חזון נחום כא

ועשה ומשני לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עברי' כו' ובתוס' הק' לפי' הריב"א בפסחים מ"ז גבי אחרישה לא לחייב דחזי לכיסוי דם צפור דאע"ג שאין עשה דוחה לתו"ע מ"מ הלאו נדחה והכא אמר דלאו עברי' ובנוב"ת או"ח סי' קל"ה כתב מבהמ"ח דלא תיקשי על דברי הריב"א דכיון דעכ"פ נשאר האיסור עשה שלא נדחה ממילא לש"ל ג"כ שהעשה ידחה ללאו דהא הוי מהב"ע ותי' דלא אמרי' מהב"ע כ"א באיסור שיש לו תקנה כמו בגזל שיש בו תקנת השבה אבל בהא דפסחים (מ"ז) שכבר חרש והעבירה כבר נגמרה ליכא משום מהב"ע עיי"ש, ומאוד נפלאו לי הדברים דאכתי איך יפרנס קו' בחולין (ק"מ) הנ"ל דהתם בעבר ושקלה דאכתי בעמוד ושלח קאי כמבואר בגמרא ופירש"י שם דאפשר בתקנה א"כ איכא בזה משום מהב"ע ומאי הקשו התוס' לפי' הריב"א אכן להנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ליכא משום זר"ת מתורץ משום דנ"ל מלתא חדתא דלפי"ז ליכא ג"כ משום מהב"ע במ"ע בשוא"ת לפי המבואר בראשית חכמה פרק המצות שער ח' שהעתיק לשון הגמ' דסוכה (ל') אמר ר' יוחנן משום מהב"ע שנאמר זבח רשעים תועבה ועיין בשל"ה דרך חיים תוכחת מוסר ד"ה התנאי הי"ז ולפי"ז דהטעם של מהב"ע הוא משום זר"ת א"כ במ"ע בשוא"ת דליכא משום זר"ת ליכא נמי משום מהב"ע וע"כ גם בשלה"ק דעבר ושקלה לאם שהעברה הוא בשוא"ת מה שלא שילח את האם ליכא משום מהב"ע ושפיר אתי' קו' התוס' להריב"א ודוק היטב: ז) אך יש להעיר עפי"ז בברכות (מ"ז) גבי ר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה דמקשה והא הוי מהב"ע דכל המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' לעולם בהם תעבודו ולהנ"ל הרי זה מ"ע בשוא"ת מה שאינו עובד בו לעולם ובכה"ג ליכא משום מהב"ע, אך י"ל לפי המבואר בירושלמי שבועות פ"ג ה"ז בנשבע שאוכל ככר זה היום ושרפה או השליכה לים אין תימר מפני שאין בו מעשה הרי יש בו מעשה מבואר דאע"ג דהאיסור הוא מניעת האכילה דהוא שוא"ת מ"מ כיון שנמנע ממנו ע"י מעשה הזריקה לים מקרי מעשה וצ"ע בדברי התוס' שבועות (ד') ד"ה אבל דמבואר מדבריהם דאפי' זרקו לים הוי לשאב"מ והוא נגד הירושלמי והדברים עתיקים וע' הגהות רע"א. ולפי"ז הכא ניחא שפיר דאע"ג דמשום העשה דלעולם בהם תעבודו הוי בשוא"ת מ"מ כיון דמה שנמנע לעבוד בו הוא ע"י מעשה השחרור שוב הוי עבירה בקו"ע, ודוק היטב בכל הדברים כי נחמדים בס"ד, ויש לפלפל עוד בזה עפי"ד הר"ן גיטין בטעם אי' משחרר עבדו משום לא תחנם ועיין מג"א סי' צ' סק"ל ואכמ"ל: ח) חוזר להנ"ל אי בעבירת מ"ע בשוא"ת אי צריך כפרה נלענ"ד דפשיטא שצריך שהרי במנחות (מ"א) דא"ל ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן הרי מבואר דבעבר אמ"ע בשוא"ת שלא לבש ציצית איכא עונש וממילא שצריך כפרה ועוד יותר מצינו בתוס' מנחות (מ') ד"ה סדין דהתם מציצית מן המובחר קא מקפיד מבואר דאפי' משום מצוה מן המובחר שלא עשה איכא עונש וצריך כפרה ובזה יש להעיר