חזון נחום רג

סימן קכא. "חזון למועד" מקצת מן דרושים וחידושים מימי חורפי: ר"ה (כ"ח) אר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא כו' כיון דמעל בה נפקא לחולין מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה וא"ז לא יצא הדר אמר א"ז ואז יצא מצות לאו ליהנות ניתנו: ובתוס' בכורות (ד' כ"ו) הקשו דמאי קאמר כיון דמעל נפק לחולין הא בעי העמדה והערכה ולא מהני לקרן העמדת הבהמה וא"כ לא יצא לחולין כיון דלא שייך בי' פדיון, ותי' שהוקדשה הבהמה לדמי עולה עיי"ש, וכבר תמה על תי' זה בכפ"ת כאן דהא קיי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג, וגם הא קיי"ל בתמורה (ל"ב) דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב בעי העו"ה א"כ מה בכך שהוקדשה לדמי, ובכפ"ת רוצה לכוון בדברי התוס' דרק בקבה"ב בעי הוה"ע ולא בקדושת דמים, ובמחכ"ת אינו מתקבל כלל דהא בתמורה (ל"ב) אמר מ"ט דר"ל דאמר קבה"ב היו בכלל הוה"ע ק"מ לא היו בכלל הוה"ע דאמר קרא והעריך אותה הכהן בין טוב ובין רע איזה דבר שאין חילוק בין טוב לרע הוי אומר זה קבה"ב וא"כ גם קדושת דמים בכלל שג"כ אינו חלוק בין טוב לרע: והנ"ל בזה, הנה לכאו' יש ליישב קו' התוס' דמה שהקשו שלא יצא הקרן לחולין ע"י המעילה כיון דליתא בהו"ע, מקור דבריהם הוא במעילה (י"ט) דת"ק ס"ל אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש בלבד ורבי אומר כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל, ואר"פ קדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן איכא בינייהו והתניא ק"מ תמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן רבי אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו ופירש"י דרבי סבר הכל הי' בכלל הוה"ע והני לא אפשר בהו"ע דהא מתו הלכך יש בהן מועל אחר מועל וחכ"א יפדו דס"ל דל"ב הו"ע הלכך אין בהו מא"מ עיי"ש, מבואר דמעילה לא עדיף מפדיון והיכא דליתא בהו"ע דלא מהני פדיון לא נפיק לחולין גם ע"י מעילה ויש בו מועל אחר מועל: ואולם בשעה"מ ה' בכורים כתב ע"ד הרמב"ם שפסק דק"מ היו בכלל הו"ע, ובכ"ז פסק בה' מעילה כרבנן דרבי דאין מועל אחר מועל בתמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן, לפי שיש להסתפק בהא דבעינן הוה"ע אם עבר ופדאן אי פדיונו פדוי או לא דאפשר דקרא והעמיד דכתיב היינו דוקא לכתחלה, ויש לומר דהר"מ ס"ל הכי שהוא רק למצוה לכך בתמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן אין בהם מא"מ משום דכיון דאם עבר ופדאו פדוי חשיב כקדושת דמים וכל דעבר ונהנה מן ההקדש הו"ל כאילו עבר ופדאו ויצא לחולין ולא דמי לקדוה"ג דליתנהו בפדיון כלל, ואע"ג דרבי ס"ל כיון דבעינן הוה"ע י"ב מא"מ, היינו משום דס"ל לרבי דאפי' עבר ופדאו אין פדיונו פדוי אבל הר"מ ס"ל דר' ינאי בזבחים (ק"ג) פליג ארבי וס"ל דהוה"ע הוא רק לכתחלה ופסק כוותי' לכך אין בהן מועל אחר מועל עיי"ש: ולפי"ז מתורץ בפשיטות קו' התוס' בכורות הנ"ל דשפיר אמר ר' יהודה בשופר של עולה מעל ונפק לחולין משום דאע"ג דקיי"ל דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב היו בכלל הוה"ע והכא הקרן ליתא בהוה"ע מ"מ בהא קיי"ל כרבנן דרבי דאפי' בגונא דליתא בהוה"ע אין מועל אחר מועל כיון דבדיעבד אם פדה בלא הוה"ע פדיונו פדוי, והיכי שכבר נהנה מן ההקדש ומעל הוי כעבר ופדאו ויצא לחולין: אמנם אכתי קשה לי דהא מה