חזון נחום רד

שהוקדשה לדמי עולה, והני תרי תמיהי דאיכא בזה, א' דהא הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג, ועוד דגם קבה"ב בעי הוה"ע, נראה לתרץ הנה בהא דמעילה (י"ט) הנ"ל דאמר בק"מ שהוממו ועבר ושחטן דלרבי יש בו מועל אחר מועל משום דליתא בהוה"ע, לכאורה קשה קו' עצומה דאדרבה כיון דליתא בהוה"ע לא יהי' בו מעילה כלל דהא במעילה (ט"ו) בהא דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת פריך הש"ס אילימא בקדשי בה"ב אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבה"ב לאו אית בה מעילה כו', והקשו בתוס' מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה הוא, ותי' דשמא קסבר קבה"ב לא הי' בכלל הוה"ע כו' עיי"ש, מבואר דהיכי דלאו בר פדיון הוא משום דליתא בהעמדה והערכה לא שוה מידי וליכא בי' מעילה, א"כ הכ"נ בק"מ שהוממו ועבר ושחטן אמאי יש בהן מא"מ משום דליתא בהוה"ע, אדרבה משום זה לא שוה מידי ולא יהי' בהן מעילה כלל, וחפשתי בש"ס ווילנא ומצאתי שהשטמ"ק במקומו תמה כן ותירץ דהא בקדשים שמתו ג"כ יצאו רק מידי מעילה ד"ת אבל מדרבנן אית בהו מעילה והכ"נ יש לומר בק"מ שהוממו מה דיש בהן מא"מ היינו מעילה דרבנן, ואכתי קשה לי כיון דהכא הרי יצאו מידי מעילה ד"ת כמו קדשים שמתו והוי רק הקדש דרבנן, שוב לא יהי' בהן מועל אחר מועל אף דליתא בהוה"ע שהרי כבר הבאתי דברי השעה"מ דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע, רק שאמרתי דטעמא דרבי גופי' דיש בק"מ שהוממו מא"מ משום דמה שמעל ע"י שנהנה מהקדש ל"ה כפדיון דמים דיעבד בלא הוה"ע רק דמעילה הוי כדין לכתחלה דבעי הוה"ע שיצא ההקדש לחולין, אבל בכה"ג שהוא רק הקדש דרבנן י"ל מלתא חדתא דבזה אף לכתחלה מחללין על ש"פ וכן פודין אפי' לכתחלה בלא הוה"ע, וחילי דידי ממה דאמר במעילה (ב') דאיכא בין מעילה דאורייתא לדרבנן, דאורייתא משלמין חומש דרבנן לא, וביותר בב"מ (נ"ד), דאמר בהא דדמאי אין לו חומש מ"ט קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן, חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן, מבואר דדבר שגם בדאורייתא הוא רק למצוה ולא לעכב שוב בדרבנן ליתא אף לכתחלה, [וכבר השתמשו באחרונים בהנחת כלל זה דלא עשו רבנן חיזוק לדבריהם לענין דבר שאין מעכב בדאורייתא וסייעו מכאן ומכ"ד בש"ס], לפי"ז הכ"נ לענין הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, וכן לענין פדה בדיעבד בלא הוה"ע דמחולל, י"ל דבהקדש דרבנן אף לכתחלה מחללין בכה"ג כיון דלא מעכב בדאורייתא, ואפשר שזה הוי הטעם דבדמאי אין לו חומש וכן בהקדש במעילה דרבנן ליכא חומש, דהא התוס' בב"מ שם הקשו על איבעי' הש"ס אי חומש מעכב בדאורייתא דתיפוק לי' דהקדש שחללו על ש"פ מחולל, ותי' דעכ"פ צריך להזכיר הוא וחומשו מחולל על פרוטה, לפי"ז י"ל למה דפשיט דחומש לא מעכב הוא באמת משום דאפי' על ש"פ מחולל, ולכך קאמר דבדרבנן אין לו חומש לכתחלה משום דאף לכתחלה מחללין על ש"פ וצ"ע: גם נ"ל דרך אגב דמה דאמר במעילה (ב') דבמעילה דרבנן ליכא חומש תלוי בפלוגתא דלרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אף במעילה דרבנן איכא חומש, דהא בב"מ (נ"ה) אמר דתרומת מעשר של דמאי מוסיף חומש ובגמ' שם אמר דר"מ מחמיר באכילתו, והר"מ בפ"ה מה' מעשר פסק ג"כ דדמאי אין לו חומש ובפ"י מה' תרומות פסק דתרומת מעשר דמאי מוסיף חומש והרדב"ז שם כתב לפי שבתרומת מעשר של ודאי איכא מיתה באכילתה גם בדרבנן עשו כעין של תורה, ולפי"ז י"ל דהכ"נ לרבי דהזיד במעילה במיתה גם במעילה דרבנן איכא חומש דעשאו כעין דאורייתא ויש לעיין בזה ואכ"מ]: ומעתה לפי העולה דבהקדש דרבנן פודין אף לכתחלה בלא הוה"ע קל אמאי