חזון נחום רה

שפיר מ"ש התוס' מעילה (ט"ו) דקדבה"ב שמתו פקע הקדישן ע"י דליתנהו בהוה"ע ולא קשה דהוי בר דמים משום פדיון דיעבד בלא הוה"ע, משום דהכא לגבי קבה"ב באמת הוה"ע מעכב ואפי' בדיעבד אינו פדוי ולא הוי בר דמים: ולפי"ז מתורץ היטב קו' השט"מ הנ"ל מה דק"מ שהוממו יש בהן מא"מ ולמה לא יפקע הקדישן לגמרי ע"י דליתנהו בהוה"ע, ולהנ"ל התוס' במעילה (ט"ו) שפיר כתבו כן רק לענין קבה"ב דמעכב בהו הוה"ע ולא הוי בר דמים, משא"כ הכא לגבי קדשי מזבח דבעינן שינה לעכב ובדיעבד פדוי בלא הוה"ע שפיר הוי בר דמים משום דיעבד ואית בהו מעילה מה"ת, ומה דאמרי' דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת הוא משום איסור דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דילפינן מקרא ואכלת ולא לכלבים (בבכורות ט"ו), שהוא גם לעכב כמו"ש הריטב"א ליומא הביאו השעה"מ הל' ק"פ דכל דאיכא אזהרה משמע שהוא עכובא ולא בעינן שינה לעכב, אבל משום חסרון הוה"ע דלא מעכב בדיעבד לא פקע הקדש ד"ת דהוי בר דמים משום דיעבד: ואולם נראה לפי"ז היכי שהקדיש לבהמה קדושת דמים אע"ג דממילא חל עליו קדוה"ג דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג, מ"מ אכתי מעכב בי' הוה"ע ואף בדיעבד אם פדאו אחר שנעשה בע"מ אינו פדוי בלא הוה"ע, דחומרא של קדושת דמים שהי' בו מעיקרא לעכב בו הו"ע לא פקע ממנו וכמו שכתבו כה"ג התוס' זבחים (מ"ה), דמה דתנן אלו הן הלוקין וחשיב הקדש שלא נפדו לא מיירי בקבה"ב אלא בק"מ שהוממו דכיון דמעיקרא הוי בהו מעילה בשביל שהוממו לא פקעה המעילה, והכ"נ בקבה"ב שחל עליו קדושת הגוף לא פקע ממנו דין הוה"ע והיכי דליתנהו בהוה"ע יצא מידי מעילה ד"ת והוי הקדש דרבנן ושוב ממילא לית בי' מועל אחר מועל, כיון דבדרבנן פודין אף לכתחלה בלא הוה"ע כנ"ל, וכיון שזכינו לזה מתורץ שפיר דברי התוס' בכורות הנ"ל ועולין כמין חומר שכתבו דהך דשופר של עולה מיירי בהוקדשה לדמי עולה, ולא קשה דהא הקדש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג, וגם הרי גם בבה"ב בעי הוה"ע: דז"א דמה בכך דקדוש קדוה"ג, מ"מ כיון דמתחלה הוקדשה הבהמה רק לדמים שוב אח"כ גם אחר שקדוש קדוה"ג לא פקע החומרא של הוה"ע לעכב והשתא שליתא הקרן בהוה"ע לא הוי בר דמים ויצא מידי מעילה ד"ת, ואע"ג דאכתי אית בי' מעילה דרבנן מ"מ שוב לית בי' מועל אחר מועל משום דבהקדש דרבנן פודין בלא הוה"ע אף לכתחלה ולכך שפיר אר"י בשופר של עולה יצא דמעל ונפק לחולין, דוק היטב כי הדבר נפלא בישוב דברי התוס' ז"ל, ואם הם לא כוונו לזה הדברים נכונים מצד עצמם: סימן קכב. אחת דבר אלקים וגו' (תהלים ס"ב): א) ר"ה (כ"ח) גבי המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה הביא הר"ן ז"ל בשם הרז"ה ז"ל דכי שרי דוקא בתקיעות של ר"ה שהן מצות מה"ת אבל בתעניות לא וכתב ע"ז הר"ן וז"ל ולפי דבריו אף בתקיעות דר"ה צריך