חזון נחום רב

ממנו כ"ח חותן הכנים מקב"ט אבל עפר אחר שאינו מיוחד לכך אם גיבלו ועשה ממנו כלים אע"פ שהסיקן בכבשן הן כלי אדמה שאין מקב"ט מפני שאינם חשובים: ו) גם אפי' לפי משמעות הפוסקים שלא חילקו רק דבכל כלי אדמה אחר צירוף כבשן מקרי כלי חרס כתוס' מנחות (ס"ט) הנ"ל ור"מ פט"ו מכלים ה"א, מ"מ י"ל דאין לחוש בנ"ד בגזירת מרחצאות שהרי מבואר בש"ע סי' קצ"ח סעי' ל"א דעמדה על כלי עץ או נסרים אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה משום גזירת מרחצאות וע"ג כ"ח לא תטבול לכתחלה ובדיעבד עלתה לה טבילה, וכתב הש"ך אמ"ש הב"ח דגם בכ"ח לא עלתה לה טבילה דלפירש"י ותוס' איכא בזה משום גזירת מרחצאות, אבל הם לא כתבו כן כ"א בס"ד דרב כהנא אבל למסקנא משמע בש"ס דליכא בכ"ח מגזירת מרחצאות כ"א מטעם דבעיתא שאסור לכתחלה עיי"ש, וא"כ לכאו' פשוט בנ"ד דאפי' שהלבנים יש להם דין כ"ח מ"מ הרי בכ"ח גופי' ליכא גזירת מרחצאות כ"א מטעם בעיתא ובנ"ד שכל הרצפה סדורה בלבנים ליכא ג"כ חשש בעיתא וא"כ מאי ניחוש לה, כן נראה בהשקפה ראשונה ויפלא מה שכ"ת לא העיר בזה הנראה פשוט לכאורה: ז) אמנם באמת אין הדבר פשוט כ"כ, דהנה מאוד תמוהין לענ"ד דברי הש"ך ז"ל במ"ש דלמסקנא ליכא בכ"ח גזירת מרחצאות והרי במתני' דמקואות פ"ה במעיין שהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה ופי' הר"ש והרע"ב ז"ל דה"ה על שפת השוקת כשר אבל המהר"ם בתוי"ט כתב דדוקא חוצה לה משום דעל שפת השוקת הוי כמו ע"ג כלים ועיין במ"א שכתב דהר"ז כהא דא"ר יוסי לקמן (מ"ב) ובלבד שלא יטביל ע"ג הספסל, א"כ הרי מפורש דאפי' ע"ג כלי אבן כמו השוקת אסור לעמוד ולטבול ומכש"כ ע"ג כ"ח וצע"ג: ח) אך הנראה בזה שהרי במתני' פ"ה מ"ב דא"ר יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג כלי נחלקו בפירושו הראשונים ז"ל, הר"ש והרא"ש ס"ל הטעם משום דגזר ע"ג כלי אטו תוך כלי ואין חילוק בין כלי לכלי ואפי' בכ"ח, ושי' הראב"ד שהוא משום גזירת מרחצאות וזה בכלי עץ אבל בכ"ח שאין מטמא מגבו ליכא גזירת מרחצאות רק משום ביעתותא וע"ז אמר רבא בנדה (ס"ו) אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול, והרא"ש כתב ג"כ בהא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת דלא תיקשי מדתנן השידה והתיבה אין מטבילין בהן אא"כ היו נקובים כשפ"ה שאני התם שהים מקיפן כו' כמבואר הכל בב"י, ועפי"ז כתב בב"מ ליו"ד סי' קצ"ח דמתורץ בזה מ"ש הש"ך ס"ק ל"ז שהרא"ש פי' לדר' יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג כלי