דאמר רבי בק"מ שהוממו שיש בהן מא"מ משום דליתנהו בהוה"ע הרי אדרבה כיון דליתא בהוה"ע הוי כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת והוי רק הקדש דרבנן דפודין אף לכתחילה בלא הוה"ע, ואין לומר שהוא דבר החוזר דאם תאמר שפודין לכתחלה בזה אף בלא הוה"ע, שוב הוי בר דמים שראוי לפדות ממילא לא יהי' כדין קדשים שמתו והוי הקדש דאורייתא דבעי הוה"ע, זה אינו דמתחלה אנו אומרים שפקע ההקדש דאורייתא ע"י שא"ר לפדות משום דליתא בהוה"ע, ומה דאית בי' מעילה דרבנן הוא כמו שהקדישו מחדש הקדש דרבנן וע"י שראוי עתה לפדות לכתחלה בלא הוה"ע תו לא הדר רכבא עליו למפרע הקדש דאורייתא שכבר פקע, וא"כ הכ"נ בק"מ שהוממו אמאי יהי' בהן מאו"מ, הא כיון דליתא בהוה"ע הוי כקדשים שמתו ואי דאיכא עכ"פ מעילה דרבנן אכתי לא יהי' בהן מאו"מ כיון דהקדש דרבנן פודין אף לכתחלה בלא ההו"ע: אך בעיקר קו' השט"מ הנ"ל בק"מ שהוממו שיהי' להן דין קדשים שמתו ע"י דליתנהו בהוה"ע כתוס' מעילה (ט"ו) נ"ל דיש לחלק דרק לגבי קבה"ב כתבו התוס' דפקע הקדש ע"י דליתא בהוה"ע ולא בקדוה"ג, והוא דלכאו' תיקשי אמ"ש התוס' (בד' ט"ו) בקבה"ב שמתו דלא דמי לאשפה שראוי' לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר הוה"ע הוא, דהרי כבר הבאתי שי' הראשונים דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע וידוע שי' רש"י בחולין ד' דהיכי דבדיעבד הדמים מותרין מקרי בר דמים, ואף שהתוס' שם כתבו כיון דלכתחלה אסור ל"ה בר דמים, מ"מ לענין מעילה דהקדש היכי דבדיעבד מהני הפדיון ודאי הוי בר דמים ומועלין בו מדאורייתא, דרק לגבי אסה"נ כתבו התוס' שם דאף אי בדיעבד הדמים מותרים למחליף ל"ה בר דמים, י"ל התם שאני דאיכא איסורא להחליף, משא"כ הכא לענין הוה"ע דאמרי לכתחלה אין פודין בלא הוה"ע אבל אין בזה שוב איסור, שוב גם להתוס' ודאי מקרי בר דמים כיון דבדיעבד אם פדאו בלא הוה"ע הוא פדוי, ויותר מזה מבואר ברש"י כריתות (כ"ג) לענין נותר דמועלין בו כיון שאם עלה לא ירד אע"ג דאיכא איסורא להעלות לכתחלה, והתוס' בחולין לא יחלקו בזה דמבואר כן בש"ס בכ"ד דדבר שאם עלה לא ירד מועלין בו, וא"כ הכ"נ כיון דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע אמאי יפקע ההקדש בה"ב ע"י שליתא בהוה"ע הא שפיר הוי בר דמים משום דיעבד: אמנם נראה דמ"ש השעה"מ דפדיון בלא הוה"ע יועיל בדיעבד דקרא דכתיב והעמיד והעריך הוא רק למצוה, הנה לא ביאר השעה"מ מאיזה טעם נאמר שהוא רק למצוה ולא לעכב, ולכאו' הי' נ"ל עפי"ד התוס' שבועות (ד' ל') דעמידה שיש מעשה לאחריו כמו גבי חליצה דכתיב ועמד ואמר לא משמע עמידה כמו עמדה וקידשה עמדה ונישאת כו' עיי"ש, והכ"נ דכתיב והעמיד והעריך שהיא עמידה שיש מעשה לאחרי' לא משמע עמידה לעכב אבל באמת נראה דלא דמי דרק בעמידת עצמו כמו עמד ואמר לא משמע עמידה דאינו אלא ספור דברים בעלמא וכמו"ש התוס' יבמות (ק"ג) משא"כ לגבי עמידת אחרים כמו הכא והעמיד והעריך ל"ה דרך ספור דברים וז"ב, רק נ"ל דלכך הוה"ע לא מעכב משום דקיי"ל דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, והכא דלא שינה עליו הכתוב אמרי' שהיא רק למצוה ולא לעכב, ולפי"ז נ"ל שיש בזה חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב דרק בק"מ דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב כמ"ש התוס' זבחים (ד') דילפינן לה מקרא דמוצא שפתיך תשמור, לכך גם הוה"ע לא מעכב ומשא"כ בקבה"ב דלא בעינן שינה לעכב הוה"ע מעכב דיעבד, דאע"ג דאמר בתמורה (ל"ב) דקרא אחד לכולהו דאחד ק"מ ואחד קבה"ב בכלל הכתוב דוהעמיד והעריך מ"מ הא כדיני' והא כדיני' בק"מ לא מעכב כיון דלא שינה ובקבה"ב ל"ב שינה לעכב, וא"כ מתורץ