חזון נחום ריז

סימן קלט סוכה (מ"ה) מצות ערבה כיצד מקום הי' למטה בירושלים ונקרא מוצא ובגמ' דנקרא מוצא דמיפק מכרגא דמלכא ובשו"ת א"י ח"ב סי' קצ"ב הביא שנשאל בזה מאי קמ"ל בהא דפטור ממס עיי"ש שדחק ליישב ע"ד פלפול, ולענ"ד י"ל ע"פ התוס' חולין (ז') מ"ש דאין השדות חשובין שלנו לפי שנותנין מהן מס ולא היו מפרישין בימיהן תו"מ אלא מהנהו דלא יהבו טסקא ועיין ב"ב (נ"ה) א"כ ביטלת ירושת בנו הבכור וברשב"ם שם ולפי"ז למאי דפליגי בסוכה (ל"ה) בקרא ולקחתם לכם אי בעינן דין ממון או היתר אכילה לכאו' שהי' קצת סברא דשדות שנותנין מהן מס לא היו הפירות חשובין לכם כמו דל"מ דגנך לגבי תו"מ עכ"פ למצוה מן המובחר לכך היו מביאין ממוצא דמיפק מכרגא דמקרי יותר לכם: קונטרס דברתי בחזון. הוספות הערות וחידושים על האמורים הנתנים בפנים: פרפר א. בסי' א' שכתבתי בפלפול סנהדרין (קי"ב) כבר מוזכר זה אצלי בחיבורי משמרת להבית סי' א' עיי"ש, ומה שכתבתי דרב חסדא שם לשיטתו ביבמות (צ') דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת אפי' בקו"ע, י"ל בישוב קו' הריט"א בבכורות (י"ב) דאר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה א"ר ולא לשריפה ומותיב לי' מהא דאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיי"מ ואמאי כיון דאילו איטמי בת שריפה היא כו' והק' בריט"א הרי כאן בידו להפריש ח"ש דלא מקב"ט מה"ת ואין כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע ואיך תהי' פטורה מן החלה משום שהיא בת שריפה מדרבנן עיי"ש ולהאמור א"ש דהש"ס שפיר קמקשה לר"ח לשיטתו ביבמות דיש כח לחכמים אפי' בקו"ע: ובנוגע להפלפול בפנים בלאה"כ הי' מקום לומר דר"ח לשיטתו בפסחים (מ"ו) דלית לי' הואיל כ"א לחומרא עתו"ס פסחים (ס"ב), וא"כ שפיר אותיב לי' אי דאסקוה לגוה הא קלטוה מחיצות דאע"ג דמחיצה לקלוט דרבנן מ"מ הרי אפי' בגבולין דהוי ממון הדיוט חוץ מלענין חלה הוי ג"כ רק דרבנן משום הואיל לחומרא ומהני דרבנן לדרבנן ממנ"פ, אך הדבר נכנס בחקירה אי אמרי' ממנ"פ בדרבנן וביבמות (נ"ו) בנתארסה לכהן פקח ונתחרש ונשא לרבנן אינה אוכלת בתרומה אע"ג דמדאו' ארוסה אוכלת ומדרבנן הרי תקנו נשואין לחרש עכ"ז אינה אוכלת מכאן ראי' דל"א ממנ"פ בדרבנן עיין חק"י אע"ז סי' ל"ה שהוכיח כן א"כ הכ"נ אמאי מקרי שלל ירושלים לאכול, רק אמרתי דר"ח לשיטתו ביבמות (צ') דיש כח לחכמים ודוק, ובתשו' להרה"ג מו"ה שמחה בונם עסטרייך נ"י הארכתי: פרפר ב. במה שהבאתי בפנים מ"ש הא"ר סי' קנ"ב לחלוק על הט"ז רק דנתיצת בהכ"נ לצורך ליכא איסורא משום דהרמז"ל כתב שהאיסור הוא דרך השחתה דוקא וע"מ לתקן ל"ה דרך השחתה, הנה יש ללמוד כן ג"כ מדהתו"ס זבחים (צ"ה) ד"ה מכניסו פחות משלש על שלש דאפי' למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחותכו וקשה דהרי אסור לחותכו שנ' לא יקרע ותי' באחרונים בכוונתם דאם תאמר שאסור ולא יהי' אפשר להכניסו פחות מגע"ג שוב אדרבה יהי' מותר לקרוע דל"ה דרך השחתה ועיין שו"ת כוכב מיעקב סי' ק"י ומהרש"ם ח"א סי' י' בזה א"כ הרי מסייע דהתו"ס להנ"ל דלצורך ל"ה דרך השחתה: אמנם במק"א כתבתי בישוב דהתו"ס להמבואר בשבת (כ"ח) בפתילת הבגד שקפלה דלר"ע מהני הקיפול לבטל מטומאה ובזבחים (י"ח) מרושלין מסולקין ע"י אבנט ואבנט מיגז גייז א"כ זה שכתבו התוס' כיון שיכול לחותכו ע"י קיפול דהוי כחותך שוב מותר אפי' בלא קיפול דכה"ג ביב"מ לא שמה ביאה ודוק וכתבתי בזה בהערותי לס' חי' מהרי"ו: עוד י"ל בכוונת התוס' דיש לחקור בדבר החדש, דלגבי הלאו דלא יקרע שנאמר במעיל אפשר דרק קריעה אסור אבל חתיכה לאו היינו קריעה ולא יהי' איסור לחתוך בסכין, הגם דמצינו במו"ק דאר"י על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי, אע"ג דבקרא כתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם מ"מ אמרי' דחותך בכלל קורע וא"כ ה"ה הלאו דלא יקרע במעיל של כ"ג, ועפי"ז יובן מ"ש הרא"ה ז"ל בחינוך מ' ק"א והוא מדברי הר"מ דאפי' הכריתו במספרים לוקה, דהיינו דאשמעינן שלא נאמר דחתיכה ל"ה בכלל קריעה, אך הרי בחולין (קל"ז) פליגי בשוטף את הרחלים אי חייב בראשית הגז דרבנן מחייבי ור' יוסי פוטר כדאמר לגבי לקט לקט קצירך ולא לקט קיטוף ומקשה מדתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב ג' חטאות ואר"ל תולש חייב משום גוזז ומשני שאני כנף דהיינו אורחי' וא"כ לדידי' כמו דתולש לאו היינו גוזז וקיטוף לאו היינו קציר הכ"נ לגבי לאו דלא יקרע חותך לאו היינו קורע, ובסנהדרין (מ"ה) דאמר שמואל נקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב ומסיק שהוא פלוגתא דתנאי ובריט"א בכורות (כ"ה) העיר במה דאמרי רבנן בחולין (קל"ז) הנ"ל דמחייבי בלקט קיטוף והרי קיי"ל דבעינן קרא כדכתיב ותי' דמחייבי בלקט רק מדרבנן, וא"כ הכא במעיל דכתיב לא יקרע נאמר שפיר דחותך ל"ה בכלל דבעינן קרא כדכתיב ותלי' בפלוגתא דתנאי, והר"מ בסה"מ לאווין פ"ח דאפי' כורת במספרים לוקה והם דברי החינוך הנ"ל י"ל דהר"מ לשיטתו פ"ו מה' בכורים דהתולש צמר חייב ברה"ג כרבנן דתולש בכלל גוזז והכ"נ חותך בכלל קורע ובסתירת דברי הר"מ כבר דברו הראשונים]: איברא דלפי"ד הירושלמי שבת (פ"ז ה"ב) אמתני' דקורע ע"מ לתפור והמעבד את עורו והמחתכו אמר בירו' קריעה בבגדים וחיתוך בעורות ואית דמחלפין קריעה בעורות וחיתוך בבגדים, קריעה בעורות באילין רככיא וחיתוך בבגדים באילין לבדייא ובק"ע בבגדים העשויין מלבד שהן קשין, לפי"ז לגבי בגדי כהונה קשין הן שייך בהו חיתוך ע"כ יהי' גם בחיתוך לאו דלא יקרע, וכתבתי בזה בתשו' להחריף ר' יצחק ארי' ענגעלסבערג בלובלין והעירני בשם רב אחד מדברי הירושלמי הנ"ל, וכתבתי דלקושטא דמלתא אין ללמוד לגבי לאו דלא יקרע מדין מלאכת שבת דלא נאמר שם קריעה או חיתוך רק דממלאכת המשכן גמרינן לה ואמר בשבת ע"ה דקריעה במשכן שכן יריעה שנפל בה דרנא קורעין בה ותופרין אותה, משא"כ הלאו דלא יקרע תלוי אי חיתוך בכלל קריעה בלישנא קרא כדכתיב ועיין ג"כ תוס' בכורות (כ"ה) ד"ה ואר"ל שתמהו כזה דמאי מקשה ומדמי תולש כנף בשבת לתולש לאו היינו גוזז בבכור דלענין שבת נהי דאב ל"ה תולדה דגוזז מיהא הוי לפי"ז הכ"נ לגבי קריעה וחיתוך: ומעתה י"ל בכוונת דהתו"ס זבחים (צ"ה) הנ"ל בהא דאר"ל מעיל שנטמא מכניסו גע"ג שכתבו משום דיכול לחותכו, והיינו דר"ל לשיטתו בבכורות (כ"ה) דאר"ל