חזון נחום רח

ומעתה מתורץ ג"כ הרמז"ל לשיטתו בהא דמערבין לקרנות ומ"מ צריך קרא דקודש הם בבכור ומעשר לענין שאם נתערב דמן בדם העולין שקרבין לגבי מזבח ול"ק דניליף מולקח דם הפר ודם השעיר ז"א דמהתם לא ילפינן משום דרואין כאילו הם מים דאין לתרץ כמו"ש התוס' דטיפה הראשונה בטיל והו"ל נראה ונדחה ז"א דהא הוי בידו כמצותו לערות הכל ואי דהו"ל דיחוי בידים הר"מ לשיטתו דפסק כר"פ ביומא (נ"ד) הנ"ל דאין חילוק בין דיחוי בידים או ממילא ודוק: סימן קכה. דרוש לש"ש. יומא (ד' ס"ג.) ירצה לקרבן אשה לד' אלו אישים מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן לד' לרבות שעיר המשתלח כו' טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש במחו"ז והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם כו' אלא אמר רב יוסף ה"מ ר' שמעון היא דתניא מת אחד מהן מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר"ש רבינא אמר כגון שהומם וחללו על אחר ומנא תימרא דפסול בי' מומא דתניא ואשה לא תתנו מהם אלו החלבים כו' לד' לרבות שעיר המשתלח רבא אמר כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ ואמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו, והק' בתוס"י שם לתירוצא דרבינא דקרא דמרבי מחוסר זמן אתא לכגון שהומם א"כ אמאי צריך קרא לרבויי דפסול בע"מ בשעיר המשתלח תיפוק לי' מדא"א לאוקמי קרא דמרבי מחו"ז אלא בהומם וחללו וע"כ דמום פוסל בשעיר המשתלח: א) ונ"ל לתרץ ע"ד החידוד הנה ראיתי להגרע"א בדו"ח שהעיר דלמה צריך רבינא לשנויי כגון שהומם והי' יכול לומר ג"כ כגון שנטרף שנעשה השעיר טרפה וחללו, ולענ"ד דברי הגרע"א ז"ל תמוהים מאד דהרי בתמורה (י"ז) פליגי שמואל ור' אושעיא במקדיש את הטרפה דשמואל ס"ל דצריכה מום קבוע לפדות עליו ורבי אושעיא ס"ל דאינה אלא כמקדיש עצים ואבנים הרי פליגי רק בנטרף ואח"כ הקדיש אבל בהקדיש ואח"כ נטרף כ"ע מודי דאין נפדה בלא מום ועיין בבכורות (י"ד) במתני' דכל הקדשים שקדם הקדשן את מומן אם מתו יקברו פריך הש"ס ניתנו אם נעשו טרפה יקברו הרי מבואר ג"כ דטרפה צריך מום לפדות עלי' וא"כ הכא ביומא לא מצי רבינא לתרץ כגון שנטרף בלא הומם דא"כ לא מצי לחללו: ב) אבל אכתי יש להעיר לפי"מ דאמרי' בשבועות (ד' י"ב) דא"ר יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר"ש אין נפדין תמימין לדברי חכמים נפדין תמימים דלב ב"ד מתנה עליהן ואיתבי' אביי פר ושעיר של יוה"כ שנאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי ע"א שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו דברי ר' יהודה כו' ואמאי לימא לב ב"ד מתנה עליהן ומשני אבודין קאמרת שאני אבודין דלא שכיחי הרי דבכל קרבנות אף בקרבנות של יוה"כ היכי דהפסול שכיח אמרי' בהו לב ב"ד מתנה עליהן שיפדו בלא מום ועיין בתוס' שם ד"ה ר"ש דרק בפר ושעיר של יוה"כ לא אמרי' לב ב"ד מתנה באבודין אבל בשעירים חיצונים של יוה"כ אף באבודין מקרי שכיחי ולב ב"ד מתנה עליהן: ומבואר ג"כ בש"ס שם דאפי' אם הבהמה זו שתפדה לא תהי' ראוי' אחר הפדי' לקנות לצורך קרבן מ"מ אמרינן לב ב"ד מתנה שיפדה בלא מום דהרי מייתי שם תוספתא דפרה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה נשחטה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה הרי דנפדית על כל פסול שבה אע"ג דלא תהי' ראוי' עוד לקרבן מ"מ אמרי' לב ב"ד מתנה שתפדה בלא מום, ולפי"ז ממילא בשעיר המשתלח שנטרף כיון דפסול טרפה שכיח יותר מאבודין דהרי התוס' שם ד"ה ר"ש כתבו