דאר"י בשופר של עולה דמעל היא רק משום הנאה של מצות תקיעה דס"ל מצות ליהנות ניתנו דבלא המצוה אין מעילה בקול כמו"ש הר"מ בפ"א מה' שופר, וקיום המצוה הוא רק אחר שמעל ונפק לחולין ואם נאמר שיהי' מועל אחר מועל ולא יצא לחולין ממילא לא ימעול כלל שהרי לא קיים המצוה, וא"כ הדק"ו לדוכתא דאמאי נפיק השופר לחולין הא ליתא בהוה"ע, ואין לומר משום דבדיעבד פדוי בלא הוה"ע והמעילה הוי כעבר ופדאו, דהא תינח היכא דהמעילה לא תלי' במה שיצא לחולין שפיר אמרי' כיון דכבר מעל הוי כעבר ופדה ממילא אח"כ יצא לחולין, אבל הכא בשופר של עולה דאם נאמר שלא יצא לחולין שוב ליכא הנאת מצוה ולא מעל כלל וא"כ הדר הוי כלכתחלה דאין פדיון בלא הוה"ע, וא"כ תיקו קו' התוס' דבשופר של עולה יהי' בו מועל אחר מועל כיון דליתא בהוה"ע: אך למ"ש הלח"מ פ"א מה' שופר דבשופר של עולה מעל משום הקול ואע"ג דאין בקול דין מעילה מ"מ איכא אי' דרבנן ולא יצא י"ח מצוה אפי' בדיעבד משום דהוי מה"ב למ"ד מצות ליהנות ניתנו דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו עיי"ש, מתורץ שפיר דגם הכא אפי' אי לא יצא השופר לחולין כבר מעל בכל אופן משום שמיעת הקול אף אם לא יקיים המצוה א"כ מה דמעל שוב הוי כעבר ופדאו דיעבד בלא הוה"ע דמהני וממילא יצא לחולין ואין בו מועל אחר מועל: ואמנם בעיקר דברי השעה"מ דמעילה הוי כעבר ופדה דמהני בלא הוה"ע צ"ע לדעתי, דהרי מה דהקדש יצא לחולין ע"י המעילה הוא גם טרם שהביא מעילתו ששילם את הקרן וחומש והביא את אשמו, רק תיכף שנהנה מעל ונפק לחולין והוא מבואר בכ"ד בש"ס במתני' דמעילה (כ') נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל וגם בסוגיין דאמר בשופר ש"ע כיון דמעל נפק לחולין אע"ג דאכתי לא הביא מעילתו, כבר יצא י"ח מצוה תיכף בתקיעתו וא"כ יש לומר דלא דמי מעילה לפדיון דשאני פדיון דמים דמהני בדיעבד בלא הוה"ע דלא גרע פדיון בלא הוה"ע מהיכי שפדה הקדש שוה מנה בש"פ דמחולל, וכבר כתבו באחרונים ומטו לסברא זו בשם הראשונים וייחסו לה לרבינו אלחנן שקדמו לשעה"מ בדין זה דבדיעבד בלא הוה"ע מהני פדיון ומשום הך סברא דלא גרע מהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה שמחולל והא תינח בפדיון כסף שע"י החילול נכנס זה תחת זה, משא"כ ע"י מעילה שנהנה מן ההקדש ועי"ז יצא לחולין דאמרי' במעילה (י"ט) דבעינן הוה"ע, י"ל דבזה אפי' בדיעבד שכבר מעל לא יצא ההקדש לחולין היכי דליתא בהוה"ע, ועוד י"ל דלא דמי מעילה לפדיון דהתוס' תמורה (כ"ז) וב"מ (נ"ז) כתבו בהא דאמר שם דפליגי בדשמואל דאמר שחללו על ש"פ מחולל מ"ס שחללו אין לכתחלה לא ומ"ס אפי' לכתחלה וכתבו אע"ג דלכ"ע אין מחללין לכתחלה על ש"פ רק ה"פ דמ"ס שחללו אין שנתכוון לחלל פחות מדמיו אבל לכתחלה שנתכוון לחללו שוה בשוה וטעה ונמצא שההקדש שוה יותר ס"ל לר"ל דישלם מה"ת ור"י ס"ל אפי' לכתחלה בכה"ג ישלם רק מדרבנן ועיין תוס' ב"מ (ד' נ"ה) ד"ה טלית מבואר דיותר מחולל ההקדש בפחות משוי' אם נתכוון לכך. והכ"נ י"ל בחלול שע"י פדיון בדיעבד מהני בלא הוה"ע דלא גרע מחללו על שוה פרוטה כיון דנתכוון לכך לחללו על ש"פ והכ"נ נתכוון לחללו בדמי הפדיון בלא הוה"ע, אבל במעילה ע"י שנהנה מן ההקדש בשוגג דלא נתכוון לחללו בזה י"ל דלא מהני בדיעבד בלא הוה"ע דזה הוי כמו לכתחלה: אך כיון דאתיין לזה נראה לקיים תי' התוס' בכורות הנ"ל דלכך מעל הכא ונפק לחולין בלא הוה"ע משום דמיירי