בב"ק (ע"ח:) דבעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי מצי פטר נפשי' בכבש א"ד מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינן למיעבד ולהנ"ל פשיטא דאמאי לא מצי אמר כן כיון דמבואר דמשום מצוה מן המובחר דלא עביד איכא עונש בעידן ריתחא וצריך כפרה וצ"ע ויש ליישב ואכמ"ל ועיין ר"ה (י"ח) צאו והתענו על מה שהתעניתם הרי אפי' משום דרבנן בשוא"ת מה שהתענו בחנוכה שצריכים כפרה ובזה צ"ע במ"ש הנה"מ סי' רל"ד דבאי' דרבנן בשוגג א"צ כפרה אך ל דאדרבה זה מסייע להנה"מ דמשוה"כ פירש"י צאו והתענו עשו תשובה נראה לכאו' דס"ל שא"צ תענית וכפרה כ"א חזרה בתשובה שזה ודאי שצריך אפי' על איסור דרבנן ובשוא"ת: ט) מסקנא דמלתא בנ"ד שלא קיים מצות תפילין אם הי' עובר במזיד חלילה כבר הבאתי המפורש בגמ' שנקרא מפושעי ישראל בגופן דודאי שצריך כפרה אף שהיא רק עבירת מ"ע בשוא"ת רק דאמרי' דעבר מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו ועולה שבאה על העשה רק לדורן הוא, אך בנ"ד שלא עבר במזיד ובמרד ואפשר לדונו ג"כ כשוגג ע"י שהוא איש כפרי ולא ידע להבדיל בין תפילין דרש"י לתפילין דר"ת ואמרי' בשבועות (י"ח) ואי בעם הארץ אידי ואידי אכל שני זיתים חלב בהעלם אחד הוא דמבואר דמשום שהוא ע"ה מקרי שוגג, גם י"ל דמקרי טועה בדבר מצוה וכה"ג דסוכה (מ"ה) בעולת העוף שנמצא בין האגפיים וכסבור חטה"ע הוא ואכלה שפטור ועיין טעה"מ מ"ש דבטובד"מ אפי' איסורא לא עביד ואמרי' בגיטין (נ"ד) גברא לכפורי קא מכוין אנן ניקום ונקנסי' ועיין ח"ס או"ח סי' קי"ט לענין אומר מותר דלא קנסו חכמים וע"כ בנ"ד שמתאונן ומתחרט ע"ז שלא קיים מצות תפילין הרי עושה תשובה דבמ"ע לא זז עד שמוחלין לו וגם מתחלה הי' רק כמו שוגג ואמרי' בשילהי מנחות אילימא בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא א"כ ממילא א"צ כפרה עוד, אך בכ"ז נכון שיתן איזה סכום לצדקה ונרצה לו לכפר עליו: סימן ח. ב"ה כ' כסלו תרצ"ג. כבוד הרב החריף ובקי בנש"ק מו"ה שלום יחזקאל שרגא רובין נ"י מק' טומשוב: הגיעני מכתבו עם ח"ת הנעימים ופניתי עתה לתשובתו: א) ראשית דבריו להעיר בדברי המג"א סי' ל"ד כמו שיבואר ומשם בא לגלגל חדשות בתפילין דר"ת ולחדש דמחלוקת רש"י ור"ת ז"ל אינם אלא בתפילין של ראש בסדר הנחת הפרשיות לפי שיש בית חיצון הרואה את האויר ובית פנימי משא"כ בשל יד שכולם בקלף אחד ובית אחד מודה ר"ת דנכתבות כסדרן בתורה שמע קודם והי' הן במקום בגליון הקלף והן בזמן ולא להניח חלק ע"ד שכתב המג"א סי' ל"ד סק"ב ומציאה מצא בשטמ"ק מנחות (ל"ד) שהביא דעת י"א כן דבשל יד אין חילוק בתפילין דרש"י ור"ת והוסיף לפלפל בכל זה: ב) אמנם לא חדית הוא דכבר נשנה הוא במרדכי ה' תפילין שהעיר לומר דבשל יד יכול לכתוב כסדר הכתוב בתורה וגם סדר הנחתן יהי' כן אבל לא ש"ר והיינו כסברא הנ"ל דבשל יד יודה ר"ת דכתיבה והנחה בענין אחד כשי' רש"י שמע מקודם והי', וכתב המרדכי