דרק אבודין לא שכיחי משום דנזהרין לשומרן ביותר א"כ לגבי פסול טרפות דלא תלוי בשמירה אינו בכלל לא שכיח כמו אבודין ועוד דכה"ג מצינו למ"ד בבכורות (כ"ה) דאע"ג דבדקי וקיימי אגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא והכ"נ פסול אחר ממילא אמרי' בי' לב ב"ד מתנה שיפדה בלא מום וא"כ תתעורר הקושי' לכאורה דרבינא למה נקט דוקא בהומם וחללו על אחר והלא יכול לומר ג"כ דקרא דמרבי מחוסר זמן אתא לכגון שנטרף השעיר וחללו על אחר דמהני בי' חילול אף בלא הומם משום דהשעיר הוי קרבן צבור לב ב"ד מתנה שיפדה על כל פסול שבו אף בלא מום: ג) ואין לומר דאי אפשר לאוקמי קרא דמשתעי ע"י לב ב"ד, זה אינו דבאמת לא צריך לומר דמשתעי קרא ע"י לב ב"ד רק לומר דאיצטריך קרא לרבויי פסול דמחוסר זמן על דורות הבאים שיהי' לב ב"ד מתנה בקרבנות הצבור, ועוד דהרי בזבחים (ד' ו') פריך הש"ס שעירי עצרת למה הן באין על טומאת מקדש וקדשיו נזרק דמו של ראשון שני למה קרב על טומאה שאירעה בין זל"ז והא הכא דעשה דלאחר הפרשה וקא מכפרא ומשני הבמ"ע דאפרשינהו בזאח"ז ופריך וליקו ולימא לי' לקרא דכי כתיבא בזאח"ז כתיבא אר"פ קרבנות ציבור קאמרת שאני קרבנות ציבור דלב ב"ד קמתנה עליהן ועיין בתוס' שם, שהקשו דליפרך נמי וליקו ולימא לי' לקרא דמשתעי ע"י לב ב"ד ותירצו דעיקר קו' הש"ס ל"ה מקרא רק משעירי עצרת שעושין בכל שנה שדוחק הוא להעמידה ולומר שהי' מפרישין אותו בזאח"ז עיי"ש הרי דניחא להש"ס שם ומוקי לה לקרא דמשתעי ע"י לב ב"ד וא"כ הכ"נ נאמר דצריך קרא דמרבה. מחוסר זמן לכגון שנטרף וחללו על אחר דמהני החילול ע"י לב ב"ד מתנה לחכמים דס"ל דתמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימין: ד) ואין לומר דלכך נקט רבינא כגון שהומם ולא כגון שנטרף כדי שיהי' הקרא מיושב גם אליבא דר"ש דס"ל תמידין שלא הוצרכו לציבור אין נפדין תמימין דלית לי' לב ב"ד מתנה זה אינו דהרי לר"ש בלאה"כ אתי' קרא שפיר כדמשני ר' יוסף ה"מ ר"ש הוא דאמר מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה ורבינא בא ליישב קרא רק אליבא דרבנן ואנן ס"ל דלב ב"ד מתנה, ומשכחת לה בכגון שנטרף, ואין לומר דבנטרף לא מהני חילול דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים, זה אינו דהרי התוס' בזבחים (ד' ע"א) ד"ה ובטרפה כתבו דמשכחת טרפה דמהני בה פדי' כגון טרפה של דרוסה או נפולה דיש לה בדיקה אחר שחיטה, ועוד דהרי בשבועות (ד' י"ב) פריך הש"ס אהא דמתה תפדה וכי פודין את הקדשים להאכילם לכלבים אמר ר' משרשיא משום עורה ולפי' התוס' שם ס"ל להש"ס שם במסקנא דפרה קבה"ב היא דקבה"ב רק מדרבנן אין פודין לכלבים לכן משום עורה פודין אף מדרבנן אבל לפירש"י שם ס"ל להש"ס דפרה קדשי מזבח ועכ"ז פודין משום עורה ועל כרחו היינו טעמא משום דבקרבן ציבור לב ב"ד מתנה שיהי' פודין לכלבים משום עורה והוא חידוש, ועיין בחי' בית מאיר בלקוטים שכ"כ לפירש"י וא"כ שפיר מצי רבינא למינקט כגון שנטרף וחללו על אחר לדידן דקיי"ל לב ב"ד מתנה, והיא הערה גדולה לכאורה: ה) אבל י"ל דהרי בשבועות (ד' י"ב) לא איכרעה מלתא אי הלכה כחכמים ואיכא מ"ד דסבר כר"ש דלא אמרי' לב ב"ד מתנה דאיתא שם ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן דאמר ר' יהודה אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ולפי' רש"י שם מילתא כר"ש דלית לי' לב ב"ד מתנה ורק מקיצין בהן את המזבח דסכין מושכתן עיי"ש, ואף דבמנחות (ד' ע"ט) אמרי' דמודה ר"ש היכא דלית לי' תקנתא ברעיי' מ"מ היכא דאית לי' תקנתא ברעיי'