חזון נחום רטז

אבל י"ל דאם מהני העשי' לגבי הבעלים א"א לחלק העשי' שתהי' כשרה לזה ופסולה לזה ולפי"ז בגזל מאחד פשיטא דמהני לזה השינוי שהרי הוי עשי' לנגזל ומשוה"כ דקדק בירושלמי בכה"ג שהי' ג' גזילות דשוב אין כאן עשי' לבעלים והו"א דפסול לגזלן משום תעשה ולא מן העשוי וקמ"ל דמ"מ מהני עכ"ד היקרים, וכתבתי דאמנם מצינו בחולין (ק"ב) דמקשה מא"מ דאילו אכיל לי אחר מחייב ואכיל לי' איהו פטור ומשני זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ועיין ח"ס או"ח סי' פ"ו שהעיר מכאן לקו' הב"י או"ח סי' קנ"ח בפת הבא בכסנין דאיך לפעמים יתחייב בנט"י בקביעת סעודה ולפעמים לא יתחייב רק דאפי' באדם אחד דנין לפי מחשבתו ושעתו עיי"ש וא"כ הכ"נ אין קו' מה שנמצא לולב הכשר לבעלים ופסול לגזלן מטעם מן העשוי דכל אחד לפי עשייתו דלבעלים הוא בכלל תעשה ולגזלן הוא מן העשוי ובכ"ז מתיישבים דברי כ"ג דעכ"פ רבותא יש בזה והוא דקמ"ל בירושלמי: ולבי רחש בישוב הירושלמי דהנה"מ סי' שנ"א כתב דהיכי דליכא משום והשיב את הגזילה ל"מ שינוי לקנות הגזילה אבל לכאו' מירושלמי הנ"ל יש הוכחה להיפוך שהרי סתם ערבה אינה ש"פ וליתא בהשבה וכ"כ פמ"ג או"ח סי' תרמ"ט ועיין ב"ק (ק"ה) גזל ב' אגודות בפרוטה אע"פ שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן, ומ"מ גם בערבה בעינן לכם כפירש"י סוכה (ל"ג) במתני' דערבה גזולה פסולה משום דלכם אכולהו קאי (ונודע קו' המנ"ח לשי' פירש"י דפמש"פ ל"ה לכם א"כ איך יוצאים בערבה ללולב והדברים עתיקים] וע"כ בדיוק נקט הירושלמי שגזל לולב מכין הדס מכין וערבה מכין דהיינו שגזל מג' בנ"א דקמ"ל רבותא דאפי' גזל הערבה לחוד מן האחד דלית בה ש"פ מ"מ שינוי קונה: סימן קלו. בדברי הירושלמי שהביא הרא"ש סוכה (פ"ג) דעלתה חזזית באתרוג לא פסול כ"א ביו"ט ראשון דס"ל דפסול הדר ליכא כ"א ביו"ט דקשה שהוא נגד הש"ס דילן דאמר קפסיק ותני ל"ש ביוט"ר ול"ש ביוט"ב בשלמא יבש הדר בעינן וליכא, ונ"ל דהירושלמי אינו חולק אש"ס דילן דהנה בבע"מ כתב בשלמא יבש הדר בעינן וליכא וז"ל ואע"ג דכי כתיב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכ"ל דאית בי' משום הקריבהו נא לפחתיך פסול אף ביום השני עכ"ל, והנה כבר הבאתי לעיל בחי' שיש מבוכה בזה אי משום הקריבהו הוי פסול דיעבד או רק לכתחלה שמצינו כמו סתירות בש"ס מנחות (ס"ד) ופירש"י חולין (כ"ג) מש"ס מנחות (פ"ד), ונראה שיש להשוותם ע"פ הירושלמי יומא (פ"ו ה"א) בעי משובח בגופו משובח במראה מי קודם כו' הדא אמרת משובח בגופו קודם, ולא תקשי מברכות (ל"ט) דפת שלם אפי' קיבר ופרסוה פת נקי' מברך על השלם דלכאו' הרי פת נקי' משובח בגופו די"ל דשאני פרוסה דל"ה דרך כבוד עיין יומא (י"ז) ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא למיתבה לכ"ג ובירו' הביאו תוס' חולין (ז') אין דרך בנ"א לשלוח דברים חסרים ועיין יומא (כ"ה) דפליגי בכעי"ז דירושלמי תנא דידן אזיל בתר איברא דבישרא ור' יוסי אזיל בתר שומנא דבישרא, ולפי"ז נראה ג"כ לגבי פסול דהקריבהו לפחתיך יש שני ענינים דבכה"ג שהחסרון בגופו כמו יבשה גפה שפיר פירש"י בחולין (כ"ג) שפסול בדיעבד וכן במים המגולין בסוכה (מ"ח) ובפסול טרפה בר"מ פ"ב מאס"מ משא"כ הש"ס מנחות (פ"ד) לגבי כחוש בקדשים דהוי רק אינו משובח במראה כפירש"י מעילה (י"ט) ד"ה מכדי דבהמה בין שמינה בין כחושה חזי' לכפרה ואין בה תורת פגימה עכ"ל לכך כשר בדיעבד רק דל"ה מצוה מן המובחר, ועפי"ז אתי' לנכון שי' הירושלמי הנ"ל לגבי עלתה חזזית דהוי רק אינו משובח במראה דאיכא רק לכתחלה משום הקריבהו לפחתיך לכך ס"ל ג"כ דכשר ביוט"ב משא"כ מה דאמר ש"ס דילן לגבי יבש דאינו משובח בגופו ופסול אפי' דיעבד משום הקריבהו לפחתיך כדברי הבעה"מ ונכון מאוד ומתורץ בזה קו' התוס' סוכה (כ"ט) אפירש"י דלולב היבש פסול משום זא"ו והרי אין ואנוהו אלא לכתחלה כמו דאם לא אגדו כשר ולהנ"ל שאני בלא אגדו דהוי רק אינו משובח במראה משא"כ ביבש דאינו משובח בגופו ודוק: סימן קלז. סוכה (ל"ה) של ערלה פסול ח"א לפי שא"ב היתר אכילה וח"א לפי שא"ב דין ממון א"ב מע"ש בירושלים אליבא דר"מ הק' בתוס' דהומ"ל נמי מע"ש בגבולין ואליבא דכ"ע והיינו אפי' לר' יהודה דפליג אר"מ, ונ"ל דבר חדש דהרי מה דפליגי הכא בקרא ולקחתם לכם אי משמעותו דין ממון א"כ לכאו' ה"ה בקרא דכ' ביו"ט יעשה לכם להתיר אונ"פ נאמר ג"כ דמשמעותו ג"כ דין ממון דהצלת ממון יהי' ג"כ בכלל ההיתר דלכם ובאמת קיי"ל דאסור, אבל באמת חידוש מצינו אליבא דר' יהודה דהותר בכה"ג עיין ביצה (כ"ב) מהו לכבות את הדליקה משום איבוד ממון מקרא דלכם איתבי' אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עלי' ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדירה מותר, ההוא ר' יהודה הוא ופירש"י ר' יהודה דאמר מכשירי אונ"פ שרי ודריש יעשה לכם לכל צרכיכם וההיא נמי צרכיכם הוא, מפורש דלר' יהודה יעשה לכם משמעותו ג"כ דין ממון, ולפי"ז מתורץ קו' התוס' הנ"ל דאליבא דר' יהודה ודאי לא פליגי באתרוג ותרוייהו מודו דלר' יהודה ולקחתם לכם משמעותו דין ממון ודוק היטב בהערה: סימן קלח. בקו' התוס' סוכה (ל"ז) וכפ"ת שם לר' יהודה דאין מסככין אלא בד' מינין שבלולב והלא אתרוג הוא דבר המקב"ט, אמרתי ע"פ תוס' סוכה (י"ג) שהק' דלמה לא יסככו באוכל הא בית שסככו בזרעים טיהרו דבטלינהו עיי"ש. והנה מה שתירצו דבעי שלא יקב"ט בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי יש לעיין מירושלמי ברכות (פ"ז) דאמר מצוה מאימתי מברך עליהן רי"א עובר לעשייתן ר"ה אמר בשעת עשייתן לפי"ז אליבא דר"ה דשעת עשייתו הוי כעובר לעשייתו הכ"נ כשבא הכשר סוכה בשעת עשייתו להוי כעובר לעשייתו, וביותר מה שתירצו דהתם בשעשה בהם שינוי מעשה דבמחשבה לא סלקא טומאה והכא בשלא עשה שינוי מעשה, צ"ע דהרי מה שסככו משום מצותו חשיב שינוי מעשה כדאמר בסוכה (ל') ולקנינהו בשינוי מעשה ומשני לולב א"צ איגד מבואר דלמ"ד צריך איגד משום מצותו חשיב שינוי מעשה, אך באמת ניחא דהכא לש"ל משום מצותו יהי' הסיכוך באוכל חשיב שינוי מעשה שהרי אין זה מצותו שיסכך באוכל דוקא שאפשר לו ג"כ לסכך בפסולת גורן ויקב, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הכפ"ת דלר' יהודה שפיר מותר לסכך באתרוג גופי' אע"ג דמקב"ט משום כיון דסככו טיהרו כיון דלדידי' אין מסככין אלא בד' מינין ואע"ג דסגי בא' מהן מ"מ צריך שיהיו כולם ראויין דאל"כ בטל ק"ו דידי' וכ"כ בח"ס סוכה שם ובעינן ג"כ שיהי' הפרי עצמו ראוי א"כ דמצותו באתרוג חשיב שינוי מעשה, ומ"מ מודה ר"י דאין מסככין אם עשה מד' מינים כלי משום דזה ל"ה מצותו בכך ודוק כי נחמד: