חזון נחום ריד

שתגיע הכפרה להקונה, ואפי' אם אח"כ יחשוב הכהן לשם הקונה אין זה שינוי בעלים כיון שכבר נקנו לו השלמים מחיים, רק דדברי הקצה"ח נראין מטעם אחר שאין ביד אדם למכור זכות הכפרה לאחר משום דהכפרה הוא שלל שמים זכותא דרחמנא ואין אדם שליט ברוח אלקי וכעין מ"ש המרדכי ס"פ החובל והוא בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' י"ב וברמ"א חו"מ סי' קמ"ט דאין אדם יכול למכור זכות בהכ"נ או שררה דלהן ניתן רשות ולא לאחר וברמ"א יו"ד סי' רמ"ו סעי' א' דאם כבר עסק בתורה אין יכול למכור לאחר חלקו בשביל ממון שנתן לו, והכ"נ אם כבר הקדיש האדם קרבנו והכפרה ממילא נמשכת אחר ההפרשה לבעל הקרבן המקדיש והמפריש, אין בידו למכור זכות הכפרה שתעלה לאחר דהקדשים לעצמן ממון בעלים הן ואין הכפרה ממון בעלים וצדקו דברי הקצה"ח בסברא אם לא מטעמי': ואמנם יש להעיר דלפי"ז דאפי' לריה"ג אין יכול למכור להתכפר א"כ לא יהי' יכול למכור גם לענין הבשר שיאכל הקונה את הבשר, דהנה בס' מחנה לוי' ה' נזירות סי' י"ג כתב לחקור חקירה גדולה במפריש קרבן בעד חבירו מי אוכל בשר השלמים, המקדיש או המתכפר ואיפשטא לי' דאכילת בשר שייך להמתכפר וראי' מתמורה (י') לגבי מתכפר עושה תמורה עיי"ש ומפורש ג"כ במנחות (ע"ג) נכרי שהתנדב ע"מ שיתכפר בהן ישראל, ישראל אוכלן, וא"כ שמצינו דאכילת בשר שלמים תלי' בכפרה, דגם בשלמים יש ענין כפרה עיין מנחות (ע"ג) ע"מ שיתכפר בו ישראל ובערכין (כ"א) בעולה ושלמים אי צריכי דעת בשעת כפרה ובפירש"י פסחים (צ') הנ"ל המוכר עולתו ושלמיו ע"מ שיתכפר בו אחר, וכיון דגם לריה"ג אין הבעלים יכולים למכור זכות הכפרה דאינו בר קנין רק שנשאר זכות הכפרה לבעלים, ממילא דגם האכילה אינו נמכר דאין אוכל אלא המתכפר, ובשלמא בהא דש"ס ב"ק (י"ב) שלמים שהזיקו גובה מבשרן ותודה שהזיקה גובה מבשרה ואין גובה מלחמה לא תקשי דאיך הניזק אוכל בשר ואין הוא המתכפר אלא המזיק, דז"א דמה שהניזק אוכל הבשר אינו מתורת קנין שיהי' אוכל משל שמים שנקנה לו זכות האכילה, רק שזכות האכילה משל שמים הוא באמת לבעלים המתכפר ורק הניזק בא וגובה ממנו הבשר לאכול כמו שנאכלים השלמים לנשיהם ולעבדיהם, אבל שיהי' בו קנין ומכירה בזכות האכילה לריה"ג תקשי הרי לאו איהו המתכפר וזכות האכילה אינה במכירה כיון דאכילה בכפרה תלי' וכמו שאין יכול למכור הכפרה גם זכות האכילה אין יכול למכור, ואיך מציאות יש לריה"ג למכור עולתו ושלמיו, בין לטעם הקצה"ח ז"ל, בין לטעמא דידי כיון דעכ"פ זכות הכפרה אין יכול למכור ממילא האכילה נמשכת אחר הכפרה, לכן מכח זה נראה דבאמנה ודאי שהכפרה ואכילה מישך שייכי, ואם נאמר דלריה"ג איתנהו במכירה לאכילה עכצ"ל דנמכר גם לכפרה, וכן יש ללמוד מירושלמי ב"ק כאן דקאמר נכסים שא"ב מעילה דתני נכסים הללו נקנים עם נכסים שי"ב מעילה, ובהגהות יפה עינים שחל הקנין אף על האימורין עיי"ש, ומה דקשה מן הסברא דאיך אפשר למכור זכות הכפרה שתלוי' ברצון עליון חפץ שמים וכעין דברי הרמ"א יו"ד סי' רמ"ו שהבאתי, נראה שהדבר תלי' בפלוגתא דכריתות (ז') דר' יוחנן אמר במבעט אין יוה"כ מכפר ור"ל סבר מבעט נמי מכפר, ובפלוגתא האומר לא יתכפר לי חטאתי אביי אמר אינה מכפרת דהא אמר לא תכפר רבא אמר מכפרת כיון דאמר תקרב כפרה ממילא אתי', ונראה דכמו כן לענין שיכול אדם למכור זכות הכפרה שיכפר בו אחר תלוי בפלוגתא זו דלמ"ד שאין הכפרה ברשותו להתנות שלא תכפר רק דכפרה ממילא אתי' הכ"נ שאין יכול למכור זכות הכפרה דממילא אתי' להבעלים ואין הוא שליט בשל שמים, אבל למ"ד שיכול להתנות שלא תתכפר ולא אמרי' דכפרה ממילא אתי', יכול לעשות בה כאדם העושה בשלו ובידו ורשותו ג"כ למכרה לאחר: ומכיון דאתאן לזה מיושב היטב קו' המל"מ בשי' הר"מ, משום דמה דבפסחים (צ') אמר אביי דלריה"ג יכול למכור עולתו ושלמיו, אביי לשיטתו בכריתות דאומר לא יתכפר לי חטאתי אינה מכפרת דלא אמרי' כפרה ממילא אתי', הכ"נ יכול למכור בשלמים זכות האכילה וזכות הכפרה יחד כיון דקק"ל ממון בעלים הן לריה"ג, אבל הרמז"ל אף שבה' שגגות פ"ג ה"י כתב דמבעט אין חטאתו מכפרת ובכ"מ כתב דפסק כר' יוחנן בכריתות ואביי ורבא נמי סברי כר"י דבגמ' רבא נמי הדר בי' וס"ל כאביי, אבל הנה במרכה"מ פ"א מה' תשובה ה"ב כתב דאף דבגמ' כריתות (ז') קאמר דפלוגתא דמבעט תלו בפלוגתא דאומר לא יכפר לי חטאתי ומשמע דשתי הנושאים שווין, אבל בירושלמי שבועות (פ"א) האומר אין העולה מכפרת אין יוה"כ מכפר מכפר בע"כ, אי אפשי שיכפר לי אין מכפר לו בע"כ, אר"ח לא מסתברא דלא חליפין לא כולא מן בר נש למימר למלכא ליע את מיליך, פי' דמסתבר בהיפוך דאין יכול לומר אי אפשי והשם אמר שיכפר, רק במבעט ואינו מאמין בכפרה חשיב מין ואינו מתכפר והר"מ פסק כר"ח דדוקא מבעט אינו מתכפר אבל באמר לא יכפר מתכפר בע"כ דכפרה ממילא אתי' עיי"ש א"כ ניחא שפיר הר"מ לשיטתו אע"ג דפסק כריה"ג דקק"ל ממון בעלים, מ"מ אין יכול למכור זכות הכפרה שיכפר בו הקונה כיון דכפרה ממילא אתי', ומכיון דפשיטא שאין יכול למכור זכות הכפרה ממילא שאין יכול למכור גם זכות האכילה דמישך שייכי אהדדי דמתכפר הוא שאוכל, והוא ענין נפלא בס"ד: סימן קלב פסחים (פ"ב) מתני' הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד ובתוס' מעילה (ז') בהא דאר"ע זריקה מועלת ליוצא שצריך עבור צורה תמהו הרי ממתני' דהכא הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד, ונ"ל ליישב לר"ע לשיטתו א"ש, דבזבחים (כ"ט) דאר"א או אינו אלא באוכל מזבחו ביום השלישי אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסל א"ל ר"ע הן מצינו בזב וזבה כו' מבואר דס"ל לר"ע דאם נותר מן הזבח נפסל כל הזבח ועתו"ס יומא (ז') שנסתפקו אי חזר בו ר"ע וקשה לפי"ז לר"ע אדידי' דאמר זריקה מועלת ליוצא דבעי עבור צורה ולהתוס' פסחים (ט"ו) היינו נותר ממש, והרי אדרבה ע"י עבור צורה דנותר חוזר ונפסל הזבח למפרע ולא שמי' זריקה ושוב הול"ל שישרף מיד בלא עבור צורה דהוי דבר והיפוכו ועיין פסחים (כ') בחבית של תרומה שנשברה