חזון נחום רי

אהא דשווין שאין לשין את העיסה בפושרין ומקשה ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו ומשני אם אמרו בזריזין כו' והשתא הו"ל למיפרך ג"כ אהא דאמר רב קבא מלוגנאה ממה דתנן במנחות ולשנויי הכי אלא משמע דבלא האי חילוקא א"ש דל"ה רק חומרא לכתחלה גבי חמץ ונתקיימה קו' הרא"ש על חכמי צרפת: גם הק' בפר"ח סי' תנ"ו לפי"ד הרא"ש א"כ הו"ל להש"ס למיפרך ג"כ אהא דאמר התם דאין לשין עיסה בפסח ביין שמן ודבש ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד ותקשי ממנחות (נ"ז) דאר"ל מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה ופירש"י דשאר מנחות ודאי היו נותנים בהן מים. הרי שמ"פ עם מים שממהרין להחמיץ מ"מ היו לשין במנחות לכתחלה: והנ"ל הנה בהא דמנחות (נ"ז) דאמר אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי ריה"ג ומקשה מנחת נסכים מ"פ הן ומ"פ אין מחמיצין, אר"ל אומר הי' ר' יוסי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה, וק"ל דבלאה"כ הא מנחת נסכים צריכה מלח כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ושי' הטור סי' תס"ב שמלח מחמיץ ובמג"א שמלח הבא ממים ודאי מחמיץ וא"כ לגבי מנחות דבעי מלח סדומית שהוא בא מן הים א"כ הוי מ"פ עם מים ולמ"ל לדחוקי דמגבלה במים, ומצאתי שהק' כן בק"נ פסחים (פ"ב אות קכ"ז) ובדברי שאול שהק' כן מדנפשי', ואע"ג דמליחת הקרבנות הוא בראשו של מזבח, מ"מ הרי במנחות (נ"ז) איבעי' לי' אם גם חימצה בראשו של מזבח חייב, ואע"ג דהמנחות היו אופין אותן קודם הקרבה ואחר האפי' שוב אין מחמיץ ובתוס' שם (נ"ז:) דאפי' אחר קרימת פנים אין מחמיץ אבל הנה מנחת נסכים נעשה מנחת סולת שאינה נאפה כלל עיין ר"מ פ"ב ופ"ג ממעה"ק, והיא קו' גדולה לכאו': לתרץ זה אקדים מה שהק' התוס' מנחות (נ"ג) אהא דלקמן מנחות (נ"ד) דת"ק ס"ל אין מחמיצין בתפוחים ורחב"ג אומר מחמיצין ופליגי אי חשיב חמץ נוקשה כחמץ גמור ללחמי תודה ושתהל"ח וקשה מחולין (כ"ג) דקאמר אי שיאור דר"מ לר"מ מדלקי עלי' חמץ הוא משמע דלכ"ע חמץ גמור הוא: ונראה ליישב דבמנחות (נ"ג) כאן אמר מנין לכל המנחות שבאות מצה כו' ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור, שיאור דמאן אי דר"מ לר"מ מדלקי עלי' חמץ הוא ומסיק אלא מנלן כדתניא מצה יכול מצוה ת"ל תהי' הכתוב קבעה חובה, והק' בתוס' במה דאמר הכא ובחולין דנוקשה דר"מ מדלקי עלי' חמץ הוא למנחות דלמא שאני לגבי פסח דכתיב כל מחמצת ותירצו דשמא יש שום יתור בתודה ובמנחות דחמץ נוקשה חשיב חמץ, ובבה"ז כתב דהיתור הוא דהא לקמן (נ"ז) מרבינן מאשר תקריבו מנחת נסכים לחימוץ וכדר"ל דמגבלה במים וכשרה וא"כ הוי מ"פ ומים שהוא חמץ נוקשה וש"מ דהוי חמץ למנחות: ולכאו' יש להעיר ע"ז דהרי הרא"ש הק' על הרי"ף ז"ל בשיטתו דאפי' מ"פ עם מים אין מחמיצין מהא דמנחת נסכים מגבלה במים ואיתרבי לחימוץ ותי' בש"ג דרק ע"פ עם מים צונן אין מחמיצין אבל בחמין מחמיצין והרי כל המנחות נילושות בפושרין ובכלל זה גם מנחת נסכים לר"י דאמר מגבלה במים לכך שפיר מחמיצין, ולפי"ז צ"ע בדברי הבה"ז דאכתי מנלן דנוקשה חשיב חמץ למנחות דאי מהא דמנחת נסכים מגבלה במים, התם הרי נילושות בפושרין דמשוה"כ הוי חמץ גמור דכמו שכתב הש"ג בשי' הרי"ף דמודה שמ"פ עם מים פושרים הוי עכ"פ חמץ נוקשה הכ"נ לדידן דאפי' בצונן הוי נוקשה י"ל דבפושרין הוי חמץ גמור, אך י"ל ולקיים דברי הבה"ז דהרי הש"ס (בד' נ"ג) דמקשה אי דר"מ לר"מ מדלקי עלי' חמץ אכתי לא ידע ממה דמסיק ומשני מצה תהי' הכתוב קבעה חובה, א"כ ממילא ג"כ מה דאמר הכא דכל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב ושמרתם את המצות וא"ל בגופה כתיב מצה תהי' החייה, והיינו שצריכה שימור ועיין סה"ק, ולכאו' אפשר דהוי רק למצוה כפירש"י מצוה לשמרם שלא יחמיצו, רק כיון דיליף פושרין ושימור מקרא מצה תהי' ש"מ דגם פושרין ושימור לעכב, כמו דמסיק כאן בילפותא דכל המנחות באות מצה מדכתיב מצה תהי' הכתוב קבעה חובה וממילא גם לענין דנילושות בפושרין דאתי' מהך קרא מצה תהי' דחובה בפושרין כדי שתהי' שימור דלישה וכמו"ש בטה"ק, וכל זה אחר דמסיק ומשני כאן מדכתיב מצה תהי' הכתוב קבעה חובה, אבל בקו' הש"ס אי דר"מ לר"מ כו' דאכתי לא ידע מדרשא זו א"כ גם להא דנילושות בפושרין בודאי הו"א דלא לעכב א"כ שפיר קמקשה אי דר"מ לר"מ מדלקי עלי' חמץ הוא וכדברי התוס' והבה"ז דיש יתור מדכתיב אשר תקריבו במנחת נסכים דמגבלה במים, ואין לומר דשאני התם שמגבלה במים פושרים ז"א דהרי בסד"א הו"א דנילושות בפושרין לא מעכב ואפשר דמגבלה במים צוננים והוי רק חמץ נוקשה וש"מ דאיתרבי חמץ נוקשה למנחות: ומעתה לפי"ז מתורץ קו' התוס' (ד' נ"ג) הנ"ל מה דהכא פליגי אי מחמיצין בתפוחים אי חמץ נוקשה הוי חמץ למנחות ואילו בגמ' אמר דשיאור לר"מ מדלקי עלי' חמץ הוי, והוא דהנה מהא דחולין ודאי דל"ק כמו"ש התוס' עצמם כאן דרק לענין מצה דתודה קאמר דלא יצא י"ח רק עיקר סמיכת התוס' בקושיתם הוא מסוגי' דמנחות כאן דקאמר אי דר"מ לר"מ מדלקי עלי' חמץ הוא, אבל לפי האמור גם מהכא מתורץ משום דמאי דקאמר הש"ס הכי הוא רק לפי הסד"א דאכתי לא ידע מדרשא דמצה תהי' חובה אבל אחר דמסיק ומשני הכי וידעינן ג"כ דמנחות נילושות בפושרין שוב א"א למילף דחמץ נוקשה הוי חמץ למנחות משום דהא דמנחת נסכים מגבלה במים וכשרה לפי שנילושות בפושרין לכך הוי חמץ גמור ומשא"כ מה דאמרי רבנן דאין מחמיצין בתפוחים בתודה ושתהל"ח דהוי רק חמץ נוקשה ס"ל דל"ה חמץ למנחות ודוק: ולפי"ז מתורץ ג"כ קו' הק"נ מה דצריך לומר דמגבלה במים ותיפוק לי' משום המלח ולהנ"ל אתי שפיר דאי משום המלח אכתי הוי רק חמץ נוקשה דלא איתרבי למנחות רק דמשני דמגבלה במים דהיינו פושרים דבכה"ג הוי חמץ גמור: והנה התוס' פסחים (ל"ו) הקשו במה דאמר הש"ס פסחים שם אף דשווין שאין מצה בפסח נילוש בפושרין מ"מ מנחות נילושות בפושרין דלישה נהי דליתא בזריזין במקום זריזין איתא והקשו דכל המנחות נילושות בפושרין משמע אפי' לחה"פ ומנחת מאפה ולמ"ד מדת יבש לא נתקדשה לישתן בחוץ ול"ה מקום זריזין: ונ"ל לתרץ דהא (בד' נ"ז) דריה"ג אמר אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ ור"ע אמר לרבות לחה"פ ומסיק הש"ס דאיפוך דר"ע אמר לרבות מנחת נסכים ולא לחה"פ כיון דס"ל מדת יבש לא נתקדשה לא עבר עליו משום ל"ת חמץ, נמצא דמה דלחה"פ הוא בכלל כל המנחות באות מצה היא רק מצות עשה דכתיב במנחות מצה תהי' וכן מנחת מאפה משום דכתיב בה חלות מצות, אבל לאו ליכא בהו למ"ד מדת יבש לא נתקדשה: והנה הא דאין לשין עיסה של פסח בפושרין כפירש"י שם דממהר להחמיץ אע"ג שהוא במציאות להזהר שלא תחמיץ דמה"ט מנחות נילושות בפושרין משום דכהנים זריזין הן או דאיתא במקום זריזין רק דלגבי פסח שלא במקום זריזין חששו, עכצ"ל שהיא רק גזרה דרבנן אף אם יאמר הלש את העיסה שנזהר הרבה מ"מ גזרו זריז אטו שאינו זריז, גם נראה שהוא חשש דרבנן רק משום מיעוטא, דודאי צ"ל דעל הרוב אפשר לזהר גם בפושרין דאס"ד דבנילוש