לדקדק לפי שיש בהן דרבנן אלא שאין מחוורין דבריו דמ"מ מצוה איכא עכ"ל הר"ן ז"ל, וכוונת הר"ן ז"ל הוא מדאמר רבא סתמא תוקע לו תקיעה של מצוה ולא חילק בין יוט"ר ליוט"ב: ואמינא לתרץ לענ"ד, דבהסבר שי' הרז"ה ז"ל דבמצוה דרבנן ליהנות ניתנו נראה, דבשעה"מ ה' לולב מבואר דלענין מה שנחלקו הר"ן והרשב"א ז"ל אי בהנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מלל"נ יותר מסתבר לחלק בין מצוה דאו' דבטלה לגבה הנאת הגוף ומלל"נ משא"כ במצוה דרבנן ליהנות ניתנו במקום דאיכא הנאת הגוף עי"ש, לפי"ז י"ל דבאמת ה"ט של הרז"ה דכבר כתב הרשב"א סוכה (ל"א) בהא דמלל"נ וז"ל ואע"ג דמתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב לא חשיב נהנה באיסה"נ אלא כשנהנה בגופו של איסור אבל כל שאינו נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האי' עיי"ש, ולכאורה מ"ש דגרם איסה"נ מותר הוא נגד הירושלמי והר"ן בע"ז בטעם חליפי איסה"נ דמותר שהוא מטעם לפי שאין דמיהן וכמו שהקשה בחת"ס יו"ד סי' ק"ל: אבל הנכון בסברת הרשב"א ז"ל דדוקא במקום מצוה מותר גורם איסה"נ כיון דגרם ההנאה של קבלת שכר עוה"ז ועוה"ב הוא רק מכח המצוה עצמה ודאי דבטלה לגבי המצוה דאו' ואמרי' בכה"ג מלל"נ, וזה יתכן ג"כ בסברת הרז"ה ז"ל דמצוה דרבנן ליהנות ניתנה והיינו משום דאיכא הנאת שכר עוה"ז ועוה"ב, דרק במצוה דאו' בטלה ההנאה לגבה, דאף אם נאמר דבהנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' דליהנות ניתנו מ"מ בזה דהוי רק גרם הנאה הבא מכח המצוה עצמה שפיר בטלה לגבה, ומשא"כ במצוה דרבנן לא בטלה לגבה אף גרם הנאה וכסברת השעה"מ הנ"ל: באופן דסברת הרז"ה הוא רק משום הנאת הגוף דאיכא שכר עוה"ז ועוה"ב וכיון שזכינו לזה מתורץ היטב שיטתו, דהנה בירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ט) א"ר בא ר"ח בשם ר"י בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים על שם כרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא אחת כו' מבואר דליכא קבלת שכר על יוט"ב שגרמו ישראל לעצמן בחורבן בהמ"ק בעונותיהם, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הר"ן והשעה"מ דניחא להרז"ה ז"ל מה דמודר מותר לתקוע תקיעה של מצוה אפי' ביוט"ב וכן מה דמבואר בשופר של ע"ז דאם תקע יצא אפי' ביוט"ב, משום דהרז"ה לא אמר כ"א לגבי שאר מצוה דרבנן דאיכא הנאת הגוף קבלת שכר עוה"ז ועוה"ב משא"כ מצוה דרבנן של יוט"ב דליכא קבלת שכר שאינה מקבלת אלא אחת מודה הרז"ה ז"ל דלאו ליהנות ניתנו, וזו הערה יקרה: ובדברי הירושלמי הנ"ל דאינה מקבלת שכר אלא על אחת, אמנם פליאה דעת הוא שלא ישולם שכר יוט"ב ולא יתקבל על הדעת ובודאי הקב"ה אין מקפח שכר כל ברי' אפי' ממצות יוט"ב, אבל נראה דדברי הירו' הם רק מצד הדין, אבל מ"מ מצד החסד מדה טובה שובה ומשלם שכר יוט"ב, ויתכן בזה פי' הכ' (תהלים ס"ב) "אחת