חזון נחום כ

אמנם ראיתי שטובה הערתך גם בלא טעם דשכיחי רבים דבלאה"כ תיקשי עפי"מ שהקדימו התוס' ביומא שם דבצורה ע"י צבע ליכא חשדא, זה אשר רחש לבי בזה לפום רהיטא, אחיך דושה"ט: אחר ימים שמעתי ששאלה הנ"ל התפשטה ונפוצה על שלחן הגדולים שכרובם חוו דעתם שתדחה אי' שריפת ובזיון קדשים של תפילין מפני מצות הנחת תפילין של ימי החול, כן נדפס כעת ס' אמרי דוד מהרב הגאון מסטאניסלאוו ז"ל שהורה ג"כ כנ"ל ואני הנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר והדברים יתנו עדיהן ויצדקו: סימן ז שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי דוד הורוויץ נ"י אבד"ק אוליאנאב: לתשובת מכתבו ע"ד השאלה באיש א' שנודע לו ע"י הסופר שהניח כמה שנים תפילין דר"ת תחת תפילין דרש"י, וסבת הדבר מעת המלחמה ששללו הרוסים את התפילין שלו ונתן לו א' משכניו תפילין שהניחו לו הרוסים והוא איש כפרי לא עלה דעתו לבודקן והניחם עד היום, אם הוא צריך לקבל תשובה על שלא הניח תפילין דרש"י כדין זה כמה: א' לכאו' מפורש בגמ' יומא (ל"ו) דאר"ע אין עולה בא אלא על עשה ול"ת שנל"ע וכתבו התוס' עשה שבידו לתקן לעשות סוכה ותפילין וכיו"ב ואם עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו עכ"ל הרי שצריך כפרה על שעבר ולא הניח תפילין, ובשו"ת מחז"א סי' ה' הביא מזה בנוגע לכעי"ז בא' שמצא שהתפילין שהניח היו פסולין למפרע בחסר ויתיר עיי"ש אבל באמת י"ל דהתם שאני שהרי עולה דמכפרת היא באה על המזיד ואמר בר"ה (י"ז) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין ובתוס' שבת (מ"ט.) כתבו דמיירי באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצות ושוחקין ברצועה שבידם ובראשם כדאמר ביומא (ל"ו) פשעים אלו המרדין עכ"ל, א"כ מובן שפיר מה דצריך כפרה על מה שעבר במזיד ובמרד אבל היכי שהי' מפני איזה סבה שלא במרד מה שלא הניח תפילין אפשר שא"צ כפרה כלל מה שעבר על מ"ע בשוא"ת, ועוד מטעם אחר אין ראי' מעולה דהא בזבחים (ז') אמר רבא עולה דורן הוא דאי לא עבד תשובה זבח רשעים תועבה ואי דעביד תשובה תניא דעבר על מ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו א"כ הרי התם אפי' במזיד ובמרד מה דמייתי עולה הוא רק לדורן ולא לכפרה ממש וא"כ ממילא י"ל דבשלא במרד שעבר בשוא"ת שא"צ שום כפרה: ב) ובט"א ר"ה (כ"ט) בהגהת רפ"ב העיר לפי"מ דמבואר בנזיר (כ"ג) דא"ל ר"ל לר"י האי רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קעביד ועיין תוס' פסחים (ק"ז) ד"ה דלמא דמשמע דבעבר על מ"ע בשוא"ת לא נקרא רשע וכ"כ הפר"ח או"ח סי' תרי"ב א"כ בשבועות (י"ב) בהא דשה"מ מכפר על עשה ול"ת דפריך האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה ומאי פריך הא י"ל דמכפר על עשה שעבר בשוא"ת דהיינו שלא קיים מ"ע דליכא בזה משום זבח רשעים תועבה כיון דלא מקרי רשע עכ"ק וכן הק' במנ"ח ס' ו' ומ' שס"ד, ולענ"ד י"ל דל"ק משום דנהי שנאמר לפרש הא דשה"מ מכפר על עשה הכוונה על אותן עשה שהם בשוא"ת מ"מ מדלא חילק הש"ס באותן עשה גופי' ש"מ דמכפר על כל עשה בשוא"ת והרי איתא ביניהם מ"ע דתפילין דעבר עלי' דבזה אפי' בשוא"ת אף שנאמר דבשאר מ"ע ל"מ רשע מ"מ במ"ע דתפילין ודאי מקרי רשע כגמ' דר"ה הנ"ל דאמר פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין