורה ויר"ש ולאילנא רבא יתעבד, זה לשוני בתשובתי אז: פרפר ה. בסי' ב' כתבתי לחקור דהיכי שהקרקע כבר קדוש בקדושת עזרה או בהכ"נ שנאמר דגם הבנין שבנו עליו אפי' שלא נתקדש עוד לעצמו, מאליו הוא קדוש מהתפשטות קדושת הקרקע ושיהי' זה תלוי בפלוגתא בירושלמי סנהדרין (פ"א ה"ג) דמ"ד בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות כלומר דלא אמרי' שעולות בקדושה מאליהן ולכך אי בעי למזגא עליהן אין מועלין כש"ס מעילה (י"ד) עיין בפנים, ועדיין יש להעיר מש"ס שבת (קט"ז) גליונות אגב כתב הוא דקדשי כו' ובשו"ת שבו"י ח"ג סי' פ"ו לגבי גליונות הארוכים יותר מכשיעור הביא משו"ת מהרי"ט [הובא לעיל סי' ה'] דפתוח לקודש כקודש דמי וכש"כ גליון המחובר לקודש עיי"ש, ולפי"ז אפשר שיש ללמוד גם לנ"ד, ובשאלת השבו"י יש לעיין בהמבואר ברמ"א יו"ד סי' ר"צ ברמ"א ועיין ח"ס יו"ד סי' רע"ט, וצ"ע ג"כ במהרש"ם ח"ג סי' ק"ב בשאלת גליונות ארוכות בתפילין שלא הזכיר משו"ת שבו"י ומדברי הרמ"א: איברא דלכאו' למ"ש התוס' מנחות (ע"ט) לגבי שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת ומקשה וליתנו עלי' וליפקו לחולין כו' שכתבו דאע"פ שכבר קידשו בכ"ש, אפי' את"ל כ"ש מקדשין שלא מדעת ה"מ קודש אבל חולין לא וכ"כ בתוס' כריתות (כ"ד), לפי"ז גם לנ"ד שנאמר דקדושת עזרה או בהכ"נ שבקרקע יקדש גם את הבנין חול י"ל דלא עדיף אפי' קדושת עזרה מקדושת כ"ש דאין מקדש חולין, באמנה נראה בשיטת הירושלמי דאפי' חולין כ"ש מקדש, דבסוכה (פ"ד) מקשה בירושלמי למ"ל בשאינה מקודשת אפי' מקודשת האר"ח בשם ר"י וקדשת את המזבח והי' המזבח ק"ק מה המזבח אין מקדש אלא מדעת אף הכלים כו' ובק"ע מה המזבח אין מקדש אלא מדעת שאם העלו חולין על המזבח אינו קדוש אא"כ שהקדישן מתחלה אף כלים כו' הרי דלמ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת גם חולין