שהוא רק לכתחילה שהוא תמוה מנדה (ס"ו) דלמ"ל לרבא טעמא דבעיתא לכתחלה דבל"ז אסור לכתחלה ע"ג כ"ח משום אטו תוכו, ולהנ"ל ניחא דרבא אתי להיכי שהכלי תוך המעיין או המקוה דל"ש למיגזר אטו תוכו שהרי אפי' תוך הכלי מותר כדאמרי' בחגיגה שמטבילין כלי בתוך כלי ובהא קאמר רבא דמ"מ לא תטבול משום דבעיתא עיי"ש: ט) ולפי"ז מתורץ מה שנפלאתי לעיל בדברי הש"ך ממתני' דהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה דוקא ולא ע"ג השפה, והוא משום דבמעין שהעבירו ע"ג השוקת הרי אין הים מקיפו דמשה"כ שפיר דאיכא גזירה דע"ג אטו תוכו וע"כ אמר המהר"ם בתוי"ט דעל שפת השוקת הוי בכלל מה דא"ר ובלבד שלא יטביל ע"ג כלי שהוא מטעם גזירה אטו תוכו להר"ש והרא"ש ז"ל, אבל בסי' קצ"ח דמיירי שהכלי עומד תוך המקוה כמו"ש הב"מ כנ"ל בדברי הש"ך לכך שפיר כתב הש"ך דבכ"ח לכ"ע ליכא גזירת מרחצאות והיינו דממנ"פ אי להראב"ד דאית לי' גזרת מרחצאות הרי ס"ל דבכ"ח שאין מטמא מגבו ליכא גזרה זו ואי להר"ש והרא"ש דלא מחלקי הרי בכה"ג שהמים מקיפין לא גזרינן כלל ומ"ש המהר"ם בתוי"ט דאפי' על שפת השוקת שהוא כלי אבן שאמקב"ט אין טובלין התם משום שאין המעיין מקיפו, ולשי' הראב"ד בטעם גזירת מרחצאות ומחלק דבכ"ח ליכא גזירה זו באמת יסבור דגם על שפת השוקת כשר לטבול כיון שהוא כלי אבן שאמקב"ט וכדברי הר"ש והרע"ב הנ"ל, או שהראב"ד ז"ל יפרש מתני' בשוקת של עץ דמקב"ט, ובשי' הר"ש גופי' מה דס"ל דעל שפת הכלי כשר לטבול ולא תיקשי דנגזור אטו תוכו כמו דגזרינן בע"ג כלי, י"ל דכה"ג אמרי' בירושלמי שביעית פ"ב ה"ד אין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה והכ"נ בזה לא היתה הגזירה כ"א ע"ג הכלי ולא על שפת הכלי, ודוק: י) ומעתה לפימ"ש הס"ט בדברי הט"ז סי' קצ"ח בהיתר הנסרים שי"ל כמו"ש הב"ח דלטעם הר"ש והרא"ש לא גזרו אלא במעביר המעיין ע"ג אחורי הכלי אטו תוך הכלי אבל בכלי שמונח תחת רגליו לא גזרו אטו תוך הכלי דאין לדמות גזירות חכמים זל"ז, עוד כתב דלפי מה דמסיק הב"י בדעת הרא"ש דבמים מקיפין מטבילין י"ל דה"ה כשבנוי סביבות המעיין וכל המעיין כנוס בתוך הבנין וכן לשי' הר"ש ל"ש למיגזר בזה משום שמא יקבעו במקום מוצא המים, רק לשי' הראב"ד תלוי בזה אי הוי דבר המקב"ט עיי"ש, לפי"ז ממילא בנ"ד שהלבנים הם תוך המקוה והם כ"ח שאמקב"ט מגבו ממילא לכ"ע כשר לטבול בלי חשש ופקפוק כלל, וכל האריכות שהארכתי היא רק לביאור הדברים ובכלל הוא חוזר לדברי הש"ך ס"ק ל"ז דבכ"ח כשר לטבול ע"ג היכי דליכא משום ביעתותא ודוק: והנני בזה ידידו דו"ש.