ושאני מ"ע דתפילין משום דאמר במנחות (מ"ד.) כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה ושקולה כנגד כה"ת וכמו"ש בסמ"ג לכך אפי' בשוא"ת מקרי רשע א"כ שפיר מקשה הש"ס בשבועות דאיך מכפר אמזיד בלא שב הא הוי זר"ת ודוק: ובס' מחז"א שם רוצה להוכיח משום קו' הגרב"פ ומנ"ח הנ"ל דעבר אמ"ע בשוא"ת א"צ כפרה כלל לכך לא יכול הש"ס בשבועות לאוקמי בהכי וכן בזבחים (ז') דמקשה הש"ס לגבי עולה דאי לא שב הוי זר"ת ולא משני בעבר בשוא"ת משום דכה"ג א"צ כפרה כלל, ולהנ"ל אין ראי' משום דלא מצי לשנויי הכי כיון דאכתי תיקשי לגבי מ"ע דתפילין דאיכא משום זר"ת, וי"ל עוד דלכך דקדקו התוס' ביומא (ל"ו) לגבי עולה דמכפרת על עשה כתבו כגון סוכה ותפילין הנה נקטו כן משום גמ' דזבחים דיליף מזה דעולה דורן הוא דאי לא שב זר"ת כו' ע"כ באו לפרש סוכה ותפילין כלומר בכל מצות עשה איירי בין באותן דלא מקרי רשע בשוא"ת כגון סוכה ואותן דמקרי רשע כגון בעבר אמ"ע דתפילין ודוק וא"כ אין ראי' מזה כלל דעבר אמ"ע בשוא"ת לא יהי' צריך כפרה וחידוש אצלי שהג' בעל מחז"א לא הרגיש בזה: ג) עוד צ"ע בעובדא דס' מחז"א שהניח כמה שנים תפילין פסולים שדן בזה רק משום שעבר במ"ע דשוא"ת דלכאו' איכא בזה גם אביזרא דל"ת למאי דאמר בברכות (י"ד:) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו והרבה טרחו גדולי האחרונים ז"ל ליישב מנהג חסידים ואנשי מעשה שקוראים ק"ש תיכף כשעומדים ממטתם ומניחים תפילין אחר איזה שעות ועיין בי"צ או"ח סי' י"ז משא"כ בכה"ג שלא הניח תפילין כמה שנים א"כ מה שקרא ק"ש עבר ג"כ על מה שהעיד עדות שקר בעצמו אך בנ"ד שבאמת הניח תפילין דר"ת שגם אנחנו קורין בהן ק"ש בודאי אין בו כ"א משום עבירת מ"ע בשוא"ת: ד) ובעיקר דברי הרמב"ן והפר"ח הנ"ל דבעבר אמ"ע בשוא"ת לא מקרי רשע הנה בט"א ר"ה (כ"ט) הוכיח נגד זה שהרי ביבמות (כ') ונדה (י"ב) אמר רבא דאפי' באינו מקיים דברי חכמים נקרא רשע וע"כ הק' בהא דנזיר (כ"ג) הנ"ל מאי דפריך ר"ל לר"י האי רשע קרית לי' ולענ"ד יתכן דמודה ר"ל דאפי' במ"ע בשוא"ת מקרי רשע רק דמקשה לר"י לשיטתו בסנהדרין (קי"א) בקרא ופערה פי' לבלי חוק דאר"ל אפי' מי שמשייר חק אחד ור"י אמר לא ניחא למרי' דאמרת הכי אלא אפי' למי שלא למד אלא חוק אחד ע"כ הוא דמקשה לר"י האי רשע קרית לי' כלומר אתה לשיטתך דאפי' לא למד אלא חוק אחד ניצל מדינה של גיהנם בודאי שיצא מכלל הפושעים ואיך קרית לי' פושע במה שלא קיים מ"ע דאכילת פסח ודוק: ה) אבל ראיתי גם ראיתי כבר בס' שו"ת עין יצחק בהקדמה שתי' לקו' הט"א דהא דיבמות (כ') ונדה (י"ב) רבא לשיטתו בר"פ החולץ דהלכה כר"י לגבי ר"ל והרי ר"י ס"ל באמת בנזיר (כ"ג) דבמ"ע בשוא"ת דמקרי רשע דאם אכל פסח לשם אכילה גסה קרי' עלוי' ופושעים יכשלו בם ותי' בזה קו' הגרב"פ ומנ"ח הנ"ל בזבחים (ז') דאמר רבא עולה דורן הוא דאי לא עביד תשובה זר"ת ולא משני בעבר אמ"ע בשוא"ת משום דרבא לשיטתו ס"ל דאפי' בעבר אדרבנן מקרי רשע ומכש"כ במ"ע אפי' בשוא"ת אבל לדידן שפיר י"ל כדס"ל לר"ל דבמ"ע בשוא"ת לא מקרי רשע וליכא ג"כ בזה משום זר"ת: ו) ועפ"י הנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ל"ה זר"ת יונח לי הא דחולין (קמ"א) דפריך טעמא דכ"ר תשלח הא לאה"כ הו"א לדבר מצוה לא, עשה ול"ת הוא ואין עדול"ת